Page 18 - etmol_132
P. 18
לטיפול בחסידים וממילא סברו שכל המרבה הרי זה
משובח.
הקוויטל
שלושה אפיקי תקשורת עיקריים היו בין הצדיק חסידים משוחחים
לחסידיו • :הכתיבה — ״מכתב הקישור״ וה״פיתקה״
)״קוויטל״(; • הראייה והנגיעה — טקסי ״קבלת השלום״ הרבות שהיו כרוכות בנסיעתם של חסידיו הוותילוים
או ״נתינת השלום״ ההמוניים ,שנועדו בעיקר לחסידים מרוסיה אל ארץ אחרת .הצורך לחצות גבול — אם
חדשים ולאורחים לשעה ; • השיחה — המפגש האינטימי באמצעות דרכון חוקי ,אם על ידי גניבת הגבול באמצעות
שוחד לשומרים או למבריחים — היה רק אחד מן הקשיים
בין החסיד היחיד לבין הצדיק. שנערמו לפתחם של המבקשים לצאת למסע הארוך והיקר
למן ימיו של ר׳ שלום שכנא אבי ר׳ ישראל ,ועד ימי בניו לסדיגורה .טילטולי הנסיעה בדרכים לא סלולות ובעגלות
של ר׳ ישראל נהוג חיה שחסיד המגיע לראשונה אל הצדיק רתומות לסוסים ,תעלולי מזג האוויר ,הלינה באכסניות
מגיש לו ״מכתב קישור״ .טקסט זה נכתב בנוסח קבוע זרות ובלתי נוחות והמעמסה הכספית הכרוכה במימון
פחות או יותר ,ובו הצהיר החסיד כי הוא מתכוון לקשור המסע — כל אלה יצרו הווי מיוחד ובעיות אופייניות.
את נשמתו בנשמת הצדיק .אין בידינו עדויות לקיומו של אמנם ,קשיים אלה לא מנעו ואף לא צימצמו בצורה ניכרת
מכתב כזה בימיו של ר׳ ישראל ,אך הדעת נותנת שסוג זה את רצונם של החסידים לנסוע אל ר׳ ישראל ,ולאחר מכן
של התקשרות נהג גם בחצרו .נראה כי ככל שהתפשטה אל בניו ,אבל הם יצרו בעיה שהצדיק ואנשי חצרו היו
החסידות והקיפה אלפים ורבבות ,כך גם נתנוון ודעך מנהג צריכים להתמודד עמה ולהציע דרכים רוחניות ומעשיות
זה. להקלתה.
כל חסיד שהגיע לחצר נהג למסור לצדיק פיתקה — או מצוות הביקור אצל הצדיק נתעלתה עד־כדי־כך שלצורך
קוויטל — יחד עם הפדיון ,ובה רשם את משאלותיו מן הברחת הגבול ״הוכשר״ מבחינה מוסרית ודתית גם מתן
הרבי .זו היתה אפוא דרך התקשרות כתובה בין החסיד שוחד לשומרי הגבולות ,למוכסים ולמבריחים .ר׳ מנחם
הבודד לבין הצדיק .אלא שהיסוד האישי־האינטימי נחום משטפאנשט אף אמר זאת במפורש :״שום שוחד אין
שבפיתקה הלך וטושטש ,בשל קונבנציות כתיבה מועיל בעולם העליון ,רק השוחד שנותנים לשומרי הגבול
שחוקות וחסרות השראה ובשל המשמעויות המיסטיות והמיצר שבין מדינה למדינה שיניחו לעבור בכדי שיוכל
שהוקנו לנוסחאות קבע אלה .ועם זאת ,הקוויטל נתפס
כערוץ תקשורת המביא לידי ביטוי את נאמנותו הבלתי לבוא להצדיק .השוחד הזה מועיל בהעולם העליון״.
