Page 6 - etmol 48
P. 6
שמשמעה קודם כל שערים פתוחים לע איפה בחודש נובמבר 1917זכתה התנועה
ליה ולקליטה :אלא שנמשיך להיאבק על להתיישב הציונית להכרה בלאומיות היהודית על'
שיפור הגבולות .לפי עמדה זאת גובשה ידי הצהרת בלפור ,המדברת על ״בית
המדיניות של ״התפשטות״ ישובית ומדוע לאומי לעם ישראל״ .באותו זמן התחילו
וגובשה האסטרטגיה הישובית של האנגלים בכיבוש הארץ מידי התורכים,
מאת אלחנן אורן מעתה היתה האפשרות להגשים את
״חומה ומיגדל.״
ההתיישבות החקלאית ההצהרה ולבנות את הבית״הלאומי.
שלוש מגמות הנימוקים הבריטיים במשא״ומתן עם
בתקופת המנדט קבעה הצרפתים על גבולות הארץ היו בעי
ניתן להצביע על שלוש מגמותיה: קרם ״ציוניים״ ולא קשורים ,בכל אופן
היא נועדה קודם כל להציל אדמות שהיו את הגבול ,הישובים כלפי חוץ ,בצרכים של האימפריה
לנו ושעוד לא נושבו .כן אמרה לבסס הבריטית .ראש־הממשלה האנגלי לויד
את עמדתנו בגבולות החלוקה לפי ועדת היוו קו ג׳ורג׳ התעקש לנקוט בנוסחה של ״מדן
פיל ,ולכן -העליה לחניתה ,הזינוק ועד באר״שבע״ בוויכוח שהתמקד אז
הנועז של הימים ההם .מגמה שלישית - מגן ותשתית להתקפה על הגבול הצפוני של הבית״הלאומי.
שיפור הרציפות הישובית ,כדי להשיג וכאן ,הגבול נקבע בדן בזכות שלוש
רצף טריטוריאלי תחבורתי באזורים ולגידול עובדות :ההתיישבות בגליל־העליון מאז
היהודיים ,בעיקר במעבר ממישור החוף הקמת מטולה ב ,1896-עמידת המתייש
לעמק יזרעאל ,ובמעבר מן העמק לגליל כעתודה לפיתוח ולקליטת עליה ,אף-כי בים בגליל-העליון בחורף המאורעות
חברי הוועדה היו מודעים לעובדה שה של שנת תר״פ ) ,(1920-1919ובעיקר -
המזרחי. השיבה לגליל העליון ,באוקטובר ,1920
כמובן ,היו מגבלות ליכולתנו ,ולכן רוב בגליל היה ערבי. מהדרום ,מתחומי הבית-הלאומי שבמ-
לא יכולנו לגאול אז בהתיישבות את ההנהגה הציונית עמדה עתה בפני
האדמות בנגב ,שהשתרעו הרחק מדרום אתגר כפול נוכח המרד הערבי ,שרצה משל האנגלי.
לבאר-טוביה .רק בסוף התקופה ההיא, לעצור את בנין הבית-הלאומי ,ונוכח שלושה מעשים אלו קבעו את ״העוב
בקיץ ,1939אחרי הכרזת הספר-הלבן, תוכנית פיל שאמרה לזכות את היהודים דות בשטח״ -האיזור החיוני ,על
נתאפשר הצעד הראשון דרומה -בעל בעצמאות ,אבל רק ב 20%-משטח מקורות-המים שלו ,ועל ״יתד הגבול״
יית נגבה .שלב אחר בהתיישבות אז הארץ וללא ירושלים .היה על התנועה במטולה ,היו לחלק מהבית-הלאומי,
בתשובה לספר-הלבן היתה החדירה הציונית להשיב בהן או לאו .היא ומכאן ,בבוא היום ,לחלק במדינת ישר
לעמק בית-שאן .אחר-כך באה ההיאחזות התלבטה וקבעה :את עקרון החלוקה אל :כשם שדגניה ותכניות החישמול של
בקו הירדן -בטירת-צבי ובמעוז-חיים, עלינו לקבל למען עצמאות יהודית, רוטנברג הביאו לכך שבמשא-ומתן
בהמשך למאחזים בצפון עמק בית-שאן, הבריטי-צרפתי נכלל חלק ניכר ממזרח
גשר ובית-יוסף :לבסוף הוקמו ישובי הכנרת בבית-הלאומי .וכך ,אף״על-פי
עיבוי והשלמה ,כולם ״ייהדו״ למעשה שהבריטים יישמו את מדיניות הבית-
את עמק בית-שאן כבר עד ,1939ובית- הלאומי רק ממערב לירדן ,חרגו בפינה
שאן הערבית מצאה עצמה מכותרת,
דבר שחרץ את גורלה במלחמת- זו אל מעבר לירדן מזרחה.
העצמאות .דוגמה אחרת -הזינוק לחני
תה שתוכנן בידיעה ,שהגליל אמנם מיו הכרה בשני עמים
עד למדינה היהודית ,אולם הוא לא
יינתן לנו ,אם לא ניאחז שם בתנופה כאשר ״ועדת פיל״ באה לארץ בעצם
רבה .ב 1937-ראו גם חשיבות מדינית מאורעות תרצ״ו-תרצ״ט ,בשנת ,1937
עצומה בקביעת גבול משותף עם לבנון כדי לחפש פתרון לבעיית ארץ-ישראל,
הנוצרית-מארונית ,והעליה תואמה ראתה שלמעשה גרם המרד הערבי
להפרדה בשטחים של הערבים ושל
מראש עם ממשלת לבנון. היהודים ,ולחלוקת הארץ בפועל ,והגי
עה למסקנה שיש להכיר במציאותם של
נקודות מפתח כלכליות שני עמים בארץ ,שבשלו ובגרו לעצמ
אות מדינית .בבוא חברי הוועדה לגבש
אבל ראיית ההתיישבות כתשתית את ״מפת החלוקה״ ביטאו באופן ברור
לעצמאות היתה יותר מעמיקה ומקפת. את ההכרה ,שההתיישבות היהודית
הנהגת היישוב היהודי ראתה צורך - יוצקת את התשתית לעצמאות .הכרה זו
בסימן תכנית החלוקה -לתפוס מה
שכינה אז משה שרת ,ראש המחלקה משתקפת בתכנית:
המדינית של הסוכנות ,״נקודות מפתח א .הוועדה קבעה גבולות לפי קווי
כלכליות״ :מפעל החשמל בנהרים, ״הדמוגרפיה האפשרית״ כלומר ,חזקה
מפעל האשלג בים-המלח ונמל חיפה, על היהודים שיהיו לרוב באזורים בהם
וזאת על-ידי הקפתם ביישובים יהוד התיישבו ,אף אם עדיין אינם רוב שם.
יים .לכן הוקמו אפיקים ואשדות-יעקב לכן נתנה ליהודים את אזורי ההתייש
בעמק הירדן :ארלוזורוב ,איש המדי
ניות ,רוטנברג ,איש החשמל ,ויוחנן בות היהודית.
רטנר ,איש הטכניון ,ההגנה והתיכנון ב .הם לא התחשבו בפריסת הרכוש
ההתיישבותי ,חברו יחד בהתיישבות זו. הקרקעי היהודי אלא בתפרוסת של ישו
בים קיימים .לכן קבעו את הקצה הדרו
מי של המדינה בבאר-טוביה :את הגליל
המערבי והמרכזי כללו במדינה היהודית
