Page 18 - etmol_132
P. 18

‫לטיפול בחסידים וממילא סברו שכל המרבה הרי זה‬
                                                 ‫משובח‪.‬‬

‫הקוויטל‬

‫שלושה אפיקי תקשורת עיקריים היו בין הצדיק‬                   ‫חסידים משוחחים‬
‫לחסידיו‪ • :‬הכתיבה — ״מכתב הקישור״ וה״פיתקה״‬
‫)״קוויטל״(; • הראייה והנגיעה — טקסי ״קבלת השלום״‬           ‫הרבות שהיו כרוכות בנסיעתם של חסידיו הוותילוים‬
‫או ״נתינת השלום״ ההמוניים‪ ,‬שנועדו בעיקר לחסידים‬            ‫מרוסיה אל ארץ אחרת‪ .‬הצורך לחצות גבול — אם‬
‫חדשים ולאורחים לשעה ; • השיחה — המפגש האינטימי‬             ‫באמצעות דרכון חוקי‪ ,‬אם על ידי גניבת הגבול באמצעות‬
                                                           ‫שוחד לשומרים או למבריחים — היה רק אחד מן הקשיים‬
                          ‫בין החסיד היחיד לבין הצדיק‪.‬‬      ‫שנערמו לפתחם של המבקשים לצאת למסע הארוך והיקר‬
‫למן ימיו של ר׳ שלום שכנא אבי ר׳ ישראל‪ ,‬ועד ימי בניו‬        ‫לסדיגורה‪ .‬טילטולי הנסיעה בדרכים לא סלולות ובעגלות‬
‫של ר׳ ישראל נהוג חיה שחסיד המגיע לראשונה אל הצדיק‬          ‫רתומות לסוסים‪ ,‬תעלולי מזג האוויר‪ ,‬הלינה באכסניות‬
‫מגיש לו ״מכתב קישור״‪ .‬טקסט זה נכתב בנוסח קבוע‬              ‫זרות ובלתי נוחות והמעמסה הכספית הכרוכה במימון‬
‫פחות או יותר‪ ,‬ובו הצהיר החסיד כי הוא מתכוון לקשור‬          ‫המסע — כל אלה יצרו הווי מיוחד ובעיות אופייניות‪.‬‬
‫את נשמתו בנשמת הצדיק‪ .‬אין בידינו עדויות לקיומו של‬          ‫אמנם‪ ,‬קשיים אלה לא מנעו ואף לא צימצמו בצורה ניכרת‬
‫מכתב כזה בימיו של ר׳ ישראל‪ ,‬אך הדעת נותנת שסוג זה‬          ‫את רצונם של החסידים לנסוע אל ר׳ ישראל‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫של התקשרות נהג גם בחצרו‪ .‬נראה כי ככל שהתפשטה‬               ‫אל בניו‪ ,‬אבל הם יצרו בעיה שהצדיק ואנשי חצרו היו‬
‫החסידות והקיפה אלפים ורבבות‪ ,‬כך גם נתנוון ודעך מנהג‬        ‫צריכים להתמודד עמה ולהציע דרכים רוחניות ומעשיות‬

