Page 22 - etmol_139

‫עדיין התגוררנו בבקעה־תחתית ואמי חיכתה בצד הכביש‬ ‫תלפיות של‬
‫להזדמנות לנסוע העירה‪ ,‬כי אוטובוס עדיין לא היה‪ .‬והנה‬ ‫בראשית‬
‫עצרה לידה מרכבה רתומה לסוס)הרכב הציבורי דאז(‪ ,‬ובה‬
‫בני הזוג בן־יהודה‪ ,‬והציעו לה ׳טרמפ׳‪ .‬כנראה חזרו‬
‫מביקור בביתם הנבנה בתלפיות‪ .‬אמי קיבלה את ההצעה‬
‫בשמחה והודתה לשניים ברוסית‪ ,‬כי עברית עדיין לא ידעה‬
‫— ״רק עברית״ היתה התשובה‪ .‬אמי נסתה ביידיש —‬
‫סוף־סוף לשון יהודית‪ .‬״רק עברית״‪ ,‬גם הפעם‪ .‬וכך‬
‫נמשכה הנסיעה עד לעיר ללא הגה נוסף‪ ,‬אפילו בלי דברי‬
‫פרידה‪ ,‬כי אמי חששה לקומם נגדה את מטיביה פעם‬

‫נוספת‪.‬‬
‫אמי למדה עברית אצל יעקב מימון‪ ,‬אבי הסטנוגרפיה‬
‫העברית — ללא תוצאות‪ .‬אולם כאשר התחלתי לבקר‬
‫בבית־הספר והודעתי לה שלא אדבר אתה אלא עברית‪.‬‬

