Page 174 - בית תפילה סופי_Neat
P. 174

‫‪ /‬אחדות ישראל ‪165 /‬‬

                    ‫שפעל בו‪ ,‬ובתחתית הבימה הקטנה הצמודה לארון הקודש נקבע הסליק המקומי‬
                                                    ‫שהמתפללים הסתירו באמצעות לוחות עץ פשוטים‪.‬‬

                    ‫על משמעותו של בית הכנסת בעיני לוחמי המחתרות השונות סיפר לימים יוסף‬
                    ‫ויטלזון‪ ,‬שהיה בעצמו לוחם אצ"ל‪ ,‬נפצע‪ ,‬נאסר והוגלה לקניה‪ ,‬ומשמש זה ‪ 40‬שנה‬

                                                                        ‫הגבאי הראשי של בית הכנסת‪:‬‬

                      ‫כמו לאם אוהבת‪ ,‬כמו לאב רחום‪ ,‬היו מגיעים חיילים אלמונים של מחתרת‬
                      ‫יהודית לבית הכנסת אחדות ישראל‪ .‬הרבה תפילות נאמרו בכוונה עמוקה‪ ,‬אל‬
                      ‫מול ארון הקודש בטרם קרב‪ ,‬או לפני שליחות נעלמה‪ .‬הרבה דמעות שניגרו‬
                      ‫כמים [‪ ]...‬בית הכנסת היה להם מקום מפגש בטבורה של העיר‪ .‬לכאן הם קפצו‬
                      ‫כדי לנוח רגע או להסתתר מעין רואים‪ .‬כאן הם נפגשו‪ ,‬תכננו או סתם שפכו את‬
                      ‫ליבם‪ .‬כאן חיפשו אחריהם‪ ,‬ביקשו אותם‪ .‬לכאן הם נשאו תחינתם וחלומותיהם‬
                      ‫ממקומות מאסרם או משדות האש‪ .‬לכאן הם חזרו והוסיפו להיפגש גם שנים‬
                      ‫רבות אחרי הכל‪ .‬בקירותיו העבים של בית הכנסת הם הפיחו רוח חיים‪ ,‬נסכו‬

                                         ‫רגשות בין משקעי האבן הירושלמית והחלונות המסורגים‪13 .‬‬

                        ‫מאז עבר לפעול בבניין בית היתומים‪ ,‬פועל בית הכנסת ברציפות באותו המקום‪.‬‬

                               ‫זיכרון והנצחה‪ :‬בית הכנסת לאחר קום המדינה‬

                    ‫לאחר סיומה של מלחמת העצמאות והקמתה של המדינה‪ ,‬חזרו להתגורר בירושלים‬
                    ‫צעירים רבים שהיו מגויסים במשך שנים למחתרות השונות ולצבא ההגנה לישראל‪.‬‬
                    ‫רבים מהם חזרו באופן טבעי להתפלל ולפעול סביב בית הכנסת אחדות ישראל‪ ,‬שהיה‬

                       ‫לא רק בית כנסת כי אם גם מקום מפגש חברתי ומרכז הנצחה לנופלים במערכה‪:‬‬

                      ‫כשנדמו הקרבות והארץ שקטה‪ ,‬נותר בית הכנסת במרכז חייהם‪ .‬הם חלקו‬
                      ‫עימו את רגעי שמחתם‪ ,‬את שעותיהם היפות והתרפקו עליו בשעות משבר‬
                      ‫וצער‪ ,‬לכאן הם באו כשנישאו‪ ,‬כאן קראו בשמות ילדיהם‪ ,‬כאן הכניסום בבריתו‬
                      ‫של אברהם או צרפום למניין‪ .‬כאן שמחו ביחד‪ ,‬צחקו ביחד‪ ,‬כאבו ביחד‪ .‬כאן‬
                      ‫העלו זכר חבריהם על ראש שמחתם‪ ,‬כאן התייחדו עם זכר יקיריהם‪ ,‬כאן הם‬

                                            ‫מוסיפים לזכור לעד‪ ,‬כאן אין שוכחים את אלה שאינם‪14 .‬‬

                    ‫קבוצה גדולה של לוחמים צעירים ששבו ארצה מגלות במחנות המעצר בקניה‬
                    ‫ובאריתריאה‪ ,‬סייעה אף היא להפחת הרוח המחודשת בבית הכנסת ולפיתוח הפעילות‬

                                                                                        ‫הענפה סביבו‪.‬‬
                    ‫בראשית שנות החמישים חשו רבים מיוצאי האצ"ל והלח"י כי חלקם במערכה על‬
                    ‫שחרור הארץ מעול הכובש הבריטי מוצנע ומודחק הצדה‪ ,‬וכי זכרם של הנופלים‬
                    ‫מבין מחתרות אלו כמעט שאינו בא לידי ביטוי‪ ,‬בהשוואה לנופלים מבין חברי ההגנה‪,‬‬

                                                                                      ‫הפלמ"ח וצה"ל‪.‬‬
                    ‫אחת הפעולות שנועדו להתמודד עם הדחקה זו הייתה קביעת לוח זיכרון מרכזי‬
                    ‫בבית הכנסת אחדות ישראל‪ ,‬שעליו חקוקים שמותיהם של כלל חללי האצ"ל והלח"י‪,‬‬
                    ‫משנות השלושים ועד הכללתן של המחתרות בצבא ההגנה לישראל‪ .‬לוח הזיכרון‬
                    ‫הגדול נקבע במקום בח' בתשרי תשי"ב (‪ ,)1951‬בטקס שהשתתפו בו מאות לוחמים‪,‬‬

                      ‫רבנים ואישי ציבור‪ .‬א' דרור‪ ,‬אחד מיוזמי הכנת הלוח‪ ,‬הסביר מהי מטרת קביעתו‪:‬‬
   169   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179