Page 5 - etmol 48

‫כנסת הישנים באחת מקשתות התמיכה של הבית‪ .‬באבן זו‪,‬‬ ‫לבית חותנו לכלתו‪ ,‬בפרק הזמן שבין האירוסין לנישואין או‬
‫שנקראה ״אבן חופה״‪ ,‬או ״אבן נשואין״‪ ,‬או ״אבן חתונה״‬ ‫לאחר הקידושין‪ ,‬נקראות בתלמוד‪ :‬סבלונות )מהמלה היו­‬
‫היו חקוקים במרכזה כוכב‪ ,‬כלומר מזל‪ ,‬בצורת מגן‪-‬דוד או‬
‫כוכב בעל שמונה קצוות‪ ,‬ובתוכו ראשי־תיבות‪ :‬מ׳ ט׳ כלומר‬ ‫נית‪ :‬״סומבולון״‪ ,‬שפירושה; סמל ‪ -‬וכן סמל הנשואין(‪.‬‬
‫״מזל טוב״‪ ,‬ואילו סביב הכוכב או בארבע פינות האבן ‪-‬‬ ‫בתקופות מאוחרות יותר היה נהוג למסור סבלונות גם‬
‫ראשי‪-‬תיבות‪:‬״קש וקש קח וקכ״‪ ,‬כלומר ״קול ששון וקול‬ ‫לחתן‪ .‬ביהדות גרמניה‪ ,‬וביחוד באזורים הדרומיים שלה‪,‬‬
‫שמחה קול חתן וקול כלה״ )ירמיה‪ ,‬ז‪ ,‬לז‪ ,‬ועוד(‪ .‬לפעמים‬ ‫ידוע היה המנהג‪ ,‬שחתן וכלה היו שולחים בערב שלפני‬
‫נחקק באבן זו גם תאריך חנוכת בנין בית‪-‬הכנסת או תאריך‬ ‫הנשואין זה לזה מתנות בצורת שרשראות״כסף רחבות‪,‬‬
‫קביעת האבן בקיר הבית‪ .‬יוהאן יעקב שודט‪ ,‬בספרו על‬
‫מנהגי היהודים משנת ‪ ,1714‬מביא‪ ,‬פרט מעניין על מנהג‬ ‫ששימשו מעין חגורות ושנקראו ״שרשראות הסבלונות״‪.‬‬
‫שבירת הכום והוא‪ ,‬כשהחתן נישא לבתולה ניפץ את הכום‬ ‫גם מנהג הסבלונות‪ ,‬הקשור במתנת השרשראות הללו‪,‬‬
‫שייך היום להיסטוריה‪ .‬אולם בתמונה האופנהיימית המפו­‬
‫אל מול הקיר ואם לאלמנה‪ ,‬ניפץ את הכוס על האדמה‪.‬‬ ‫רסמת‪ ,‬״חופה וקידושין״‪ ,‬אנו רואים את החתן והכלה כשהם‬
‫אבני נשואין כאלה נשתמרו עד פרוץ מלחמת‪-‬העולם‬
‫חגורי שרשראות‪-‬סבלונות יקרות״ערך‪.‬‬
‫השניה בכמה בתי״כנסת בווירטמברג‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬שאופנהיים ראה בצעירותו ״אבני נשואין״‬ ‫ועוד מנהג הקשור בטקס נשואין‪ ,‬שנוצר בתוככי כמה‬
‫בבתי‪-‬כנסת של הנאו או פרנקפורט‪ .‬ואכן‪ ,‬בבית‪-‬הכנסת‬ ‫קהילות בדרומה של גרמניה‪ ,‬הפך כעין שריד דתי‪-‬טקסי ‪-‬‬
‫הצנוע‪ ,‬שנבחר על‪-‬ידו כרקע לתמונה ״חופה וקידושין״‪,‬‬ ‫והכוונה למנהג שבירת הכוס‪ ,‬בגמר טקס הקידושין‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫מופיע על הבנין‪ ,‬סמוך למעקה המדרגות המובילות לעזרת‪-‬‬
‫נשים ״אבן״ ריבועית‪ ,‬שהמוטיב החקוק בה‪ ,‬מגן־דוד‪,‬‬ ‫החתן‪ ,‬אל מול ״אבן הנשואיך‪.‬‬
‫מנהג שבירת הכוס‪ ,‬לאחר טקס הקידושין‪ ,‬ידוע כבר‬
‫טיפוסי ל״אבני נשואין״‪.‬‬ ‫מתקופת התלמוד‪ .‬חז״ל לא ראו בעין יפה את השמחה הרבה‬
‫אצל המוזמנים למסיבות נישואין כל עוד שבית‪-‬המקדש‬
‫הכנסת אורחים‬ ‫עומד בחורבנו‪ .‬שבירת הכוס על‪-‬ידי החתן בטקס הקידושין‬
‫היא איפוא מנהג עתיק‪ ,‬הבא להוכיח כי אפילו ביום‬
‫לשלושת המנהגים והמסורות הנזכרים לעיל‪ ,‬שנעלמו‬ ‫כלולותיהם ושמחתם‪ ,‬חייבים בני‪-‬הזוג להעלות בזכרונם את‬
‫מהווי המשפחה היהודית בגרמניה ואשר רישומם ניכר‬ ‫חורבן המקדש )ויש וחולקים על כך ורואים בשבירת הכום‬
‫ביצירתו של אופנהיים‪ ,‬אפשר להוסיף כהנה וכהנה‪ .‬תקצר‬ ‫סימן עתיק להפחדת הרוחות הרעים או סימן למזל( מנהג זה‪,‬‬
‫היריעה לעמוד גם על חפצי אמנות יהודית שהונצחו ביצירת‬ ‫כפי שהוא חרות בזכרוננו וכפי שהוא מקובל בקהילות‬
‫האמן‪ .‬נזכיר כאן‪ ,‬למשל‪ ,‬את הלבוש היהודי בתקופתו‪:‬‬ ‫אשכנז מקדמת דנא וברוב תפוצות ישראל וגם בארצנו‬
‫סידורי־הפנים של הבית היהודי‪ ,‬ריהוטה וקישוטה של‬
‫הדירה‪ :‬תיאורי תשמישי הקדושה והמצווה המצויים בה‪:‬‬ ‫התבטא בשבירת הכום בכף רגלו של החתן‪.‬‬
‫כלי התאורה‪ ,‬כמו אותן מנורות שבת‪ ,‬האופייניות לחדר‬ ‫אולם כבר פיקאר בפיתוחי‪-‬הנחושת שלו‪ ,‬באחת מתמונו­‬
‫יהודי בגרמניה המערבית )ה״שבת לאמפעך‪ ,‬הנקראות גם‬ ‫תיו המתארת טקס נישואין אצל יהודים פורטוגיזיים )ודאי‬
‫״יודען שטערך ‪ -‬בגלל צורת הכוכב שלהן( המופיעות‬ ‫באמשטרדם( מגלה לנו צורה אחרת של שבירת כוס על‪-‬ידי‬
‫כמעט בכל אחת מתיאורי הפנים של הבית היהודי‪ :‬לוחות‬ ‫החתן‪ :‬בתמונה החתן מנפץ את הכום על‪-‬ידי זריקתה לתוך‬
‫ה״מזרח״ על גבי הקירות‪ :‬או תשמישי הקדושה הנראים‬ ‫קערת כסף המונחת על הרצפה‪ .‬מנהג זה‪ ,‬שהיה מקובל עוד‬
‫בתיאורי בתי״הכנסת‪ .‬כל אלה נמנים כיום עם חפצי אמנות‪,‬‬ ‫בראשית המאה ה‪ 18-‬בעדת הפורטוגיזים בהולנד‪ ,‬מקורו‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬עוד בקהילות ישראל בפורטוגל‪ ,‬מלפני הגירוש‪,‬‬
‫המפארים מוזיאונים יהודיים ואוספי אמנות יהודית‪.‬‬
‫אין לסיים רשימתי זו בלי להזכיר כאן עוד מסורת‬ ‫והוא מקובל עד היום באלו קהילות איטליה‪.‬‬
‫יהודית‪ ,‬עתיקת‪-‬יומין‪ ,‬המופיעה במרבית תמונותיו של‬ ‫צורה שלישית של שבירת כוב בטקס נשואין היתה‬
‫הסידרה ״מחיי המשפחה היהודית בימים עברו״ ‪ -‬וכוונתי‬ ‫קיימת באלו קהילות בגרמניה הדרומית והמערבית‪ .‬לפי‬
‫מנהג זה ניפץ החתן את הכוס אל מול אבן ריבועית או‬
‫למסורת של הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫מעוגלת‪ ,‬ששובצה בחזית בית‪-‬הכנסת‪ ,‬ולרוב בקיר הצפוני‬
‫הקיבוץ היהודי בגרמניה ינק משך מאות בשנים מהמקו­‬ ‫שלו‪ ,‬ליד דלת הכניסה וסמוך לחצר או גינת הבית‪ ,‬ובבתי‪-‬‬
‫רות התרבותיים־דתיים‪ ,‬העשירים‪ ,‬של הקהילה העתיקה‪,‬‬
‫המושרשת ושומרת מצוות‪ ,‬של יהודי מזרח״אירופה ויהודי‬
‫פולין בפרט‪ .‬מקורות היסטוריים רבים‪ ,‬ביחוד מהמאה‬
‫השבע‪-‬עשרה‪ ,‬מעידים על ההשפעה העצומה של יהדות‬
‫פולין הלמדנית‪ ,‬שומרת גחלת המסורת‪ ,‬על חיי הדת של‬
‫יהדות גרמניה‪ ,‬הולנד ואף צרפת ואיטליה‪ .‬השפעה זו החלה‬
‫בעיקר אחר גזרות ת״ח‪-‬ת״ט‪49) ,‬״‪ (1648‬ומלחמות אחרות‬
‫מהן סבלה פולין במאה ה‪ ,17-‬כאשר יהודי פולין ברחו‬

