Page 287 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 287

‫מסורות 'הלכתיות' קדומות במגילות ים המלח‬

‫שחיטת אמו מטהרתו‪ .‬רבי שמעון שזורי אומר‪ :‬אפילו בן ש ֹמנה שנים וחורש בשדה – שחיטת‬
          ‫אמו מטהרתו‪ .‬קרעה ומצא בה בן תשעה חי – טעון שחיטה‪ ,‬לפי שלא נשחטה אמו‪.‬‬

‫(משנה‪ ,‬חולין ד‪ ,‬ה)‬

‫כאמור הכת לא קיבלה את הכלל הזה‪ .‬בכל זאת ספק אם הקטע בא להבחין בין 'בן שמונה' ל'בן‬
                          ‫תשעה' או לאסור כל שליל שבמעי אמו‪ ,‬כדעת הכותים והקראים‪39.‬‬

                                         ‫סדר טהרות‬

                                                    ‫הכוהנים וטומאת ארץ העמים‬

‫במסכת שמחות נשתמרה הלכה עתיקה‪' :‬כהן הדיוט שהוא מטמא או שנכנס לבית הקברות הרי‬

‫זה סופג ארבעים‪ .‬נכנס למדור גוים או לארץ העמים ולבית הפרס או שיצא חוץ לארץ ישראל‬

‫מלקין אותו מכת מרדות' (ד‪ ,‬יג)‪ 40.‬בזמן הבית נחשבה יציאת כוהן לחוץ לארץ כעוון חמור‪ .‬על‬

‫אלקימוס‪ ,‬הכוהן הרשע‪ ,‬נאמר ש'טמא את נפשו ברצונו'‪ .‬בבואו לפני דמטריוס הסלווקי אמר לו‪:‬‬

‫'אני עזבתי כבוד נחלת אבות – רצוני לומר הכהונה הגדולה – ובאתי הנה' (מקבים ב יד‪ ,‬ג‪ ,‬ז)‪41.‬‬

‫יש כאן רמז לאיסור המיוחד על כוהן גדול לטמא את עצמו‪' :‬מן המקדש לא יצא' (ויקרא כא‪ ,‬יב)‪.‬‬

‫כבר בתחילת ימי הזוגות גזרו טומאה על ארץ העמים‪' :‬דתניא‪ :‬יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן‬

            ‫יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים' (בבלי‪ ,‬שבת יד ע"ב)‪.‬‬

‫עכשיו נתגלה סמך לאותה הגישה בין קטעי ברית דמשק ממערה ‪ [' :4‬איש] מבני אהרון אשר‬

‫]' (‪,4Q266‬‬  ‫ישבה לגואים [                    ] לחללה בטמאתם אל יגש לעבודת [הקוד 	ש‬

‫קטע ‪ ,5‬טור ב‪ ,‬שורות ‪ .)6–4‬כאן מדובר בכוהן שנשבה בעל כורחו בין הגויים והוא נחשב‬

‫מחולל‪ .‬באותו ההקשר נפסל גם 'איש מבני אהרון אשר ינדד לעב[וד ]' (שם‪ ,‬שורה ‪ ,)8‬כלומר‬

‫שירד למדור הגויים מרצונו‪ .‬העובדה שטומאת כוהן על ידי מגע עם נכרים נשתמרה גם במקורות‬

            ‫תלמודיים מקרבת את ההנחה שזאת הייתה מסורת יהודית כללית בזמן הבית‪42.‬‬

                                                                           ‫ראיית נגעים על ידי חכם שאינו כוהן‬
               ‫לפי ההלכה התנאית 'הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן‪ .‬אומרים‬
               ‫לו אמור טמא והוא אומר טמא‪ ,‬אמור טהור והוא אומר טהור' (משנה‪ ,‬נגעים ג‪ ,‬א)‪ .‬אם הכוהן‬
               ‫אינו בקי בהלכות נגעים‪ ,‬מורה המומחה לכוהן מה לומר‪ .‬אותה הגישה מפורשת בברית דמשק‪:‬‬
               ‫'ואם משפט לתורת נגע יהיה באיש ובא הכהן ועמד במחנה והבינו המבקר בפרוש התורה‪ ,‬ואם‬
               ‫פתי הוא הוא יסגירנו כי להם המשפט' ([גניזה]‪ ,‬עמ' יג‪ ,‬שורות ‪ .)7–4‬דיון מפורט בתקבולת‬

                                                                        ‫הזאת כבר הציע סטיבן ס' פראד‪43.‬‬

                                                    ‫‪ 3	 9‬ח' אלבק‪ ,‬משנה‪ :‬סדר קדשים‪ ,‬ירושלים ותל־אביב תשט"ז‪ ,‬עמ' ‪.377‬‬
                                                   ‫‪ 	40‬מסכת שמחות (מהדורת מ' היגער)‪ ,‬ירושלים תש"ל (מהדורת צילום)‪.‬‬
                                                    ‫‪ 	41‬הספרים החיצונים (מהדורת א' כהנא)‪ ,‬ב‪ ,‬תל־אביב תש"ך‪ ,‬עמ' רכו‪.‬‬

                      ‫‪J. Baumgarten, ‘The Disqualification of Priests in 4Q Fragments of the Damascus Document: A 4	 2‬‬

                      ‫‪Specimen in the Recovery of Pre-Rabbinic Halakha’, J. Trebolle Barrera & L. Vegas Montaner (eds.),‬‬

                                                       ‫‪The Madrid Qumran Congress (STDJ, 11), II, Leiden 1992, pp. 502–551‬‬
                      ‫‪S. Fraade, ‘Shifting from Priestly to Non-Priestly Legal Authority: A Comparison of the Damascus 4	 3‬‬

‫‪663 Document and the Midrash Sifra’, DSD, 6 (1999), pp. 109–125‬‬
   282   283   284   285   286   287   288   289   290   291   292