Page 22 - ETMOL_124

‫מלחמות‬

‫‪-S r r‬‬ ‫לבנון היא ארץ עדות‬
‫רבות שלחמו ביניהן‬
‫ארץ הדרוזי□‬
‫מאות בשנים‬

‫מאת אהרן יפה‬

‫הלבנון‪ :‬איכרים מרוניים מהצפון החלו‬ ‫המסורתית ומסר לידי השיח׳ים־‬ ‫לבנון ההררית וחסרת דרכי תחבורה‬
‫נודדים לדרום לשטחי הדרוזים והפכו‬ ‫האמידים הדרוזים את תפקיד גובי‬ ‫נוחים שימשה במאה הקודמת במחוז‬
‫להיות נתיני המוקאטאג׳ים הדרוזים‪.‬‬ ‫המס‪ .‬הראשונה במשפחת האמירים‬ ‫אוטונומי‪ .‬בחסות אוטונומיה זו נשמר‬
‫בין הסיבות לכך אפשר למנות גידול‬ ‫היתה משפחת מעאן ואחריה הוכתרה‬ ‫אופיים של מספר רב של מיעוטים‬
‫אוכלוסין בין המרונים‪ ,‬השתפרות‬ ‫ב־‪ ,1697‬משפחת שיהאב‪ ,‬שהיתה‬ ‫דתיים‪ ,‬כמו המרונים‪ ,‬הדרוזים‪,‬‬
‫המצב הבטחוני וחדירה גוברת של‬ ‫קשורה למשפחת מעאן בקשרי‬ ‫השיעים )המתואלים( ואחרים‪.‬‬
‫אזרחים זרים‪ ,‬מיסיונרים מערביים‬ ‫נישואין‪ .‬בסוף המאה ה־‪ 18‬התנצרה‬ ‫השאיפה לשמור על העצמאות היחסית‬
‫וסוחרים מערביים‪ ,‬שראו בנוצרים‬ ‫משפחת שיהאב בסתר והאמיר האחרון‬ ‫של כל קבוצה דתית־לאומית הביאה‬
‫המרונים בני ברית והגבירו בטחונם‪.‬‬ ‫והגדול שבין האמירים השיהאבים היה‬ ‫למעשי איבה במחזוריות כמעט קבועה‬
‫הגירת המרונים לאזורי הדרוזים‬ ‫בין הנוצרים המרונים לבין הדרוזים‬
‫נתפשה על־ידי הדרוזים כאיום דתי‬ ‫באשיר השני )‪.(1840-1788‬‬ ‫בהר הלבנון‪ .‬בין שתי עדות אלו שררה‬
‫תחת שלטון השיהאבים חולקה‬ ‫איבה קשה ותחרות על שטחי ההר‬
‫ומדיני על עצמאותם היחסית‪.‬‬ ‫הארץ להלכה לקנטונים פיאודלים‬ ‫המבודדים של הר הלבנון‪ .‬בהכירן את‬
‫במהלך העשורים הראשונים של‬ ‫שנקראו ״מוקאטאת״ שכל אחד נשלט‬ ‫מגבלות כוחן חיפשו עדות אלה בעלי‬
‫המאה ה־‪ 19‬החל האמיר באשיר השני‬ ‫ע״י שיח׳ מקומי שנשא את התואר‬ ‫ברית מבין המעצמות הזרות כדי לחבור‬
‫בסידרה של מסעות מלחמה נגד‬ ‫מוקאטג׳י‪ .‬המוקאטג׳י חיה אחראי‬ ‫עימן ולצבור יתרון צבאי וחומרי כנגד‬
‫הדרוזים בדרום כדי להכניעם ולהשיב‬ ‫לסדר‪ ,‬שפט במקרי סיכסוך ואסף את‬
‫לו נאמנותם‪ .‬ב־‪ 1821‬ספג באשיר השני‬ ‫המס באזורו לשלטון‪ .‬בין שליטים אלו‬ ‫העדה חיריבה‪.‬‬
