Page 21 - ETMOL_124

‫שהופעת הכוכב מעידה על קץ העולם(‪ .‬לבשתי מעיל ובגרבים בלי‬ ‫יום ה‪ /‬כ״ח אדר שגי‬
‫נעלים‪ ,‬כדי לא להשמיע את צעדי‪ ,‬יצאתי אל החצר‪ .‬הקוואס לא סגר‬ ‫מאתמול מעט נשתנו חיי ‪ -‬הרשו לי לצאת כל יום לתוך החצר‬
‫את דלת חדרי מפני שביקשתי ממנו‪ .‬עליתי על סולם אצל הקיר‪ .‬גוף‬ ‫״לשאוף אויר״‪ .‬אתמול הרשיתי לעצמי לשבת אצל השער המוביל‬
‫הכוכב לא נראה כלל‪ ,‬רק זנבו הארוך‪ ,‬מתחיל באופק ונמשך עד מרכז‬ ‫החוצה והקוואסים עשו את עצמם כאילו אין רואים‪ .‬ובהיות שבא‬
‫השמים‪ .‬יופי מיוחד אין בו בזנב זה וגם לא די בהיר ואינו נותן שום תשד‬ ‫אתמול הפרינץ הגרמני)יורש העצר( העירה‪ ,‬לכן היו החוצות מלאים‬

‫לפחד ממנו‪ .‬מתחיל השחר‪ ,‬אלך לישון‪.‬‬ ‫אנשים ההולכים לראותו‪.‬‬

‫יום ג׳‪ ,‬ח׳ אייר‪ ,‬ערג‬ ‫יום ב‪ /‬ט׳ גישן‪ ,‬לילה‬
‫הלילה‪ ,‬אומרים‪ ,‬יחרב העולם‪ ,‬או תרעד חאדמה‪ ,‬או ירד גשם של‬ ‫אנכי מסרתי למלון קמיניץ שיחדלו לשלוח לי אוכל משם‪ ,‬כי חייב‬
‫כוכבים ושל אבנים‪ .‬לי נדמה שלא יהיה מאומה אפילו גשם פשוט של‬ ‫אנכי כבר הרבה כסף ואיני רוצה להשתקע בחובות שלא אוכל‬
‫מים לא ירד‪ ,‬כי אין אף סימן קטן על השמים‪ ,‬באויר‪ ,‬שינבא לנו איזה‬ ‫להשתחרר מהם הרבה ומן‪ .‬כבר הערב לא קבלתי ארוחה‪ .‬החלטתי‬
‫מהפכה שתהיה בטבע‪ .‬בכל זאת אנסה גם הלילה לא לישון כדי שלא‬
‫לרעוב עד אשר לא ימלאו את בקשתי להוציאני לתפשי‪.‬‬
‫אתחרט אחר כך‪ ,‬אם כאמת יראה איזה מראה מעניין על השמים‪.‬‬
‫יום ד׳‪ ,‬י״א ניסן‪ ,‬בוקר‬
‫יום ר‪ ,‬י״ח אייר‬ ‫הנני רעב כבר מעת־לעת וחצי‪ .‬אנכי חלש‪ ,‬אבל אנכי עומד על דעתי‬
‫הקונסול קיבלני בסבר פנים יפות ודיבר אתי לא כמו עם אסיר‪ ,‬כי‬ ‫להמשיך את הרעב‪ .‬אתמול שכבתי במטה כל היום‪ .‬אחרי הצהרים בא‬
‫אם כמו עם תברו‪ .‬הוא תושב שהדבר יכל להמשך עוד הרבה זמן ויותר‬ ‫קוואס להגיד לי כי סיפר למר סולומיאק‪ ,‬שאנכי איני רוצה לקבל אוכל‬
‫טוכ יהיה‪ ,‬אם אשמע לעצתו ואסע לרוסיה‪ .‬אנכי הצהרתי כי איני רוצה‬ ‫והוא ענה‪ ,‬שאין לו ומן כעת לבא אלי‪ ,‬אבל אמר למסור לי‪ ,‬כי הענין‬
‫שלי יגמר בקרוב‪ .‬אנכי בקשתי לענות לו‪ ,‬כי לא שלחתי אליו שום איש‬
‫בשום אופן לעזוב את הארץ‪.‬‬
‫ואיני מבקש אותו לבא אלי‪ ,‬הוא יכל לשבת שם במנוחה‪.‬‬
‫מוצאי חג השגועות‬
‫נתנו לי ללכת עם עוד מכרים אחדים לטייל במאה־שערים ובשכונת‬ ‫יום ה׳‪ ,‬בוקר‬
‫אנכי חלש מאד‪ .‬עוד לא קיבלתי בפי מאומה מיום שני בצהרים‪.‬‬
‫הבוכרים‪) .‬היה זה בזמן ביקור יורש־העצר הגרמני בארץ(‪.‬‬ ‫אתמול שלתתי מכתב לקונסול‪ ,‬בו בקשתיו להוציאני לחפשי‪ ,‬גם‬
‫נעים היה לי להסתכל בקשוטים התמימים והפשוטים על הבתים או‬ ‫כתבתי שזה שני ימים שלא אכלתי מרוב צער‪ .‬אבל הוא לא ענה לי‪ ,‬ולא‬
‫על ״שערי־הכבוד״ שנודף מהם ריח ״העירה הקטנה״ הגלותית מהול‬
‫ביופי מזרחי־ערבי; בעונג רב התבוננתי בפני היהודים נושאי השטרימל‬ ‫קרא לי אליו‪.‬‬
‫שהם פה הרוב המוחלט‪ ,‬שהתהלבו בצעדים לא מהירים‪ .‬היתה לי‬ ‫הרבה חשבתי במשך הימים האלה ומוצא‪ ,‬כי היתה שטות מצידי‬
‫ההזדמנות להסתכל במין צעירות חדש בשבילי‪ ,‬לא אדבר כבר על‬ ‫לחדול לאכול‪ .‬בטח לא ארויח בזה כלום‪ .‬הן לא חשבתי למות‪ ,‬להיפך‪,‬‬
‫טעמן הגס להתלבשות ולקישוט עצמן‪ ,‬זה חזיון נפרץ אצל רוב‬ ‫אנכי רוצה דוקא לחיות‪ .‬לפיכך הן לא אוכל להמשיך הרבה זמן את‬
‫הצעירות שלנו‪ ,‬גם האינטיליגנטיות‪ .‬מעניינים אותן הצעירים והצעירות‬ ‫רעבוני‪ ,‬אם הקונסול לא ישמע כל כך מהר לקולי‪ .‬אבל כנראה הוא לא‬
‫של שכונותיהן‪ .‬בכל שעל וצעד שנפגשנו עם חבורה של צעירות תפשתי‬
‫כרגע את מבטיהן החודרות בנו וביחוד על הצעירה שהלכה אתנו‪...‬‬ ‫נפחד כל כך‪.‬‬

