Page 119 - בית תפילה סופי_Neat

‫‪ / 110‬נחלת שבעה וסביבתה ‪/‬‬

‫על ׁ ֵשדות וגבירות‪ :‬מעשים ומשפחות סביב בית הכנסת‬

‫אחת הדמויות הססגוניות בבית הכנסת הייתה דמותו של משה נסים דסה‪ .‬דסה‪,‬‬
‫ששימש כבר מצעירותו חזן בבתי כנסת ספרדיים שונים‪ ,‬הוזמן לשמש חזן מקומי‬

‫לאחר שיוסף מרדכי הלוי חדל לשמש בתפקיד זה באופן סדיר‪.‬‬
‫דסה נולד בימין משה בשנת ‪ 1909‬לאחת המשפחות הוותיקות והמוכרות ביותר‬
‫בירושלים‪ ,‬שהתגוררה בעיר זה כמה מאות שנים‪ .‬בצעירותו הוסמך לשמש רב‪ ,‬שוחט‬
‫ומוהל‪ ,‬ושנים רבות שימש מחנך בבית היתומים הספרדי‪ .‬בשכונת הולדתו היה חבר‬
‫בוועד השכונתי‪ ,‬ומשנת ‪ 1940‬שימש גם המוח'תאר הרשמי של ימין משה‪ .‬בתפקידו‬
‫זה נאלץ לא פעם לחפות על חברי המחתרות השונות שפעלו בשכונה‪ ,‬וכך מצא עצמו‬

‫יותר מפעם אחת בבית המעצר הבריטי במגרש הרוסים‪12.‬‬
‫האגדה מספרת כי עוד בצעירותו חווה דסה חוויה מצמררת במיוחד‪ ,‬חוויה שזכר‬
‫כל חייו בדרכו להתפלל בבית הכנסת‪ .‬באחד הלילות‪ ,‬לאחר שהעיר אותו השמש‬
‫המקומי להשכים וללמוד תורה לפנות בוקר‪ ,‬הלך דסה יחידי לבית הכנסת‪ ,‬בניגוד‬
‫לעצת רבו‪ .‬בדרכו לבית הכנסת נטפלה אליו ׁשדה ששמה ברושה‪ ,‬הידועה כׁשדה‬
‫הנטפלת לתלמידי חכמים המהלכים לבדם בלילה‪ .‬לאחר דקות אחדות ומפחידות של‬
‫מאבק בשדה‪ ,‬הגיע למקום השמש המקומי‪ ,‬ובאותו הרגע נעלמה השדה‪ .‬מאז‪ ,‬על פי‬
‫הוראת החכמים‪ ,‬לא הלך דסה מעולם כשהוא יחידי לבית הכנסת בשעת לילה‪ .‬אולם‬
‫הוא נקט גם אמצעי זהירות נוסף‪' :‬מהיום והלאה אל תלך יחידי בערב‪ .‬כשאתה יוצא‬
‫מהבית‪ ,‬צא עם מקל‪ .‬ומאותה שנה‪ ,‬שנת ‪ ,1926‬עד עכשיו‪ ,‬וגם עכשיו‪ ,‬כשאני הולך‬

‫לבית הכנסת‪ ,‬המקל בידי'‪13.‬‬
‫דסה התמיד בתפקידו כחזן באהל יצחק עד שנת ‪ .1948‬באותה השנה פונה עם שאר‬
‫התושבים משכונת ימין משה‪ ,‬ועבר להתגורר עם פליטים רבים אחרים באזור ליפתא‬
‫עילית‪ .‬ברח' אהליאב שבליפתא עילית הקים בית כנסת לפליטי ימין משה וקראו בית‬
‫יעקב על שם אביו‪ .‬משהוקם בית הכנסת החדש‪ ,‬עבר דסה‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬לשמש חזן‬

‫בבית הכנסת שהקים עבור משפחתו ושכניו‪14.‬‬

‫משפחה צבעונית נוספת שהתפללה בבית הכנסת הייתה משפחתם של יצחק ודינה‬
‫ג'יניאו‪ .‬מוצאה של משפחת ג'יניאו הענפה‪ ,‬שראשוניה התיישבו בירושלים באמצע‬
‫המאה התשע עשרה (‪ ,)?1840‬היה בקהילת סלוניקי‪ 15.‬בירושלים נודעה המשפחה‬
‫בעיקר כבעלת היקב ומבשלת הׁ ֵשכר הראשונה בירושלים‪ .‬המפעל המשפחתי שכן‬
‫שנים רבות ברחוב היהודים ברובע היהודי‪ ,‬ומראשית המאה העשרים נדד בין כמה‬

‫וכמה מעונות חדשים בשכונות שמחוץ לחומות‪.‬‬
‫יצחק ג'יניאו עצמו‪ ,‬שנולד בשנת ‪ 1873‬בעיר העתיקה‪ ,‬הפך בבגרותו לשותף לאחיו‪,‬‬
‫בכור שלום‪ ,‬בעסקי היין‪ ,‬ומאוחר יותר שלח ידו גם בעסקאות מקרקעין והיה בעליה‬
‫של טחנת קמח‪ .‬משהזקין יוסף מרדכי הלוי‪ ,‬הגבאי הזכור של בית הכנסת‪ ,‬ביקשו‬

‫המתפללים מג'יניאו שיסייע למקום ויהפוך אף הוא לגבאי‪ ,‬וכך היה‪.‬‬
‫אלא שיותר מיצחק ג'יניאו הגבאי‪ ,‬זוכרים בני המקום דווקא את משפחתה של אשתו‪,‬‬
‫דינה (דונה) לבית פיפאנו‪ .‬דונה הייתה ככל הנראה בעלת השררה בבית ג'יניאו הסמוך‬
‫לבית הכנסת (בבניין שבו מצויה כיום מסעדת תמול שלשום)‪ ,‬ויצחק עצמו‪ ,‬כמו גם‬
‫ילדיו‪ ,‬לא היה מחליט דבר על דעת עצמו בלא לקבל את אישורה‪ .‬אופייה זה של מרת‬
‫ג'יניאו בא לה בירושה‪ ,‬כך נראה‪ :‬אמה‪ ,‬דליסיה פיפאנו‪ ,‬שהייתה תושבת ותיקה של‬
‫נחלת שבעה‪ ,‬הייתה מן הנשים הראשונות שפתחו עסק בעבור עצמן‪ ,‬כשפתחה חנות‬

‫מכולת עצמאית בנחלת שבעה וממנה התפרנסה לאחר מות בעלה‪16.‬‬

‫החזן המקומי משה נסים דסה‬
‫ורעייתו‪ ,‬בשמחת כלולותיהם‬