Page 13 - etmol_132

‫הצרפתי־האשכנזי‪ ,‬עוד פסוקי קללה‬
‫לגויים הרודפים שמקורם במנהג צרפת‪.‬‬

‫מות הבת‬

‫דף מההגדה‬ ‫אין קולופון ב״הגדת וולף״‪ ,‬אבל‬ ‫עורה לקראתי וראה״‪ .‬ו״מבית און שבת‬
‫יכולים אנו לשער את זמן כתיבתה‪.‬‬ ‫מדני‪ ,‬קומי לך רעיתי ‪ /‬א ^ חפץ אמר‬
‫בראשי הפרקים והפיסקאות‪ .‬הציורים‪8 ,‬‬ ‫ביום ה׳ תשרי ה׳קמ״ג )‪ 13‬באוקטובר‬ ‫אדני‪ ,‬יפתי ולכי לך״‪ .‬אמנם יש ב״הגדת‬
‫רישומי דיו)רק ירקות המרור ואדמימות‬ ‫‪ ,(1382‬כאשר חלה יעקב בן שלמה‬ ‫וולף״ אילו שינויי נוסח קטנים‪ ,‬שאינם‬
‫היין נצבעו(‪ ,‬שאוירו בהם ראשי פרקים‬ ‫הצרפתי בימי מגפת הדבר‪ ,‬שבהמשכה‬ ‫תואמים לנוסח הספרדי והפרובאנסאלי‪,‬‬
‫בהגדה‪ ,‬עשויים ברמה אמנותית טובה‪.‬‬ ‫מתו עליו בנו ושתים מבנותיו‪ .‬כפי‬ ‫אך הם גם אינם תואמים לנוסח הצרפתי‬
‫הצייר הצליח להעניק לדמויות תנועה‪,‬‬ ‫שסיפר בקונדרס ״אבל רבתי״ — יצירה‬ ‫והאשכנזי וכפי הנראה הם אינם בשום‬
‫הבעות פנים ופרופורציות טבעיות פחות‬ ‫עזת ביטוי ומרגשת — הוא כבר היה‬
‫אז בפרובאנס‪ ,‬קרוב לוודאי באוויניון‪.‬‬ ‫הגדה‪.‬‬
‫או יותר‪ ,‬של אברי הגוף‪.‬‬ ‫בשעת מותה פונה בתו אסתר־טרינה אל‬ ‫נוסח ״שפוך חמתך״ בכתיבת ידו של‬
‫ההגדה לא נשארה בווארשה‪ .‬בשנת‬ ‫דון קומפרט דאגדי‪ ,‬״מנכבדי אנשי‬ ‫יעקב הצרפתי קצר הוא — שני פסוקים‬
‫‪ 1984‬היא ״נעלמה״ בדרכה בחזרה‬ ‫קהלנו״‪ ,‬ומבקשת ממנו להביא פשרה‬ ‫בלבד‪ :‬״שפוך חמתך על הגוים אשר לא‬
‫למכון ההיסטורי היהודי בוורשה לאחר‬ ‫במחלוקת שנפלה באותה שנה בין‬ ‫ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא‬
‫שהיתה מושאלת לתערוכה בארצות־‬ ‫בעלה לבין ״חבירו בשכבר‪ ,‬הנקרא‬ ‫קראו‪ .‬כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו״‪.‬‬
‫הברית‪ .‬בשנת ‪ 1989‬היא הוצעה‬ ‫אשטרוג דקרקשונה״‪ .‬בעת ההיא כבר‬ ‫אחריהם הוסיפה יד מאוחרת‪ .‬בכתב‬
‫לרכישה במכירה פומבית של בית‬ ‫היה יעקב הצרפתי אדם במיטב שנותיו‪,‬‬
‫שכן בתו הנזכרת‪ ,‬הבכירה בבנותיו‪,‬‬ ‫עיטורים והערות הסופר‪ ,‬יעקב הצרפתי‬
‫מכירות בג׳נבה‪.‬‬ ‫כבר היתה כבת עשרים שנה‪ ,‬נשואה‬