‫מבטיהן הפיקו שביעת־רצון יתד עם קנאה‪...‬‬ ‫אחר הצהרים‬
‫בקשתי לדבר עם הקונסול‪ .‬הוא קבלני‪ ,‬והתחיל מבאר לי עד כמה‬
‫יום ג׳‪ ,‬י״ז סיון‪ ,‬לילה‬ ‫דרישותי להוציאני לחפשי הם נגד החוק ולא יוציאני בשום אופן‪ .‬שבתי‬
‫הענין עוד לא נגמר‪ ,‬ואנכי נמצא עוד בבית־האסורים‪ .‬כמעט חמישה‬ ‫לחדרי ושכבתי במטה‪ .‬מר סולומיאק שלח לי מקמיניץ ארוחה‪ ,‬אכלתי‬
‫חודשים‪ .‬אמנם‪ ,‬רק כצחוק הנני יכל להגיד כי נמצא אנכי בבית‬
‫האסורים‪ .‬באמת אנכי כל היום מטייל במקומות הקרובים לחצר‬ ‫מעט‪.‬‬
‫הרוסים ועד ‪ 10‬שעות בערב נמצא בבית־העם‪ .‬לפני שבוע הייתי‬
‫יום ד‪ ,‬שביעי של פסח‪ ,‬לילה‬
‫במשתה של מר סילמן)ברית מילה( והיום הייתי ב״בצלאל״‪.‬‬ ‫הנה מחר יגמר חג־הפסח‪ ,‬ואנכי כמעט ששכחתי כי היה כל השבוע‬
‫חג לנו‪ ,‬לולא חמצה שמביאים לי לאכול‪ .‬אבל אם איני יודע מחג הפסח‬
‫יום א׳ י״ס סיון‪ ,‬לילה‬ ‫שלנו של היהודים‪ ,‬הנה מרגיש אנכי את חג הפסחא של הנוצרים‪ .‬והנה‬
‫אחרי שימים אחדים לא נגנתי על הקונצרטינה לקחתי אתמול‬ ‫כל היום מצלצלים בפעמונים בנוסח של קבורה‪ .‬מתחילים מהפעמון‬
‫והחילותי לנגן‪ ,‬וכרגע כל האסירים נכנסו לחדרי ופנו בבקשות לנגן להם‬ ‫הגדול הנותן קול עבה‪ ,‬ועוברים לאט לאט בהדרגה אל הפעמונים‬
‫מ״שלהם״ ‪ -‬״ירח נפלא״ או ״עשרה אהבתי ותשעח עזכתי״ ולא חיכו‬ ‫הקטנים‪ ,‬ואחרי כן שוב אל הגדול וכך הלאה‪ .‬כל היום בוכים ומייללים‬
‫עד אשר אתרצה לבקשותיהם והתחילו לשיר‪ ,‬ואיזה שירה! הה‪ ,‬אלי‪,‬‬ ‫הפעמונים‪ .‬ורצים הרוסים והרוסיות עם הנרות בידיהם‪ ,‬אל הקבר‬
‫כמה פראות וגסות היתה בשירה זו! כבר מזמן לא שמעתי שירה כזו‪.‬‬ ‫הקדוש לתפוס מקום כי הלילה יהיה מלא מפה־לפה‪ ,‬וכל אחד רוצה‬
‫לראות מקרוב‪ ,‬איך הארכימנדריט יכנס לתוך הקבר וישאר שם עד מחר‬
‫אנכי נמשכתי אחריהם בקונצרטינה שלי‪.‬‬ ‫בחצי הלילה‪ ,‬ויצום‪ .‬זה עכשיו יצא גם הקונסול עם בני לזיתו ללכת אל‬