‫בהמוניהם למערב‪ ,‬לביהם‪ ,‬אוסטריה וגרמניה‪.‬‬
‫בתמונותיו של אופנהיים אנו נתקלים בדמויות יהודי‬
‫מזרח־אירופה החוזרות ונשנות בעשר מתוך עשרים הסצי­‬
‫נות ״מחיי המשפחה היהודית״‪ .‬לבושם הטיפוסי של הדמו­‬
‫יות האלה‪ ,‬ה״קפוטה״ הארוכה או ה״שטריימל״ מעיד‪,‬‬
‫שלפנינו יהודים מבני פולין‪ .‬דמויות אלה מופיעות כאן רובן‬
‫בתפקיד של רבנים‪ ,‬או בחורי ישיבות המלווים את הרב‪,‬‬
‫וכאורחים מכובדים‪ ,‬המוזמנים לסעודת שבת ומועד‪ ,‬חתונות‬

‫או למסיבות משפחתיות אחרות של יהודי גרמניה‪.‬‬
‫וכך רואים אנו את ציוריו של אופנהיים‪ ,‬ראשון לאמנים‬
‫היהודים בזמן החדש‪ ,‬ונהנים‪ ,‬יחד עם זאת לומדים גם הרבה‬

‫על חיי היהודים בזמנים עברו‪.‬‬

‫מתנות חתונה חגורות על המתנים‬