‫בסיועו ובעידוד של בית הספרים‬ ‫מקרוב‪ .‬אך אין לדעת באיזה גירוש‬
‫הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים‪,‬‬ ‫נעקר יעקב הצרפתי או משפחתו‬
‫הגיש הקונגרס היהודי העולמי‪ ,‬שייצג‬ ‫מצרפת לפרובאנס )גארל משער כי‬
‫את הקהילה היהודית של ברלין‪ ,‬תביעה‬ ‫היה זה בגירוש של שנת ‪.(1367‬‬
‫נגד המוכרים לפני בית־המשפט של‬ ‫מסתבר שהלך ללמוד בצרפת ושהה‬
‫קנטון ג׳נבה‪ .‬ממשלת פולין אף היא‬ ‫שם כמה שנים‪ .‬מחיבורו הרפואי‬
‫הצטרפה לתביעה והוסכם עימה‪ ,‬שאם‬ ‫שבכתב־יד הנמצא באוקספורד‪ ,‬מסתבר‬
‫התובעים יזכו בדין‪ ,‬תינתן ההגדה לבית־‬ ‫שהיה קרוא אז לבקר חולה בחברת‬
‫הספרים הלאומי בירושלים‪ .‬המנוח‬ ‫גדולי הרופאים בצרפת — ״החכמים‬
‫לודוויג יסלזון‪ ,‬ידיד נאמן לבית־‬ ‫הגדולים‪ ,‬מוריי״ ושנשען בטיפול בו על‬
‫הספרים‪ ,‬שידו היתה פתוחה תמיד‬ ‫מרשם ״הרופא הגדול החכם‬
‫להצלת נכסי תרבות יהודית‪ ,‬הגיש‬ ‫מאיש׳נטרי[ גליברט ]גילברט[‪ ,‬רופא‬
‫סיוע כספי רב ערך בכל שלבי המשפט‬ ‫מלך צרפת יחי״‪ ,‬שהיה ברשותו של‬
‫שנמשך שבע שנים ועבר שלוש ערכאות‪,‬‬ ‫אותו חולה מימי ראשית חוליו‪ .‬סביר‬
‫שפסקו לבסוף לטובת התובעים‪ .‬ב־‪15‬‬ ‫להניח שמדובר ברופאו של המלך קרל‬
‫לינואר ‪ ,1997‬נמסרה ההגדה על־ידי‬ ‫ה־‪ ,5‬שמת בשנת ‪ .1380‬כאמור‪ ,‬בשנת‬
‫ראש ממשלת פולין ולדדימר צ׳ימשביץ‪,‬‬ ‫‪ 1382‬שוב היה בפרובאנס‪ .‬סימן‬
‫שביקר באח‪ ,‬לידי פרופ׳ ישראל שצמן‪,‬‬ ‫לישיבתו באוויניון‪ ,‬בשנת ‪ ,1392‬מצא‬
‫מנהל בית־הספרים הלאומי והאוניבר­‬ ‫מישל גארל בספר על רופאי חצר־‬
‫סיטאי‪ .‬ההגדה הוענקה חזרה לבעליה‬ ‫האפיפיור‪ :‬בעיר זו הוא נעשה רופאו‬
‫של פייטרו‪ ,‬אחי האפיפיור שבאוויניון‬
‫— העם היהודי‪.‬‬ ‫)ה״אנטיפאפא״( קלמנט ה־‪ .7‬מסתבר‬
‫‪13‬‬ ‫שבמעמדו זה נמצאו ליעקב הפנאי‬
‫והאמצעים לכתוב לו הגדה של פסח‪.‬‬
‫ההגדה כתובה על קלף‪ ,‬מעוטרת‬
‫ומצוירת‪ .‬אף־על־פי שאין בה אותו‬
‫עושר והדר שבכתבי־היד הספרדיים‬
‫המפוארים‪ ,‬כגון לוחיות ברקע זהב‬
‫ואותיות זהב‪ ,‬יש בה הרבה יופי וחן‪.‬‬
‫‪ 69‬לוחיות מצוירות לסירוגין בדיו סגולה‬
‫ואדומה‪ ,‬ובהן תשליב צמחים דמויי‬
‫פיליגראן‪ ,‬משמשות רקע למלות־פתיחה‬