Page 4 - etmol 48

‫חיתולים הופכים אבנטים לספרי תורה‬ ‫הצרפתית‪ ,‬ואשר הפגינו ביצירתם את ההישגים הללו פנה‬
‫גם אופנהיים לנושא דומה וקרוב ללבו‪ ,‬לחיי עדתו וחיי‬
‫נולד הילד‪ ,‬ספר תורה‪ ,‬ועוד‪ .‬ב‪ .‬הבאת החיתול כמתנה‬
‫לבית־הכנסת על־ידי הילד‪ ,‬בהגיעו לשנת חייו הראשונה או‬ ‫המשפחה היהודית‪.‬‬
‫השלישית )וזאת בהתאם לאזורים שונים בגרמניה( כדי‬ ‫תיאוריו את החיים היהודיים בגיטו הנאו‪ ,‬עיר הולדתו‪ ,‬או‬
‫שישתמשו מעתה בחיתולו כבאבנט לספר״תורה‪ .‬הילד מובא‬ ‫בגיטו פרנקפורט״על״מיין)שלשם עבר בשנת ‪ 1828‬והוא בן‬
‫לבית־הכנםת באחת ״השבתות הגדולות״ של השנה ובעת‬ ‫עשרים ותשע( אינם תיאורים דוקומנטאריים‪ ,‬כפי שהכרנום‬
‫טקס ההגבהה נוגע בידו הזעירה‪ ,‬בעזרת אביו‪ ,‬באחד מ״עצי‬ ‫בציורי פיקאר ובני דורו‪ ,‬אלא תיאורי החיים היהודיים‪,‬‬
‫החיים״ של ספר התורה‪ ,‬כדי לקיים בצורה מוחשית את‬ ‫פשוטם כמשמעם‪ .‬אופנהיים קרא לסידרת ציוריו‪ ,‬שהוקדשו‬
‫הפסוק‪ :‬״כי עץ חיים למחזיקים בה וכו״ )משלי‪ ,‬ג‪ ,‬יח(‪ .‬ג‪.‬‬ ‫לנושאים יהודיים אלה‪ ,‬״תמונות מחיי המשפחה היהודית‬
‫השלב האחרון‪ :‬לפני הטמנת החיתול״האבנט בארגז‬ ‫בימים עברו״‪ .‬הוא תיאר בהן את חיי המשפחה היהודית‬
‫״החיתולים״ של בית‪-‬הכנסת ‪ -‬כיבוד הילד‪ ,‬שהגיע למצ­‬ ‫בתקופה הסוערת‪ ,‬שעל סף התעוררות יהודי גרמניה‪,‬‬
‫וות‪ ,‬בקריאת ההפטרה או פרשה מספר התורה שהיה עטוף‬ ‫כלומר בעשרות השנים הראשונות אחר המהפכה הצרפתית‬
‫ואחר התקופה הנפוליונית‪ .‬בתקופה זו עדיין מרוכזים יהודי‬
‫ב״חיתולו״‪.‬‬
‫כבר במחצית השניה של המאה ה‪ 19-‬החל מנהג זה‬ ‫גרמניה בין חומות הגיטו‪.‬‬
‫להיעלם מהווי היהודי‪-‬גרמני‪ ,‬ועם חורבן יהדות אירופה‬ ‫כשאנו מסתכלים כיום בסצינות היהודיות של אופנהיים‪,‬‬
‫ויהדות גרמניה בתוכה בתקופת השואה‪ ,‬נידונה מסורת זו‬ ‫נדמה לנו‪ ,‬שלפנינו תיאורים מעולם יהודי מעודן‪ ,‬בלתי־‬
‫ריאלי כמעט‪ ,‬רחוק מאתנו מרחק רב מבחינת הזמן והמקום‪.‬‬
‫כמעט לכליה מוחלטת‪.‬‬ ‫רושם זה מקורו‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬בנוסטלגיה הגדולה שלנו לאותה‬
‫והנה באחת התמונות של אופנהיים‪ ,‬מסידרת מאורעות‬ ‫סביבה יהודית חמה‪ .‬רוב מפרשי תמונותיו של אופנהיים‬
‫משפחתיים‪ ,‬בתמונה הנקראת ״שולטראגן״ כלומר ״הבאת‬ ‫מחיי היהודים ראו בהן מעין סיכום של חיי המשפחה‬
‫החיתול לבית‪-‬הכנסת״ אפשר לחזות בנגיעת ״עצי החיים״‬ ‫היהודית״גרמנית במאה שחלפה; ואמנם סידרת התמונות‬
‫בידי פעוט המוחזק בזרועות אביו‪ .‬נושא התמונה הזו‪ ,‬עד‬ ‫שלו הקיפה‪ ,‬בעשרים הלוחות שלה‪ ,‬את המאורעות החשו­‬

