Page 19 - etmol_132
P. 19
בית־הכנסת ובית המגורים של הרבי בסדיגורה וכך תואדה החוויה של הענקת הפדיון והפתקאות לצדיק
משה מצ׳יצ׳לניק ,נכדו של ד׳ משה צבי מסאוודאן:
לשלום .כשזכה חסיד לנגוע בר׳ ישראל הוא היה רואה בכך ״הגבאי כתב בגיננו פתקאות )״קוויטלאך״( אל הצדיק,
זכות נדירה. שיבקש רחמים על בני חיי ומזוני ועל גשמיות ורוחניות —
וכל המחותנים ...צירפו לבקשות כסף במזומן ,כל אחד לפי
בימים רגילים ,כאשר הצדיק היה שרוי בביתו ,נהגו בוחו ...הרבי קיבל את בקשותינו מידינו ועל הכסף לא
האורחים הרבים שבאו לחצר לעמוד בכל בוקר בשתי הביט כמעט ,אלא דחפו לקצה השולחן ,מקום שם ישב
שורות לאורך הדרך שהובילה מבית הצדיק אל הקלויז הגבאי לקבל את הכסף ולסדרו .הרבי קרא בקשת בל יהודי,
)בית הכנסת( ,כדי לקבל שלום מהרבי .הרבי ,מלווה נשא עיניו לשמים ובירך את כל אחד ואחד ,שיעזור לו ה׳
בשמשיו הקרובים ,פסע עטוף בטליתו ומעוטר בתפיליו יתברך; ואף מתנות חילק :למי מטבע לשמירה ,למי קמיע,
והושיט את ראשי אצבעותיו לכל אחד ואחד מהאורחים. ולמי סגולות ורפואות ,אשר ציוה לגבאי לכתוב אותן,
כאשר יכתוב הרופא את סמי המרפא שלו .במלה אחת,
שיחה אישית
הכל יצאו מאת הצדיק מלאי תקווה ובטחון...״
שיאו של המגע האפשרי בין החסיד לצדיק היה במובן לאחר שהסתיים המפגש ,יצא החסיד בתחושה של
המפגש האישי ,שבחסידויות שונות )כגון חב״ד( כונה גם התרוממות רוח עצומה .כספי הפדיון הופקדו בידי הגבאים
״יחידות״ .מפגש זה נמשך כמה דקות — אך יכול היה הנאמנים ואילו הפתקים שהוגשו לצדיק ננעלו בארגז
להתארך גם לכמה שעות ,על פי חומרת העניין או כבוד מיוחד ,ומן הסתם נגנזו או נשרפו לאחר זמן .לעתים,
החסיד — נועד לכל מי שביקש זאת .ואולם ,תשומת לב בעיקר בחגים ,גרם ריבוי החסידים להצטברות של כמות
מיוחדת ניתנה לחסידים ותיקים ,שכבר פגשו את הצדיק פיתקאות עצומה שדרשה את תשומת לב הצדיק .על ר׳
בעבר .החסיד או האורח נכנס לחדר בדחילו ורחימו ,בירך ישראל נמסר שנהג לעיין בחופזה בפיתקאות שקיבל .פעם
את הצדיק ,הגיש לו את הפיתקה ,ואת הפדיון הפקיד אף פקעה סבלנותו ,ב Wהפתקים הרבים שהציפוהו ,והוא
בתיבה מיוחדת .הוא היה יבול לשפוך את לבו בפני הרבי נזף בחסידיו וטען שבשל כך אין הוא יכול אף לאכול .על
בכל עניין ולבקש את עצתו של הצדיק ואת ברכתו .הצדיק שיטה ״מתוחכמת״ יותר סיפר ר׳ דוד משה מצ׳ורטקוב
עיין בפיתקה ,בירך את החסיד ויעץ לו בעניינים שעליהם למשמשו האישי ,שקבל לפניו על ריבוי הפיתקאות וביקשו
נשאל .יש להדגיש ,כי הצדיק והחסיד לא היו אף פעם ״שיאציל זמן יותר מרווח ופנוי לקרותם לפניו״ .על בקשה
לבדם בחדר — לצידו של ר׳ ישראל מרוז׳ין ,לדוגמה, זו הגיב הצדיק :״כעת נהיה מוכרחים לעשות העצה מהרב
עמדו דרך קבע שני משמשים מבין ״המקורבים״ .הבכיר הצדיק הקדוש מאפטא ...שפעם אחת היו לפניו הרבה
שבהם היה למעשה המתורגמן ,שתיווך בין הצדיק לבין קוויטליך בראש השנה ויום הכיפורים ולא הספיק לו העת
כלל החסידים .הוא היה אחראי לפרש את הנחיות הצדיק לקרותם כולם .והיה לו ...בתי כיסים גדולים במלבושיו.