‫מפלה מהשיח׳ ג׳ומבלאט והוגלה‬ ‫הקונפליקט בין הדרוזים למרונים‬
‫למצרים‪ .‬הוא הושב רק לאחר‬ ‫בלטו משפחות ג׳ומבלט וארסלן‪.‬‬ ‫בהר הלבנון החריף במיוחד במאה ה־‬
‫התערבות מוחמד עלי‪ ,‬מושל מצרים‪ .‬ב־‬ ‫גם השליטים הנוצריים של חבלי‬ ‫‪ ,19‬אבל לא נרגע גם במאה ה־‪,20‬‬
‫‪ 1825‬גירש באשיר את יריבו‬ ‫הנוצרים בקיסרואן ובהר הלבנון נהגו‬ ‫ולאחרונה פרץ אחרי ערעור שיווי‬
‫ג׳ומבלאט‪ ,‬החרים רכושו וחילק חלק‬ ‫לפי אותה שיטה‪ .‬השיח׳ים הנוצרים‬ ‫חמשקל העדתי־צבאי עם פלישת צה״ל‬
‫ממנו לנתיניו הנוצריים של ג׳ומבלאט‪.‬‬ ‫שצמחו מתוך משפחות אצולה כמו‬ ‫ללבנון ב־‪ .1982‬התמיכה הגלויה של‬
‫ג׳ומבלאט נתפס על־ידי מושל עכו‬ ‫חאזין וחובייש היו בראש ובראשונה‬ ‫ישראל בעדה המרונית‪ ,‬בה ראתה בעל‬
‫גובי מס‪ ,‬אך למעשה היו שליטים‬ ‫ברית במלחמתה באש״ף‪ ,‬שינתה את‬
‫עבדאללה‪ ,‬שהוציאו להורג בתליה‪.‬‬ ‫יחסי הכוחות העדתיים בלבנון‪ ,‬אולם‬
‫ב־‪ 1831‬כבשו המצרים את לבנון‬ ‫פיאודלים‪.‬‬ ‫לזמן קצר בלבד עד נסיגת צה״ל וכניסת‬
‫והדבר חיזק את כוחו של באשיר השני‪,‬‬ ‫האופי הטופוגרפי של הר הלבנון‬ ‫הצבא הסורי למדינה‪ ,‬שגרמו למצב‬
‫תומכם ובן חסותם‪ .‬איברהים פאשה‬ ‫וטבעם של הדרוזים כלוחמים‬ ‫חדש בלבנון‪ ,‬שלא היה כמותו עד‬
‫המצרי פירק את הדרוזים מנשקם‬ ‫עצמאיים‪ ,‬גרמו לכך כי אף שהשיח׳ים‬
‫וחיזק את באשיר שחייליו מנו כמה‬ ‫המקומיים היו מעין פקידים‬ ‫עכשיו‪.‬‬
‫אלפי לוחמים‪ .‬באשיר היה בן בריתם‬ ‫עות׳מאנים‪ ,‬הרי למעשה הם פעלו‬ ‫הדרוזים הגיעו להר הלבנון כנראה‬
‫באופן עצמאי‪ ,‬טיפלו בסיכסוכים‬ ‫מהחורן‪ .‬משכבשו העות׳מאנים את‬
‫העיקרי והחזק של המצרים בלבנון‪.‬‬ ‫מקומיים בכפריהם ושמרו אמונים‬ ‫לבנון בראשית המאה ה־‪ ,16‬היה חלק‬
‫תקופת שלטון המצרים בלבנון היתה‬ ‫למשפחותיהם יותר מאשר לאדוניהם‬ ‫גדול מהר הלבנון נתון למרות‬
‫תקופה של ברכה לארץ ותושביה‪.‬‬ ‫פיאודלים דרוזים‪ .‬״השער העליון״‬
‫היציבות המדינית‪ ,‬הרחבת סחר החוץ‪,‬‬ ‫השיהאבים‪.‬‬ ‫העות׳מאני לא הפר את שיטת המימשל‬
‫הגדלת תפוקת המשי הלבנוני ונקיטת‬ ‫בסוף המאה ה־‪ 18‬וראשית המאה ה*‬
‫‪ 19‬החלה להסתמן תופעה חדשה בהר‬ ‫‪22‬‬