מעורערת של החסיד לצדיק ואת אמונתו שרק רבו זה יכול הנסיעות ההמוניות של החסידים מדרום־מערב רוסיה אל
להושיעו .עם זאת ,חסידים שלא ראו עצמם מחויבים גליציה ובוקובינה ,שבשלטון אוסטרי ,בעיקר אל בניו של
באופן מוחלט לצדיק פלוני ,לא ראו כל דופי בהגשת ר׳ ישראל ,לא יכלו שלא לעורר את תשומת לבם של
השלטונות הרוסיים .בשנת 1862חקרו השלטונות עניין זה,
פדיונות ופתקים לכל צדיק שנקרה על דרכם. בשל הלשנה של יהודי תמהוני בשם שמעון ליב אוסטרניק,
שורשי הקוויטל אינם ברורים וייתכן שראשיתו בימי שתבע לזמן את ראשי הצדיקים לוויכוח פומבי עמו בסינט
צמיחת החסידות ,אך למן המאה הי״ט ואילך אין לתאר את הרוסי בשאלת חוקיותן של נסיעות אלה .בקשתו נדחתה,
החצר החסידית ללא נוהג זה .החסיד הגיש את הקוויטל אף שהשלטונות ידעו כי אותם נוסעים המשתמשים
לצדיק ביחידות )אם כי בנוכחות הגבאי( .הוא רשם בתוכו בתואנה של נסיעות לצורכי מסחר מתכוונים לאמיתו של
בקשות שונות ואת שמו ,שם הוריו)על פי רוב שם אמו(
ושמות שאר בני משפחתו .בדרך כלל היו אלה בקשות של דבר לבקר את בניו של ר׳ ישראל.
״בני ,חיי ומזוני״ — זיווג מוצלח ,פרי בטן ,הצלחח כמה פעמים ״חייב״ היה חסיד לראות את פני הצדיק?
בעסקים ,רפואה ממחלה קשה ,וכדומה .לעתים התייחסו מן הסתם אין תשובה חד־משמעית לשאלה זו ,והדבר היה
הבקשות לעניינים רוחניים מובהקים ,כמו וידוי על חטא, תלוי במנהגי החצר ,ברצונו של הצדיק וביכולתו של
משבר באמונה ,עזרה בהכנעת המידות הרעות ,הצלחה החסיד .ר׳ שניאור זלמן מליאדי ,למשל ,אסר על חסידים
בלימוד תורה ,וכיוצא בזה .הצדיק עיין בפיתקה שהוגשה ותיקים לבוא אליו יותר מפעם אחת בשנה ,שכן לא יכול
לו והסתפק בדרך כלל באמירה כללית ובלתי מחייבת, היה לעמוד בעומס וחש שהופר האיזון בין התמסרותו
נוסח :״הקב״ה יעזור לך״ ,שיכולה היתה להשתמע לכמה לענייני הציבור לבין שלמותו האישית .ר׳ נחמן מברסלב
פנים .הצדיק נקט בלשון זו הן מקוצר הזמן והן משום שלא לא התיר לחסידיו לבקרו אלא בשישה מועדים קבועים
חפץ להבטיח דברים שאינו יכול לקיימם .לעתים ,מסיבות בשנה .צדיקים אחרים היו מוכנים להקדיש את כל זמנם
כלשהן ,העדיף הצדיק לשגר את הפונה לצדיק אחר,
שייטיב ממנו לפתור את הבעיה .בכל חצר היו גבאים 18
מיוחדים שהתמחו ברישום פיתקאות ,תמורת תשלום
כמובן ,בעבור חסידים שלא ידעו לכתוב .אך לא רק
אנאלפביתים נזקקו לשירות זה .חסידים רבים חששו
שחוויית המפגש פנים אל פנים עם הצדיק תעתיק את
המילים מגרונם ותטיל בהם שיתוק מגודל הפחד
וההתרגשות ,על כן העדיפו שלא להסתכן ו״להחמיץ״
את השעה והסתייעו מראש במומחים להכנת הטקסט.