Page 23 - etmol_132

‫פעם שדרכה עליו הרגל‪ .‬העין לא הבחינה בפרחים הדבים‬ ‫כמשוגעים ולאחר שעה קלה נעלמו שניהם מרחוב הס‪ .‬כך‬
‫שהיו מרימים את ראשיהם הקטנים והנאים כי העדב כבד‬ ‫סיפרה לגברת יזרעאלי איה הקטנה בת המורה ירקוני‪ ,‬היא‬
‫איה אשר ראש מתולתל לה ופה קטן ונחמד‪ .‬איה זו‪ ,‬כדאי‬
‫ירד על גדות הירקון״‪.‬‬ ‫שתכירוה‪ :‬ילדה חכמה וטובה היא ופיה הקטן והנחמד‬
‫ושכונת מונטיפיורי ממזרח לעיר‪ ,‬כיום מרכז צפוף והומה‬
‫של מוסכים ומשרדים‪ ,‬ואז — נווה כפרי שאליו יוצאים בני‬ ‫מדבר רק אמת״‪.‬‬
‫נוער למחנות אימונים‪ ,‬ולבילוי בחופש‪ .‬הנוף כאן שונה‬ ‫והילדה הזאת היא אני‪ ,‬איה בת המורה צפרוני מרחוב הס‬
‫לגמרי מהנוף של גדות הירקון‪ :‬״החמסין חלף עבר בן רגע‪,‬‬ ‫מס׳ ‪ .13‬שכן המורה ירקוני הוא אבי‪ ,‬ד״ר אברהם צפדוני‪,‬‬
‫השמים היו גבוהים מאוד‪ ,‬השדות היו בבר מצהיבים‬ ‫חוקר שירה ופילוסופיה יהודית בספרד של ימי הביניים‪,‬‬
‫בספיחים ובדרדד ובעשב שנשדף מחמת השדב‪ .‬אבל שלווה‬ ‫ממייסדי כתב־העת ״לשוננו״ לחקר השפה העברית‬
‫גדולה היתה בשדות הללו‪ ,‬והרוח הביאה אלי ריחות יבשים‬ ‫ומראשוני המורים בגימנסיה העברית הראשונה —‬
‫של מדחב השדות‪ .‬לאט לאט החלו עולים לאוזני צרצוריהם‬
‫הקצובים של הצדצרים וקול דשן ושבע של קדפדות‪ ,‬העיד‬ ‫״הרצליה״‪ .‬עלה לארץ בשנת ‪ . 1942‬נפטר בשנת ‪.1933‬‬
‫כי בדיחוק מה מכאן‪ ,‬בין השיחים חבויה בצה‪.‬״ כותבת‬ ‫ובכן‪ ,‬יעקב פיכמן אכן התגורר אותה תקופה ברחוב הם‬
‫)מספר ‪ ( 12‬והוא מדייק לתאר אותו‪ :‬״זה היה אז רחוב נאה‬
‫לאה גולדברג‪.‬‬ ‫מאוד‪ .‬בתים קטנים בני קומה אחת וגינה לכל בית‪ ,‬ורווח‬
‫זוהי העיר תל־אביב באותם שנים‪ ,‬אמנם כדך אבל מוקפת‬ ‫בין בית לבית ומגדשים גדולים מגודלי עשב — לא כרחוב‬
‫הס של היום‪ ,‬שכל בית בו גדול מחברו ומכועד מחבדו‪,‬‬
‫ירק ונהר של ממש זורם בגבולה‪.‬‬ ‫ושאין מקום לילדים לשחק בו חוץ מן הכביש הנרעש תמיד‬
‫בספרה של לאה גולדברג אנו גם פוגשים במריבות‬
‫קולניות בין בני נוער מתנועת בית״ר ונוער מתנועת ״הנוער‬ ‫מאוטומובילים‪.‬״‬
‫העובד״‪ ,‬גם זהו חלק מן ההווי של ארץ ישראל אותם ימים‪.‬‬ ‫בספר ״ידידי מרחוב ארנון״ של לאה גולדברג נמצאת‬
‫אבל מריבות אלה הן דק הקדמה לסיפודו של דב‪ ,‬ידידו של‬ ‫מקבילה כמעט מדוייקת‪ :‬״גרתי אז ברחוב ארנון ומספר‬
‫יו‪ :‬הוא היה ״מוותיקי השומרים בארץ״‪ ,‬השתתף במהפכות‬ ‫הבית שלי היה באמת מספר ‪ . 15‬רחוב ארנון איננו הרחוב‬
‫במכסיקו‪ ,‬אומרים כי עסק גם בריגול‪ ,‬״מכיר את כל שבטי‬ ‫הגדול ביותר בתל־אביב‪ .‬אדרבא‪ ,‬רחוב קטן הוא‪ ,‬כמעט‬
‫הערבים‪ ,‬בן בית הוא באהלי הבדואים‪ ,‬ובערים העבריות‬ ‫סמטא‪ .‬התנועה בו מעטה‪ ,‬אוטו קומתיים אינו עובד בו‪ ,‬ולא‬
‫שיג ושיח לו עם כל ׳העולם התחתון׳ ומכובד הוא מאוד על‬ ‫כל אבטובוס אחר‪ .‬רק מכוניות קטנות נוסעות בו ופעם‬
