Page 4 - etmol 48
P. 4

‫חיתולים הופכים אבנטים לספרי תורה‬  ‫הצרפתית‪ ,‬ואשר הפגינו ביצירתם את ההישגים הללו פנה‬
                                                                        ‫גם אופנהיים לנושא דומה וקרוב ללבו‪ ,‬לחיי עדתו וחיי‬
‫נולד הילד‪ ,‬ספר תורה‪ ,‬ועוד‪ .‬ב‪ .‬הבאת החיתול כמתנה‬
‫לבית־הכנסת על־ידי הילד‪ ,‬בהגיעו לשנת חייו הראשונה או‬                                                                ‫המשפחה היהודית‪.‬‬
‫השלישית )וזאת בהתאם לאזורים שונים בגרמניה( כדי‬                          ‫תיאוריו את החיים היהודיים בגיטו הנאו‪ ,‬עיר הולדתו‪ ,‬או‬
‫שישתמשו מעתה בחיתולו כבאבנט לספר״תורה‪ .‬הילד מובא‬                        ‫בגיטו פרנקפורט״על״מיין)שלשם עבר בשנת ‪ 1828‬והוא בן‬
‫לבית־הכנםת באחת ״השבתות הגדולות״ של השנה ובעת‬                           ‫עשרים ותשע( אינם תיאורים דוקומנטאריים‪ ,‬כפי שהכרנום‬
‫טקס ההגבהה נוגע בידו הזעירה‪ ,‬בעזרת אביו‪ ,‬באחד מ״עצי‬                     ‫בציורי פיקאר ובני דורו‪ ,‬אלא תיאורי החיים היהודיים‪,‬‬
‫החיים״ של ספר התורה‪ ,‬כדי לקיים בצורה מוחשית את‬                          ‫פשוטם כמשמעם‪ .‬אופנהיים קרא לסידרת ציוריו‪ ,‬שהוקדשו‬
‫הפסוק‪ :‬״כי עץ חיים למחזיקים בה וכו״ )משלי‪ ,‬ג‪ ,‬יח(‪ .‬ג‪.‬‬                   ‫לנושאים יהודיים אלה‪ ,‬״תמונות מחיי המשפחה היהודית‬
‫השלב האחרון‪ :‬לפני הטמנת החיתול״האבנט בארגז‬                              ‫בימים עברו״‪ .‬הוא תיאר בהן את חיי המשפחה היהודית‬
‫״החיתולים״ של בית‪-‬הכנסת ‪ -‬כיבוד הילד‪ ,‬שהגיע למצ­‬                        ‫בתקופה הסוערת‪ ,‬שעל סף התעוררות יהודי גרמניה‪,‬‬
‫וות‪ ,‬בקריאת ההפטרה או פרשה מספר התורה שהיה עטוף‬                         ‫כלומר בעשרות השנים הראשונות אחר המהפכה הצרפתית‬
                                                                        ‫ואחר התקופה הנפוליונית‪ .‬בתקופה זו עדיין מרוכזים יהודי‬
                                                   ‫ב״חיתולו״‪.‬‬
‫כבר במחצית השניה של המאה ה‪ 19-‬החל מנהג זה‬                                                                   ‫גרמניה בין חומות הגיטו‪.‬‬
‫להיעלם מהווי היהודי‪-‬גרמני‪ ,‬ועם חורבן יהדות אירופה‬                       ‫כשאנו מסתכלים כיום בסצינות היהודיות של אופנהיים‪,‬‬
‫ויהדות גרמניה בתוכה בתקופת השואה‪ ,‬נידונה מסורת זו‬                       ‫נדמה לנו‪ ,‬שלפנינו תיאורים מעולם יהודי מעודן‪ ,‬בלתי־‬
                                                                        ‫ריאלי כמעט‪ ,‬רחוק מאתנו מרחק רב מבחינת הזמן והמקום‪.‬‬
                                        ‫כמעט לכליה מוחלטת‪.‬‬              ‫רושם זה מקורו‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬בנוסטלגיה הגדולה שלנו לאותה‬
‫והנה באחת התמונות של אופנהיים‪ ,‬מסידרת מאורעות‬                           ‫סביבה יהודית חמה‪ .‬רוב מפרשי תמונותיו של אופנהיים‬
‫משפחתיים‪ ,‬בתמונה הנקראת ״שולטראגן״ כלומר ״הבאת‬                          ‫מחיי היהודים ראו בהן מעין סיכום של חיי המשפחה‬
‫החיתול לבית‪-‬הכנסת״ אפשר לחזות בנגיעת ״עצי החיים״‬                        ‫היהודית״גרמנית במאה שחלפה; ואמנם סידרת התמונות‬
‫בידי פעוט המוחזק בזרועות אביו‪ .‬נושא התמונה הזו‪ ,‬עד‬                      ‫שלו הקיפה‪ ,‬בעשרים הלוחות שלה‪ ,‬את המאורעות החשו­‬

