Page 118 - בית תפילה סופי_Neat
P. 118

‫‪ /‬אהל יצחק ‪109 /‬‬

                                     ‫ארבעה דורות‪ :‬שושלת גבאי בית הכנסת‬

                    ‫בזמן הקמת בית הכנסת עסק בעיקר יצחק רפאל יצחקי בבניינו ובייסודו של המקום‪.‬‬
                    ‫מאז ועד היום‪ ,‬במשך קרוב למאה ועשרים שנה‪ ,‬משפחתו עודה משמשת בבית הכנסת‬
                    ‫ואחראית לניהולו השוטף‪ .‬כאמור‪ ,‬עם בואו של יצחקי לירושלים‪ ,‬השיא את בתו‬
                    ‫לאחד מתלמידי החכמים הצעירים והמבטיחים ביותר בעיר‪ ,‬יוסף מרדכי הלוי‪ .‬בתוך‬
                    ‫זמן קצר הפך החתן הצעיר לגבאי המקומי בבית הכנסת‪ ,‬ולעתים קרובות גם עבר‬

                                                                                          ‫לפני התיבה‪.‬‬
                                            ‫יוסף הלוי נולד בירושלים ב–‪ ,1875‬ובהיותו בן עשר התייתם‬
                                             ‫מהוריו‪ .‬הרב יוסף רפאל עוזיאל‪ ,‬שבנו בן ציון הפך לימים‬
                                              ‫לרב הספרדי הראשי לארץ ישראל‪ ,‬מונה להיות אפוטרופוס‬

                                              ‫עליו ועל אחיו הצעיר‪ ,‬בנימין‪ .‬נישואיו של יוסף הלוי לבתו‬
                                               ‫של יצחק רפאל יצחקי נערכו בשנת ‪ ,1890‬כשהיה בן ‪,15‬‬
                                                ‫ובשנים הבאות היה סמוך על שולחן חותנו העשיר‪ .‬עשר‬
                                                ‫שנים מאוחר יותר נתמנה לשמש אחד המלמדים בת"ת‬

                                                 ‫הספרדי בירושלים ובישיבת תפארת ירושלים‪ .‬לאחר‬
                                                  ‫מכן לימד גם בבית המדרש לרבנים של חברת 'עזרה'‪.‬‬
                                                   ‫במהלך חייו שימש הלוי במגוון עשיר של תפקידי‬
                                                   ‫עסקנות ציבורית‪ :‬בשנת ‪ 1921‬היה ציר באספת‬

                                                    ‫הנבחרים הראשונה‪ ,‬וב–‪ 1927‬נתמנה לעמוד בראש‬
                                                     ‫ועד העדה הספרדית בירושלים‪ .‬כן היה מפעיליה‬
                                                     ‫המקומיים של הסתדרות המזרחי‪ ,‬ושימש נשיא‬
                                                      ‫בית החולים משגב לדך ברובע היהודי‪ .‬במקביל‬

                                                       ‫לפעילותו הציבורית עסק כל השנים גם בתורה‪,‬‬
                                                       ‫נשא בתואר ראב"ד (ראש אבות בית דין)‬
                                                      ‫בירושלים‪ ,‬והיה חבר מועצת הרבנות הראשית‬
                               ‫מאז ייסודה‪ .‬במובנים רבים שיקפו חייו את פני העדה‪ ,‬כפי שנכתב‬
                    ‫שנה לאחר פטירתו‪' :‬חייו הסוערים שיקפו במובנים ידועים את חיי עדת היהודים‬
                    ‫הספרדים ביובל השנים האחרון‪ ,‬כי הוא היה הרוח החיה בתקופה הזאת‪ .‬גם‬
                    ‫בעסקנותו הציבורית הצטיין בכל הופעותיו כנציג עדתו‪ ,‬הן בהימצאו ליד ההגה בתור‬
                    ‫מכוון דרכיה‪ ,‬הן בעמדו רחוק ממנה בהסתר ובצל [‪ ]...‬כי נמנה בין יחידי הסגולה‬
                              ‫מתוך חבר הרבנים בירושלים‪ ,‬אשר ידע להסתגל אל המציאות הקיימת'‪10.‬‬
                    ‫כאמור‪ ,‬במשך עשרות שנים נשא לבדו בעול בית הכנסת שייסד חותנו‪ ,‬אולם בשנותיו‬
                    ‫האחרונות ברור היה לו כי יש למנות גבאים חדשים תחתיו‪ .‬כך מונו לתפקיד שני‬
                    ‫חתניו של הלוי‪ ,‬הרב גד חי אוחנה והרב אליהו פרדס‪ ,‬ששימש בין היתר רבה הספרדי‬
                    ‫של ירושלים‪ 11.‬הרב פרדס‪ ,‬שעבר עם היבחרו לתפקיד משכונת אהל משה לרחוב‬
                    ‫הנביאים‪ ,‬הקפיד מאותה העת להתפלל גם באהל יצחק ושימש חזן בבית הכנסת‬

                                                                            ‫בתפילות הימים הנוראים‪.‬‬
                    ‫עם פטירתם של אוחנה ושל הרב פרדס במהלך שנות השישים של המאה העשרים‪,‬‬
                    ‫מונו תחתיהם גבאים חדשים‪ ,‬בהם יצחק חיון ושמטוב נרקיסי‪ ,‬המונצחים אף הם‬
                    ‫על לוחות שונים בבית הכנסת‪ .‬במקביל אליהם מילא בנו של אוחנה‪ ,‬נחמן אורון‪,‬‬
                    ‫את מקומו של אביו‪ ,‬והוא מנהל עד היום את המקום‪ .‬כך נותרה על ִתלה השושלת‬

                                                      ‫הגבאית המשפחתית המשתרעת על פני ‪ 120‬שנה‪.‬‬
   113   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123