‫הגנבים למיניהם‪ .‬הגנבים שבסיפור הם אנשים סימפטים‪.‬‬ ‫בפעם אוטו משא‪ .‬ולפי שאין התנועה רבה ברחוב זה‪ ,‬רבים‬
‫הם מתכנסים לשתיה ואכילה במסעדה הנקדאת בדרך‬ ‫בו הילדים‪ .‬כי אבא ואמא אינם מפחדים שמא יידרסו ומותר‬
‫אידונית ״מציאה כשדה״‪ .‬כשהם שומעים על גניבתה של‬
‫שדה הם כועסים על הגנב ואומרים עליו‪ :‬״כצנינים היה‬ ‫להם לשחק בחוץ״‪.‬‬
‫בעינינו! אנחנו — איש איש ומקצועו‪ ,‬וגנב זה אין די לו‬ ‫שני הספדים מעלים תמונה של חיי יום־יום בתל־אביב‪:‬‬
‫בגניבת אופניים! לא! גם בכלבים שולח הוא את ידו‪ .‬וכי‬ ‫גולדברג מספרת על אוטובוס קומתיים )שנסע אז ברחובות‬
‫כך יעשה גנב ישר?״‪ .‬הגנבים מחליטים לעזוד לדב לחלץ‬ ‫תל־אביב(‪ ,‬על ״הגרוש עם החור״ שהיה מטבע עובד‬
‫את הכלבה שדה מחצרו של השוטר‪ ,‬וכל זאת כדי ללמד את‬ ‫לסוחר‪ ,‬על בית־החולים העירוני ״הדסה״ ועל ״מכון‬
‫פסטר״ )שנלחם במחלת הכלבת(; על מחלק החלב הזקן‬
‫זרת הגנב לקח ותורת מוסר של גנבים‪.‬‬ ‫הרוכב על חמורו ומביא חלב לתושבי העיר; על מערכת‬
‫עד כאן משהו מספרי הילדים שלפני חמישים וששים‬ ‫עיתון ״דבר״ בו עבדה באותה תקופה‪ .‬כמו כן היא מתארת‬
‫שנה‪ .‬סבורני‪ ,‬כי בשנה זו בה מציינים אנו ״מאה שנות‬ ‫את הדרך בה נסעה לביתה ממקום עבודתה‪ :‬״אבטובוס מס׳‬
‫ציונות״‪ ,‬ומתכוננים לחגוג יובל חמישים שנה למדינת‬ ‫‪) 4‬הנוסע לאורך רחוב אליעזד בן יהודה( היה עובר על פני‬
‫ישראל‪ ,‬מן הראוי גם לזכור שניים מראשוני ומטובי סופדי‬ ‫פינות הרחובות פרישמן‪ ,‬הגליל ]כיום רחוב מאפו[ וגורדון‬
‫הילדים בישדאל‪ :‬יעקב פיבמן ולאה גולדברג‪ ,‬שהניחו‪ ,‬כל‬ ‫ומגיע לתחנתי שהיא בפינת שדרות הקרן הקיימת ]כיום‬
‫אחד בדרבו שלו‪ ,‬תשתית להתפתחות השפה העבדית‬
‫וספדות הילדים העברית; שכתבו לילדים על ילדים; אך‬ ‫שדרות בן־גוריון[״‪.‬‬
‫בעיקר היו משוררים וסופרים מובהקים של תל־אביב —‬ ‫בשני הספרים מוזכרת עבודת המשטרה‪ .‬למחפשי הכלבה‬
‫העיר העברית הראשונה המתקרבת עתה לשנתה התשעים‪.‬‬ ‫שדה מתברר כי היא נמכרה לשוטר‪ ,‬ומבצע חילוצה מחצרו‬
‫של השוטד משמש מעין ״הפוגה קומית״ בסיפוד המתח‬
‫וההרפתקאות‪ ,‬אך גם מפגין יחס של זילזול במשטדה‬
‫הבלתי יעילה‪ .‬גם המפגש של מד יזרעאלי עם השוטד‪,‬‬
‫המכונה דובי‪ ,‬אינו פחות משעשע‪ .‬השוטר מתואד כאדם‬
‫מבולבל‪ ,‬בלתי יעיל ובכלל אין הוא מבין מה דוצים ממנו‪.‬‬
‫הילדים שקראו את הספדים הללו בתקופתם בוודאי נהנו‬
‫וצחקו מהמשטדה המצחיקה הזאת‪ ,‬ואולי גם מצאו כאן‬
‫פורקן לרגשות המחאה שלהם כנגד השליט הבריטי הזד‪.‬‬

‫הירקון ושכונת מונטיפיורי‬

‫בשני הספרים נמצא את תל־אביב הקטנה מוקפת בפרוורי‬
‫ירק כפריים‪ ,‬נחל הירקון בצפון העיד והעצים הגדלים לידו‪.‬‬
‫בך הוא התיאור בספר ״יקטן בתל־אביב״‪ :‬״אותו הערב היה‬
‫עדב אביב נהדר‪ .‬תפוחי הזהב הפיצו את בושם לבלובם‬
‫החדיף והאדמה עטפה דשא רך אשר נתן את דיחו הטוב כל‬

‫‪23‬‬