                                                      ‫זה‪.‬‬                                                  ‫להקלתה‪.‬‬
‫כל חסיד שהגיע לחצר נהג למסור לצדיק פיתקה — או‬              ‫מצוות הביקור אצל הצדיק נתעלתה עד־כדי־כך שלצורך‬
‫קוויטל — יחד עם הפדיון‪ ,‬ובה רשם את משאלותיו מן‬             ‫הברחת הגבול ״הוכשר״ מבחינה מוסרית ודתית גם מתן‬
‫הרבי‪ .‬זו היתה אפוא דרך התקשרות כתובה בין החסיד‬             ‫שוחד לשומרי הגבולות‪ ,‬למוכסים ולמבריחים‪ .‬ר׳ מנחם‬
‫הבודד לבין הצדיק‪ .‬אלא שהיסוד האישי־האינטימי‬                ‫נחום משטפאנשט אף אמר זאת במפורש‪ :‬״שום שוחד אין‬
‫שבפיתקה הלך וטושטש‪ ,‬בשל קונבנציות כתיבה‬                    ‫מועיל בעולם העליון‪ ,‬רק השוחד שנותנים לשומרי הגבול‬
‫שחוקות וחסרות השראה ובשל המשמעויות המיסטיות‬                ‫והמיצר שבין מדינה למדינה שיניחו לעבור בכדי שיוכל‬
‫שהוקנו לנוסחאות קבע אלה‪ .‬ועם זאת‪ ,‬הקוויטל נתפס‬
‫כערוץ תקשורת המביא לידי ביטוי את נאמנותו הבלתי‬                  ‫לבוא להצדיק‪ .‬השוחד הזה מועיל בהעולם העליון״‪.‬‬
‫מעורערת של החסיד לצדיק ואת אמונתו שרק רבו זה יכול‬          ‫הנסיעות ההמוניות של החסידים מדרום־מערב רוסיה אל‬
‫להושיעו‪ .‬עם זאת‪ ,‬חסידים שלא ראו עצמם מחויבים‬               ‫גליציה ובוקובינה‪ ,‬שבשלטון אוסטרי‪ ,‬בעיקר אל בניו של‬
‫באופן מוחלט לצדיק פלוני‪ ,‬לא ראו כל דופי בהגשת‬              ‫ר׳ ישראל‪ ,‬לא יכלו שלא לעורר את תשומת לבם של‬
                                                           ‫השלטונות הרוסיים‪ .‬בשנת ‪ 1862‬חקרו השלטונות עניין זה‪,‬‬
            ‫פדיונות ופתקים לכל צדיק שנקרה על דרכם‪.‬‬         ‫בשל הלשנה של יהודי תמהוני בשם שמעון ליב אוסטרניק‪,‬‬
‫שורשי הקוויטל אינם ברורים וייתכן שראשיתו בימי‬              ‫שתבע לזמן את ראשי הצדיקים לוויכוח פומבי עמו בסינט‬
‫צמיחת החסידות‪ ,‬אך למן המאה הי״ט ואילך אין לתאר את‬          ‫הרוסי בשאלת חוקיותן של נסיעות אלה‪ .‬בקשתו נדחתה‪,‬‬
‫החצר החסידית ללא נוהג זה‪ .‬החסיד הגיש את הקוויטל‬            ‫אף שהשלטונות ידעו כי אותם נוסעים המשתמשים‬
‫לצדיק ביחידות )אם כי בנוכחות הגבאי(‪ .‬הוא רשם בתוכו‬         ‫בתואנה של נסיעות לצורכי מסחר מתכוונים לאמיתו של‬
‫בקשות שונות ואת שמו‪ ,‬שם הוריו)על פי רוב שם אמו(‬
‫ושמות שאר בני משפחתו‪ .‬בדרך כלל היו אלה בקשות של‬                                   ‫דבר לבקר את בניו של ר׳ ישראל‪.‬‬
‫״בני‪ ,‬חיי ומזוני״ — זיווג מוצלח‪ ,‬פרי בטן‪ ,‬הצלחח‬            ‫כמה פעמים ״חייב״ היה חסיד לראות את פני הצדיק?‬
‫בעסקים‪ ,‬רפואה ממחלה קשה‪ ,‬וכדומה‪ .‬לעתים התייחסו‬             ‫מן הסתם אין תשובה חד־משמעית לשאלה זו‪ ,‬והדבר היה‬
‫הבקשות לעניינים רוחניים מובהקים‪ ,‬כמו וידוי על חטא‪,‬‬         ‫תלוי במנהגי החצר‪ ,‬ברצונו של הצדיק וביכולתו של‬
‫משבר באמונה‪ ,‬עזרה בהכנעת המידות הרעות‪ ,‬הצלחה‬               ‫החסיד‪ .‬ר׳ שניאור זלמן מליאדי‪ ,‬למשל‪ ,‬אסר על חסידים‬
‫בלימוד תורה‪ ,‬וכיוצא בזה‪ .‬הצדיק עיין בפיתקה שהוגשה‬          ‫ותיקים לבוא אליו יותר מפעם אחת בשנה‪ ,‬שכן לא יכול‬
‫לו והסתפק בדרך כלל באמירה כללית ובלתי מחייבת‪,‬‬              ‫היה לעמוד בעומס וחש שהופר האיזון בין התמסרותו‬
‫נוסח‪ :‬״הקב״ה יעזור לך״‪ ,‬שיכולה היתה להשתמע לכמה‬            ‫לענייני הציבור לבין שלמותו האישית‪ .‬ר׳ נחמן מברסלב‬
‫פנים‪ .‬הצדיק נקט בלשון זו הן מקוצר הזמן והן משום שלא‬        ‫לא התיר לחסידיו לבקרו אלא בשישה מועדים קבועים‬
‫חפץ להבטיח דברים שאינו יכול לקיימם‪ .‬לעתים‪ ,‬מסיבות‬          ‫בשנה‪ .‬צדיקים אחרים היו מוכנים להקדיש את כל זמנם‬
‫כלשהן‪ ,‬העדיף הצדיק לשגר את הפונה לצדיק אחר‪,‬‬
‫שייטיב ממנו לפתור את הבעיה‪ .‬בכל חצר היו גבאים‬                                                                  ‫‪18‬‬
‫מיוחדים שהתמחו ברישום פיתקאות‪ ,‬תמורת תשלום‬
‫כמובן‪ ,‬בעבור חסידים שלא ידעו לכתוב‪ .‬אך לא רק‬
‫אנאלפביתים נזקקו לשירות זה‪ .‬חסידים רבים חששו‬
‫שחוויית המפגש פנים אל פנים עם הצדיק תעתיק את‬
‫המילים מגרונם ותטיל בהם שיתוק מגודל הפחד‬
‫וההתרגשות‪ ,‬על כן העדיפו שלא להסתכן ו״להחמיץ״‬

   ‫את השעה והסתייעו מראש במומחים להכנת הטקסט‪.‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23