‫השתלטה על השפה בשלושה חודשים!‬

‫יהדות ואנושות‬

‫תלפיות יכלה להתהדר לא רק בזה שבן־יהודה בחר בה‬ ‫משפחתי עלתה ארצה ב־‪ 1922‬כאשר הלשכה של הקרן‬
‫למשכנו‪ ,‬אם־כי לא זכה‪ ,‬אלא אף באנשי רוח בולטים‬ ‫הקיימת‪ ,‬שאבי עבד בה‪ ,‬עקרה מהאג שבהולנד לירושלים‪.‬‬
‫שהתגוררו כאן‪ ,‬ביניהם הפרוס׳ יוסף קלוזנר‪ ,‬מראשוני‬ ‫שלוש שנים התגוררנו בבקעה תחתית‪ ,‬מול חברת החשמל‬
‫המשתכנים במקום‪ ,‬וש״י עגנון‪ ,‬שהגיע מאוחר יותר‪.‬‬ ‫המזרחית‪ ,‬ברחוב בית־לחם דהיום‪ .‬אחר כך עברנו‬
‫אמרתי שתלפיות יכלה ״להתהדר״ אבל לאמיתו של דבר‬
‫לא התרברבה כלל בשני אישים אלה‪ ,‬ולפחות אנו‪ ,‬הילדים‪,‬‬ ‫לתלפיות שבה נבנה ביתנו‪.‬‬
‫תלפיות השתייכה לשכונותיה החדשות של ירושלים‪.‬‬
‫לא ראינו בהם יוצאים מהכלל‪.‬‬ ‫כיוון שבארץ היה הכל מתחדש מהר מאד‪ ,‬הפך כל חדש‬
‫פרוס׳ קלוזנר חשוך הילדים התגורר בתלפיות עם אשתו‪,‬‬ ‫מלפני זמן לא רב ליישן‪ .‬וכך התיישנו בלא עת השכונות‬
‫בבית שעל דלת הכניסה שלו התנוסס שלט שעליו המלים‬ ‫זכרון־משה‪ ,‬שכונת־הבוכרים‪ ,‬גאולה ועוד‪ ,‬שזה לא כבר‬
‫״יהדות ואנושות״‪ .‬סיסמה זו שהיא שם מאמר נודע של‬ ‫השתכנו בהן עולים מן המעמד הבינוני ובאו שכונות‬
‫קלוזנר‪ ,‬עוררה בנו צחוק לא מעט‪ ,‬בוודאי כחיקוי להורים‪.‬‬ ‫חדשות ותפשו את מקומן‪ .‬היו אז כחמש שכונות כאלה‪:‬‬
‫שהרי לא יכולנו להבין אנו הילדים‪ ,‬מה המגוחך באותו‬ ‫רוממה‪ ,‬מונטפיורי‪ ,‬בית־הכרם‪ ,‬תלפיות ומקור־חיים‪ .‬מכולן‬
‫שלט‪ .‬לא מעט גיחכו גם על יחסי האהבה בין הפרופסור‬ ‫התייחדה בית־הכרם בסוג אוכלוסיה מוגדר‪ .‬כאן ישבו רוב‬
‫מורי ירושלים‪ .‬גם למקור־חיים היה גוון מיוחד‪ :‬תושביה‬
‫לאשתו‪ ,‬ממש זוג יונים‪.‬‬ ‫היו‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬אדוקים ועניים מתושבי יתר השכונות‬
‫וכיוון שהיתה סמוכה לתלפיות‪ ,‬נחשבה לקרובתה הענייה‬
‫חרף נאמנותו הגדולה לרעייתו היה קלוזנר מלא‬
‫התפעלות ממעלליו של המשורר טשרניחובסקי‪ ,‬גבר‬ ‫של האחרונה‪.‬‬
‫בגיל מתקדם‪ ,‬שניהל רומנים חדשים לבקרים כאיש צעיר‪.‬‬ ‫בתלפיות התגוררו בעיקר פקידים‪ ,‬של המוסדות‬
‫את דעתו זו‪ ,‬כמוה כאחרות‪ ,‬השמיע קלוזנר באוטובוס של‬ ‫הלאומיים ושל משרדי ממשלת המנדט‪ ,‬סוחרים‪ ,‬עורכי־‬
‫השכונה שהיה מעין מועדון למשך הנסיעה‪ :‬כל הנוסעים‬ ‫דין ומה שנקרא ״בעלי מקצועות חופשיים״‪ .‬אנשי בית־‬
‫הכירו זה את זה‪ ,‬הכל ריכלו על הכל‪ ,‬בעיקר על מי שכבר‬ ‫הכרם‪ ,‬כך נראה לי‪ ,‬התייחסו לדיירי השכונות האחרות‬
‫בביטול מסוים שכן בעיניהם הם היו ״האינטליגנציה״‬
‫ירד בדרך‪.‬‬
‫ואילו האחרים‪...‬‬
‫באותו זמן היו בתלפיות רק לשני אנשים מכוניות‬ ‫אבל תלפיות לא חשה כל נחיתות‪ ,‬מה גם שיכלה‬
‫פרטיות‪ :‬האחד — ד״ר זלצברגר‪ ,‬מומחה למחלות אף‬ ‫להתפאר בכך‪ ,‬שאליעזר בן־יהודה בנה בה את ביתו‪.‬‬
‫אוזן וגרון‪ ,‬והשני — מר קוך‪ ,‬פקיד בכיר בממשלת‬ ‫אומנם לא זכה להיאחז כאן כי נפטר ממש לפני הכניסה‬
‫המנדט‪ .‬גם הרופא השכונתי‪ ,‬ד״ר אפרים הלוי‪ ,‬קופת‬
‫חולים של איש אחד‪ ,‬מסור מאין כמוהו‪ ,‬אהוב ומקובל על‬ ‫לבית החדש‪ ,‬אבל משפחתו ישבה בבית שנים רבות‪.‬‬
‫הכל‪ ,‬אף הוא השתמש ברכב הציבורי‪ .‬וכך השווה‬ ‫זמן מה לפני מותו נפגשה אמי איתו ועם אשתו חמדה‬
‫באירוע שהתחיל כמעשה של טוב־לב והסתיים בעלבון‪ .‬אז‬
‫האוטובוס בין המעמדות‪.‬‬
‫הבריות חשו את עצמם בנוח עם קלוזנר ורחשו לו אפילו‬ ‫‪22‬‬
‫משהו שבחיבה‪ .‬בשום אופן אי־אפשר היה לומר שהיה‬
‫מתנשא‪ .‬הוא נהג לדבר עם כל אדם כעם שווה לו וילדים‬
‫חיבב במיוחד‪ .‬ידוע לי שהפרופסור לא נהג ענווה כאשר‬
‫הדבר היה נוגע למעמדו המדעי‪ ,‬הוא ייחס לעצמו גדולה‬
‫ולא פסק מלהתהדר בזה שהיה הראשון לגלות כמה מגדולי‬
‫היוצרים בספרות העברית; הוא גם ייחס לכתביו ערך עליון‬
‫)ואומנם אין לזלזל בכמה מהם( — אבל ביחסיו עם אנשי‬

‫השכונה‪ ,‬לא אקדמאים‪ ,‬לא ניכר שמץ של התנשאות‪.‬‬
‫היתה בו עוד תכונה שעוררה הערכה מכאן וגיחוך מכאן‪:‬‬