Page 282 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 282

‫יוסף אלימלך באומגרטן‬

‫תפיסה זו של האיסור על גזל הגוי בעיקר מטעמי חילול שם שמים נמצאת גם בהלכה התנאית‪:‬‬
‫'הגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי‪ .‬חמור גזל הגוי מגזל ישראל‪ ,‬הגוזל את הגוי ונשבע ומת‪ ,‬חייב‬

             ‫להחזיר מפני חילול השם' (תוספתא‪ ,‬בבא קמא י‪ ,‬טו [מהדורת ליברמן‪ ,‬עמ' ‪.)]53‬‬

                                                                                    ‫מכירה לגוי‬
‫בברית דמשק יש רשימה של סוגי רכוש שאין למכור לגויים‪' :‬אל ימכור איש (‪ )1‬בהמה ועוף‬
‫טהורים לגוים בעבור אשר לא יזבחום (‪ )2‬ומגורנו ומגתו אל ימכר להם בכל מאדו (‪ )3‬ואת עבדו‬
‫ואת אמתו אל ימכור להם אשר באו עמו בברית אברהם' ([גניזה]‪ ,‬עמ' יב‪ ,‬שורות ‪ .)11–8‬האיסור‬
‫למכור לגוי עבד כנעני‪ ,‬המחויב במצוות‪ ,‬נמצא כידוע גם בהלכה‪' :‬המוכר עבדו לגוי או לחוצה‬
‫לארץ יצא בן חורין' (משנה‪ ,‬גטין ד‪ ,‬ו)‪ .‬המגבלה למכור 'מגורנו ומגתו' מטרתה גם היא 'בעבור‬
‫אשר לא יזבחום' לעבודה זרה‪ .‬גם במשנה יש רשימה‪' :‬אלו דברים אסורים למכור לגוי'' (עבודה‬
‫זרה א‪ ,‬ה)‪ .‬אולם שם הגזרה אינה מוגבלת לחשש מקרבן עבודה זרה‪ ,‬ולכן הרשימה מורכבת‬
‫יותר וכוללת אפילו בהמה גסה שאינה טהורה‪ .‬לעומת זאת התירו למכור להם צמחי אדמה לאחר‬

                                     ‫שקצצו אותם‪ ,‬ואין הם עוד מחוברים לקרקע (שם א‪ ,‬ח)‪.‬‬

                                                                                          ‫הונאה‬
‫קטע משפטי ממערה ‪ 4‬מצטט את האיסור המקראי להונות אנשים במקח וממכר ('וכי תמכרו‬
‫ממכר לעמיתך או קנֹה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו' [ויקרא כה‪ ,‬יד])‪' :‬ואשר אמר כי‬
‫[תמכור ממכר או קנה מיד ] עמיתך לוא תונו איש את עמיתו [‪ ]vac‬וזה פרו[ש	 ] בכול אשר‬
‫הוא יודע אשר ימצא ‪°]   [ °°°°‬תן [   ]‪ °‬והוא יודע אשר הוא מועל בו באדם ובבהמה' (ברית‬
‫דמשק‪ ,4Q271 ,‬קטע ‪ ,3‬שורות ‪ 31.)7–4‬ההקשר של האיסור בתורה הוא החישוב הנכון של‬
‫מספר השנים עד היובל‪ ,‬ואילו הפרשנות הקומראנית מרחיבה את האיסור לכל ניסיון של המוכר‬
‫להסתיר מעיני הלוקח פגמים בסחורה 'אשר הוא יודע אשר ימצא'‪ .‬ומכאן קרובה ההרחבה של‬
‫מושג ההונאה גם לשידוך הבנות‪ ,‬שהאב חייב לגלות לחתן את כול מומי בתו‪' :‬ואם [את בתו‬
‫יתן איש לאי]ש את כול מומיה יספר לו למה יביא עליו את משפט [הארור אשר אמ]ר‪ַ " :‬מְׁשגה‬
‫ִעֵּור בדרך" (דברים כז‪ ,‬יח)' (שם‪ ,‬שורות ‪ .)9–7‬מגמה דומה לפרש ' ִעֵּור' במובן של אדם הסומא‬

       ‫בדבר נמצאת במדרשי חז"ל‪ 32 ,‬ובאיסורים במשנה על תחבולות התגרים לגנוב את העין‪.‬‬
‫בקשר להונאה נמצא במשנה איסור על מי שמוכר ֵּפרות שדה אחד לערב בהם ֵּפרות שדה‬
‫אחר‪' :‬אין מערבין פירות בפירות‪ ,‬אפילו חדשים בחדשים‪ ,‬ואין צריך לומר חדשים בישנים‪.‬‬
‫באמת ביין התירו לערב קשה ברך‪ ,‬מפני שהוא משביחו‪ .‬אין מערבין שמרי יין ביין‪ ,‬אבל נותן לו‬
‫את שמריו‪ .‬מי שנתערב מים ביינו – לא ימכרנו בחנות‪ ,‬אלא אם כן הודיעו‪ .‬ולא לתגר‪ ,‬אף על פי‬

     ‫שהודיעו‪ ,‬שאינו אלא לרמות בו‪ .‬מקום שנהגו להטיל מים ביין‪ ,‬יטילו' (בבא מציעא ד‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫הוראה דומה מצויה לדעתי בספרות החכמה הקומראנית‪ ,‬בקטע העוסק בהתנהגות האיכרים‬
‫בזמן הקציר‪[' :‬ב]מסחורכה אל תערוב אשר [לרעכה] למה יהיה כלאים כבפרד והייתה כלוב[ש‬
‫שעטנז] בצמר ובפשתים ועבודתכה כחור[ש] בשור ובח[מו]ר [י]חד[ו] וגם תבואתכה תה[יה‬
‫לכה כ]זורע כלאים אשר הזרע והמלאה ותבוא[ת] ה[כרם] יקד[ש‪ ,4Q418( ']...‬קטע ‪,103‬‬

‫‪ ,J. Baumgarten, ‘4QDamascus Documentf’ 	31‬הנ"ל (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪.184–169‬‬                    ‫‪658‬‬
          ‫‪ 3	 2‬ראו לדוגמה‪ :‬ספרא קדושים‪ ,‬ג (מהדורת א"ה ווייס)‪ ,‬ווין תרכ"ב‪ ,‬פח ע"ב‪.‬‬
   277   278   279   280   281   282   283   284   285   286   287