        ‫כמה שידוע לנו‪ ,‬מופיע רק פעם יחידה בציור היהודי‪.‬‬                                 ‫בים וגם החגיגיים ביותר בחיי המשפחה הזו‪.‬‬
‫ופרט מענין‪ :‬המתבונן בכתובת המופיעה על ה״חיתול״‬                          ‫הסידרה מחולקת לשתי קבוצות עיקריות‪ :‬א‪ .‬סידרת‬
‫החדש‪ ,‬שבו נעטף ספר‪-‬התורה מגלה לנו‪ ,‬להפתעתנו את‬                          ‫מועדים‪ ,‬המכילה גם חמש תמונות‪ ,‬שהוקדשו ל״שבת״; ב‪.‬‬
                                                                        ‫סידרת מאורעות משפחתיים חשובים‪ ,‬כגון ״הסנדק מצפה‬
                      ‫שם הצייר‪ :‬משה ושם אביו‪ :‬גדליה)?(‪.‬‬                 ‫להבאת הרך הנולד״ ״הבאת חיתול ספר־תורה לבית‪-‬‬
                                                                        ‫הכנסת״; ״ברכת הרב״‪ ,‬״הבחינה״‪ ,‬״דרשת הבר‪-‬מצווה״‬
                  ‫מתנות נשואין‬                                          ‫ו״חופה וקידושין״‪ .‬לשתי הקבוצות האלה‪ ,‬המכילות ‪17‬‬
                                                                        ‫תמונות‪ ,‬צורפו עוד שלוש תמונות בודדות‪ ,‬שנושאיהן‬
‫מנהג הסבלונות נמנה אף הוא עם המנהגים הנשבחים‬                            ‫חורגים במידת״מה מאופי הסידרה כולה‪ ,‬אם כי משלימים‬
‫בהווי היהודי‪ .‬המתנות שהחתן היה נוהג לשלוח בימי קדם‬                      ‫את תמונת הסביבה והתקופה‪ ,‬והן‪ :‬״הרוכל הכפרי״‪ ,‬״יאר־‬

                                                                                                   ‫צייט בחזית״ ו״שובו של מתנדב״‪.‬‬
                                                                        ‫חוקרי ההווי של יהודי גרמניה מוצאים בציורים אלה אחד‬
                                                                        ‫המקורות הנאמנים להכרת מסורותיהם ומנהגיהם עתיקי'‬
                                                                        ‫היומין‪ .‬ואכן‪ ,‬זכות מיוחדת נתגלגלה על ידי אופנהיים והיא‪,‬‬
                                                                        ‫שעם היותו צייר יהודי דגול‪ ,‬נתגלה בעת ובעונה אחת‬
                                                                        ‫כרשם נאמן של מסורות יהודיות‪ ,‬שעוד בחייו החלו להיעלם‬

                                                                                                                     ‫מההווי בגרמניה‪.‬‬
                                                                        ‫בין המסורות שנעלמו ותמונותיו הנציחו אותן‪ :‬מנהג‬
                                                                        ‫חיתולי ספרי־התורה‪ ,‬מתנות הנשואין‪ ,‬שבירת הכוס מול‬

                                                                                    ‫״אבן הנשואין״ בחתונה ומנהג הכנסת האורחים‪.‬‬

                                                                                       ‫חיתולי ספרי־התורה‬

                                                                        ‫מנהג ״חיתולי ספר־תורה״ שעל ראשיתו מצויות בידינו‬
                                                                        ‫רק אסמכתאות מעטות מהמאה ה־‪ ,16‬הוא מהמנהגים‬
                                                                        ‫המקוריים שנוצרו בחיק היהדות הגרמנית‪ .‬בשני אזורים‪,‬‬
                                                                        ‫האחד‪ ,‬בתוך גרמניה עצמה‪ ,‬ובעיקר במערבה ובדרומה‪,‬‬
                                                                        ‫והשני‪ ,‬מחוצה לה‪ ,‬בשוויץ‪ ,‬אלזס‪ ,‬הולנד ודנמרק וכן בביהם‬
                                                                        ‫ומהרין‪ ,‬מקובל היה משך מאות בשנים וכמעט עד פרוץ‬
                                                                        ‫מלחמת״העולם השניה ‪ -‬המנהג להפוך את החיתול‪ ,‬שבו‬
                                                                        ‫היה עטוף התינוק בעת היכנסו לבריתו של אברהם אבינו‪,‬‬

                                                                                                                  ‫לאבנט לספר״תורה‪.‬‬
                                                                        ‫הצד הטקסי שבמנהג זה היה מורכב משלושה שלבים‬
                                                                        ‫עיקריים‪ :‬א‪ .‬גזירת החיתול לאחר הברית לשלוש או ארבע‬
                                                                        ‫רצועות וחיבורן בתפר לרצועה ארוכה אחת‪ ,‬על מנת לרקום‬
                                                                        ‫או לצייר עליה שני משפטים עבריים‪ ,‬והם‪ :‬שם הילד‪ ,‬שם‬
                                                                        ‫אביו‪ ,‬תאריך הולדת הילד והברכה הנאמרת בשעת הברית‬
                                                                        ‫)אולם בשינוי״מה( ״השם יגדלו לתורה‪ ,‬לחופה ולמעשים‬
                                                                        ‫טובים אמן סלה״‪ .‬משפטים אלה מלווים לרוב בשורת‬
                                                                        ‫ציורים בעלי אופי עממי‪ ,‬וביניהם ציור מזל החודש שבו‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9