פירוש מעשי ולפרסמן ברבים .המשמש השני היה הגבאי ולקח כל הקוויטליך והניחם בבתי כיסים שלו ,וסמך שתי
הראשי .הם ביצעו את הוראותיו של הצדיק ,קראו בפניו ידיו הקדושות על הבתי כיסים ,ואמר בלשונו הקדוש :אני
בקול רם מכתבים או פיתקאות וכתבו בנוכחותו פתקים מברך את כל האנשים של הקוויטליך המונחים פה בבתי
כיסים שלי ,בבני ,חיי אריכא ,ומזוני רויחא ,ושנה טובה״.
ואיגרות בשמו.
לאנשים שבאו לחלות את פני הרבי — פשוטים ונשואי הפגישה
פנים כאחד — לא הותר אף פעם לשבת לפני הצדיק ,וכל
רואיו נאלצו לעמוד על רגליהם .מעמד זה ,וכן גינוני לבוש לטקס ״קבלת השלום״ או ״נטילת השלום״ מאת הרבי
מיוחדים שנתחייבו מן הכניסה אל הרבי ,יצרו תחושה של ייחסו החסידים משמעות רבה .זה היה אות פומבי של
הכנעה ותלות בצדיק .רק צדיקים מפורסמים או אורחים חיבה וקירבה שגילה הרבי כלפי צאן מרעיתו ,ובה בשעה
מיוחדים במינם נהנו מהזכות לשבת לצידו .צדיקים כאלו ביטוי לכבוד ולכללי נימוס ודרך ארץ שנתקבלו כמחייבים
נהג ר׳ ישראל גם לנשק ,אף שנזהר בדרך כלל ממגע פיסי בחברה החסידית .הטקס הציבורי של קבלת השלום כונה
ברוז׳ין ״פראווען״ ,והוא נערך בזמנים ידועים בחדר מיוחד
עם הזולת. שנשא שם זה .הוא נועד לכלל החסידים ,אך בעיקר
לחדשים שמקרוב באו ולאורחים לשעה ,שזו להם הפעם
ד .אסף ,הוצאת מרכז לעיון נוסף :דרך המלכות הראשונה לבואם לחצר .מפגש זה סיפק את סקרנותם
זלמן שזר. העצומה של הבאים ,שהשתוקקו לחזות בצדיק .החסידים
19 מצידם לא הסתפקו במעמד הכללי המשותף והשתדלו
לקבל גם ברכה פרטית ,בדרך כלל שעה שהגיע זמנם
לעזוב את החצר ולחזור לביתם.
כבר ברודין ,מקומו הקודם של הרבי ,נהגו החסידים
להיכנס אל חדרו .לברכו ולהתברך מפיו .החסידים נדחקו
לחדרו של הרבי ,בדרך כלל לאחר תפילת השבת או החג,
ונטלו ,איש איש בתורו ,את ברכתו .טקס נתינת השלום
בחסידות רוז׳ין היה מיוחד במינו ,שכן ר׳ ישראל,
שאיסטניס היה .נמנע ממגע פיסי עם החסידים ,ועל כן נהג
לרפרף קלות על ראשי האצבעות של המושיטים לו את ידם