‫הקבר הקדוש‪ ,‬במנורות ובפנסים גדולים הולכים לפניו הקוואסים‬
‫יום ה׳‪ ,‬נ״ג סיוו‬ ‫ודופקים במקליהם על האבנים ואחריהם נישאות הרבה תמונות דתיות‬
‫הנני נרגש מאד‪ ...‬היום אתר הצהרים אנכי הולך למשפט‪ .‬כמעט‬ ‫בשתיקה‪ ,‬כאילו אין רוצות לחלל את קדושת הלילה‪ .‬ובוכים הפעמונים‬
‫בטוח אני שלא אצליח במשפט‪ .‬העורך־דין שלי גם־כן הביע את דעתו‪,‬‬ ‫ומיללים ומעוררים לתשובה‪ .‬מאיזה מקום מגיעה לאוני שירה קדושה‬
‫שקשה לקוות למשפט צדק מהשופטים האלה שיש להם נטיה נגד‬
‫של מקהלה נוצרית‪ .‬כל האויר כאילו מלא קדושה‪.‬‬
‫היהודים והציונות‪.‬‬
‫יום ה׳‪ ,‬ג׳ אייר‬
‫יום ה׳‪ ,‬לילה‬ ‫הנה עבר הפסח שלנו‪ ,‬עברה גם הפסחא שלהם עם כל הצרמוניות‪ .‬גם‬
‫חידד! זכאי! חפשי לגמרי!‬ ‫בשנה זו כמו בכל השנים יצאה האש הקדושה מן הקבר הקדוש אחרי‬
‫אין לי די מילים להביע את שמתתי והתרגשותי כעת‪ .‬זה לפני שלוש‬ ‫שהארכימנדריט נמצא בתוכו שני ימים ושני לילות והתפלל‪ .‬כמובן‪,‬‬
‫שעות הודיעו לי במשפט‪ ,‬כי הנני זכאי‪ ,‬חף מכל פשע‪ ,‬אחרי חמישה‬ ‫באה האש מן השמים‪ ,‬הודות לתפילותיו‪ ,‬וכל נוצרי ממהר להדליק נר‬
‫חודשים בבית האסורים‪ .‬איני מאמין באושרי‪ ,‬כי גדול הוא יותר מדי‪.‬‬
‫בלכי לא היה יותר ספק ‪ -‬אנכי אבוד! ופתאום‪ ,‬יוצאים השופטים‬ ‫באש הזאת ובזה מביא לביתו אושר והצלחה‪.‬‬
‫ומודיעים‪ ,‬כי הם מצאו שאינני אשם בשום דבר‪ .‬לא ידעתי מה לעשות‪,‬‬
‫נגשו איזה אנשים ולחצו את ידי‪ ,‬איני זוכר מי הם‪ .‬ניגשו הקוואסים‬ ‫אור ליום ג׳‪ ,‬ז׳ אייר‪ 3 ,‬שעות אחרי חצות הלילה‬
‫ואמרו‪ ,‬שאלך‪ ,‬אין לי כבר מה לעשות פה‪ .‬נכנסתי ישר אל הקונסול‬ ‫הנה כשעה וחצי לפני זה התעוררתי משנתי ונזכרתי כי עלי עוד מעט‬
‫ובהתרגשות הבעתי לו את תודתי בעד כל השתדלותו כעדי‪.‬‬ ‫לצאת החוצה לראות את הכוכב ההליי)אותם ימים‪ ,‬באביב ‪,1910‬‬
‫נראה בשמים כוכב־השביט האלי‪ ,‬המופיע אחת לשבעים שנה‪ .‬אמרו אז‪,‬‬

‫‪21‬‬