Page 286 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 286

‫יוסף אלימלך באומגרטן‬

                                  ‫סדר קודשים‬                                                                 ‫‪662‬‬

                                                                     ‫עובר שנמצא במעי בהמה‬
‫במגילה ‪ 4Q251‬נמצא קטע שהמהדירים שחזרו בתחילתו‪]' :‬שור [ו]כשב ועז אשר לא שלמו‬
‫[שבעת ימי 	ם אש]ר במע[י א]מו ואל יאכל בשרו כי [' (קטע ‪ ,12‬שורות ‪ .)2–1‬לדעתי קשה‬
‫לקבל את ההנחה של המהדירים שמדובר כאן בשני איסורים שונים‪ ,‬הראשון לשחוט בהמה‬
‫לפני שעברו שבעת ימים מזמן לידתה‪ ,‬והשני לשחוט עובר במעי אמו‪ .‬השלמה זאת גם גורמת‬
‫להארכה יתרה של סוף השורה הראשונה‪ .‬כנגד הצעתם הצעתי את השחזור הבא‪[' :‬אל ישחט‬

       ‫איש] שור [ו]כשב ועז אשר לא שלמו [לו ימי עבו]ר במע[י] אמו ואל יאכל בשרו כי ['‪37.‬‬
‫לפי שחזור זה הקטע עוסק בנושא אחד‪ :‬האיסור לשחוט עובר במעי אמו‪ .‬האיסור לשחוט‬
‫בהמה מעוברת ידוע ממגילת המקדש‪' :‬ולוא תזבח לי שור ושה ועז והמה מלאות כי תועבה המה‬

                                  ‫לי' (‪ ,11QTa‬טור נב‪ ,‬שורה ‪ ,)5‬ונזכר גם בקטעים ממערה ‪:4‬‬

‫[ועל העברות אנחנו חושבים שאין לזבוח א]ת האם ואת הולד ביום אחד [	  ועל האוכל‬
‫אנח]נו חושבים שאיאכל את הולד [שבמעי אמו לאחר שחיטתו ואתם יודעים שהו]א כן‬

                                                                                       ‫והדבר כתוב עברה‪.‬‬

‫(מקצת מעשי התורה‪ ,‬ב‪ ,‬שורות ‪ ,4Q396 ;38–36‬קטעים ‪ ,2–1‬טור א)‬

‫אשר יגלה את רז עמו לגואים או יקלל א[ת עמו או ידבר] סרה על משיחי רוח הקדש ותועה‬
‫ב[חוזי אמתו בהמרותו] את פי אל או ישחט בהמה וחיה עבר[ה או אשר ישכב עם] אשה הרה‬

                                                                                                   ‫מקיץ דם‪.‬‬

‫(ברית דמשק‪ ,4Q270 ,‬קטע ‪ ,2‬טור ב‪ ,‬שורות ‪)16–13‬‬

‫קרובה ההנחה שבקומראן ראו בכך הפרה של הצו‪' :‬ושור או שה אֹתו ואת בנו לא תשחטו ביום‬
‫אחד' (ויקרא כב‪ ,‬כח)‪ .‬עמדה זו מתבססת על התפיסה שהעובר הוא בעל חיים עצמאי‪ ,‬תפיסה‬

                                                                       ‫שגם פילון דגל בה‪:‬‬

‫על כל פנים התורה מדיחה מחוץ לבית הטהרה גם את הבהמות המעוברות ואינה מתירה‬
‫לשוחטן עד אשר תמלטנה‪ .‬היא שוקלת אפוא את הע ּוברים כנגד הייל ּודים‪ ,‬אך לא משום‬
‫שאלה עדיין לא באו לאור העולם זכו במעמד שווה‪ ,‬אלא כדי לעצור למרחוק בעד קלות‬

                                                                 ‫הראש של הנוהגים לבלבל את הכול‪.‬‬

‫(על המידות הטובות‪38)137 ,‬‬

‫אולם לפי השחזור המוצע‪ ,‬הקטע אוסר רק שחיטת בהמה 'אשר לא שלמו לו ימי עבור'‪ .‬ההלכה‬
 ‫התנאית התירה עובר חי בן שמונה חודשים על ידי שחיטת אמו‪ ,‬בהתאם לכלל 'עובר ירך אמו'‪:‬‬

‫השוחט את הבהמה ומצא בה בן ש ֹמנה חי או מת‪ ,‬או בן תשעה מת – קורעו ומוציא את דמו‪.‬‬
‫מצא בן תשעה חי – טעון שחיטה‪ ,‬וחייב באותו ואת בנו; דברי רבי מאיר‪ .‬וחכמים אומרים‪:‬‬

                                                 ‫‪ 3	 7‬ראו‪ :‬לרסון‪ ,‬להמן ושיפמן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬עמ' ‪.40‬‬
‫‪ 	38‬פילון האלכסנדרוני‪ ,‬כתבים (מהדורת ס' דניאל־נטף)‪ ,‬ג‪ :‬ספר המצוות‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ'‬

                                                                                        ‫‪.232–193‬‬
   281   282   283   284   285   286   287   288   289   290   291