Page 285 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫מסורות 'הלכתיות' קדומות במגילות ים המלח‬

‫מסתבר שגם כאן בעניין חילול השבת מדובר בברית דמשק ב'תעות' הנוגדת את דיני השבת של‬
‫העדה‪ .‬בכל זאת לפי המחוקק הקומראני אין להמית את החוטא על חילול שבת חד־פעמי אלא‬

‫להשגיח עליו עד שיחזור בתשובה‪.‬‬
‫ג‪ .‬כלל דומה בקשר לעברות אחרות שיש בהן 'דבר מוות' נקבע בפסקה שכבר דנו בה הרבה‪:‬‬
‫'כל דבר אשר ימעל איש בתורה וראה רעיהו והוא אחד אם דבר מות וידיעהו לעיניו בהוכיח‬
‫למבקר והמבקר יכתבהו בידו עד עשותו עוד לפני אחד ושב והודיע למבקר אם ישוב וניתפש‬
‫לפני אחד שלם משפטו' (ברית דמשק [גניזה]‪ ,‬עמ' ט‪ ,‬שורות ‪ .)20–16‬ההוראה הזאת קובעת‬
‫שאין משפט מוות למי שעובר על איסורים שבתורה אלא אם חזר על כך שלוש פעמים‪ .‬ברור‬
‫שאין מדובר כאן בפשעים חברתיים שיש בהם סכנה או נזק לזולת‪ .‬הפועל 'מעל' מציין כאן‬
‫עברות שבין אדם למקום‪ ,‬והעמדה שעונש מוות אינו חל עליהן אלא אחרי שלוש פעמים נובעת‬
‫כנראה מפירוש מגמתי של הפסוק 'על פי שני עדים או על פי שֹלשה עדים יקום דבר' (דברים יט‪,‬‬
‫טו)‪ .‬לפי פשוטו הפסוק מתייחס למספר העדים הדרושים כדי להוכיח את העברה‪ ,‬אבל הפרשנות‬

‫הקומראנית מסיקה ממנו שאין משפט מוות אלא למי שהחטא הפך אצלו לדבר שבשגרה‪.‬‬
‫ד‪ .‬המגמה להגביל את האפשרות המעשית להוציא בני אדם להורג מופיעה בקטע העוסק‬

‫באספה השנתית של עדת קומראן‪ ,‬שבה החליטו על גירושם של עוברי עברה‪:‬‬

‫אנש]י אמת ושונאי בצע[ ]‬ ‫[ ‬
‫ונ]דרו לא להמית איש[ ]‬ ‫ [‬
‫יו]ם המשפט [ ]‬ ‫ [‬

‫(‪ ,4Q275‬קטע ‪ ,2‬שורות ‪36)5–3‬‬

‫כל המשתתפים ב'יום המשפט' מוזהרים להיות '[אנש]י אמת ושונאי בצע'‪ .‬כמו כן עליהם להימנע‬
‫מהטלת עונש מוות‪[' :‬ונ]דרו לא להמית איש'‪ .‬ההמשך של המשפט חסר‪ .‬אפשר שבמקור היה‬
‫אחרי 'איש' תואר כמו 'נקי' או 'צדיק'‪ ,‬מילים המופיעות באזהרה שבתורה 'ונקי וצדיק אל תהרֹג‬
‫כי לא אצדיק ָרשע' (שמות כג‪ ,‬ז)‪ .‬אזהרה זו שימשה כידוע במסורת חז"ל כעיקרון המחייב עדות‬

‫ברורה שבלעדיה אין מקום לדיני נפשות‪:‬‬

‫היה אחד מעידו שהוא עובד לחמה ואחד מעידו שהוא עובד ללבנה‪ ,‬שומע אני שיצטרפו זה‬
‫עם זה ויהא חייב‪ ,‬תלמוד לומר 'ונקי וצדיק אל תהרוג' (שמות כג‪ ,‬ז)‪ .‬ראוהו רודף אחר חבירו‬
‫להרגו והסייף בידו‪ ,‬אמרו לו‪ :‬הוי יודע שהוא בן ברית‪ ,‬והתורה אמרה 'שופך דם האדם באדם‬
‫דמו ישפך' (בראשית ט‪ ,‬ו)‪ ,‬ואמר להם‪ :‬יודע אני‪ ,‬על מנת כן‪ ,‬והעלימו עדים את עיניהם‪,‬‬
‫ולאחר זמן מצאוהו הרוג מפרפר והסיף מנטף דם מיד ההורג‪ ,‬שומע אני יהא חייב‪ ,‬ת"ל 'ונקי‬

‫וצדיק אל תהרוג'‪.‬‬

‫(מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬כספא כ [מהדורת הורוביץ–רבין‪ ,‬עמ' ‪)]327‬‬

‫קרוב להניח שגם פרשני קומראן מצאו כאן מקור להגבלת מיתה בידי אדם‪.‬‬

‫‪Polemics in New Fragments from Cave 4’, J. Amitai (ed.), Biblical Archeology Today, Jerusalem‬‬

‫‪1985, pp. 390–399‬‬
‫‪P.S. Alexander & G. Vermes, ‘4QCommunal Ceremony’, idem, Qumran Cave 4, XIX: Serekh 3 6‬‬

‫‪661 ha-Yahad and Two Related Texts (DJD, 26), Oxford 1998, pp. 209–216‬‬