‫כמה שידוע לנו‪ ,‬מופיע רק פעם יחידה בציור היהודי‪.‬‬ ‫בים וגם החגיגיים ביותר בחיי המשפחה הזו‪.‬‬
‫ופרט מענין‪ :‬המתבונן בכתובת המופיעה על ה״חיתול״‬ ‫הסידרה מחולקת לשתי קבוצות עיקריות‪ :‬א‪ .‬סידרת‬
‫החדש‪ ,‬שבו נעטף ספר‪-‬התורה מגלה לנו‪ ,‬להפתעתנו את‬ ‫מועדים‪ ,‬המכילה גם חמש תמונות‪ ,‬שהוקדשו ל״שבת״; ב‪.‬‬
‫סידרת מאורעות משפחתיים חשובים‪ ,‬כגון ״הסנדק מצפה‬
‫שם הצייר‪ :‬משה ושם אביו‪ :‬גדליה)?(‪.‬‬ ‫להבאת הרך הנולד״ ״הבאת חיתול ספר־תורה לבית‪-‬‬
‫הכנסת״; ״ברכת הרב״‪ ,‬״הבחינה״‪ ,‬״דרשת הבר‪-‬מצווה״‬
‫מתנות נשואין‬ ‫ו״חופה וקידושין״‪ .‬לשתי הקבוצות האלה‪ ,‬המכילות ‪17‬‬
‫תמונות‪ ,‬צורפו עוד שלוש תמונות בודדות‪ ,‬שנושאיהן‬
‫מנהג הסבלונות נמנה אף הוא עם המנהגים הנשבחים‬ ‫חורגים במידת״מה מאופי הסידרה כולה‪ ,‬אם כי משלימים‬
‫בהווי היהודי‪ .‬המתנות שהחתן היה נוהג לשלוח בימי קדם‬ ‫את תמונת הסביבה והתקופה‪ ,‬והן‪ :‬״הרוכל הכפרי״‪ ,‬״יאר־‬

‫צייט בחזית״ ו״שובו של מתנדב״‪.‬‬
‫חוקרי ההווי של יהודי גרמניה מוצאים בציורים אלה אחד‬
‫המקורות הנאמנים להכרת מסורותיהם ומנהגיהם עתיקי'‬
‫היומין‪ .‬ואכן‪ ,‬זכות מיוחדת נתגלגלה על ידי אופנהיים והיא‪,‬‬
‫שעם היותו צייר יהודי דגול‪ ,‬נתגלה בעת ובעונה אחת‬
‫כרשם נאמן של מסורות יהודיות‪ ,‬שעוד בחייו החלו להיעלם‬

‫מההווי בגרמניה‪.‬‬
‫בין המסורות שנעלמו ותמונותיו הנציחו אותן‪ :‬מנהג‬
‫חיתולי ספרי־התורה‪ ,‬מתנות הנשואין‪ ,‬שבירת הכוס מול‬

‫״אבן הנשואין״ בחתונה ומנהג הכנסת האורחים‪.‬‬

‫חיתולי ספרי־התורה‬

‫מנהג ״חיתולי ספר־תורה״ שעל ראשיתו מצויות בידינו‬
‫רק אסמכתאות מעטות מהמאה ה־‪ ,16‬הוא מהמנהגים‬
‫המקוריים שנוצרו בחיק היהדות הגרמנית‪ .‬בשני אזורים‪,‬‬
‫האחד‪ ,‬בתוך גרמניה עצמה‪ ,‬ובעיקר במערבה ובדרומה‪,‬‬
‫והשני‪ ,‬מחוצה לה‪ ,‬בשוויץ‪ ,‬אלזס‪ ,‬הולנד ודנמרק וכן בביהם‬
‫ומהרין‪ ,‬מקובל היה משך מאות בשנים וכמעט עד פרוץ‬
‫מלחמת״העולם השניה ‪ -‬המנהג להפוך את החיתול‪ ,‬שבו‬
‫היה עטוף התינוק בעת היכנסו לבריתו של אברהם אבינו‪,‬‬

‫לאבנט לספר״תורה‪.‬‬
‫הצד הטקסי שבמנהג זה היה מורכב משלושה שלבים‬
‫עיקריים‪ :‬א‪ .‬גזירת החיתול לאחר הברית לשלוש או ארבע‬
‫רצועות וחיבורן בתפר לרצועה ארוכה אחת‪ ,‬על מנת לרקום‬
‫או לצייר עליה שני משפטים עבריים‪ ,‬והם‪ :‬שם הילד‪ ,‬שם‬
‫אביו‪ ,‬תאריך הולדת הילד והברכה הנאמרת בשעת הברית‬
‫)אולם בשינוי״מה( ״השם יגדלו לתורה‪ ,‬לחופה ולמעשים‬
‫טובים אמן סלה״‪ .‬משפטים אלה מלווים לרוב בשורת‬
‫ציורים בעלי אופי עממי‪ ,‬וביניהם ציור מזל החודש שבו‬