Page 12 - etmol_132

‫חיצוניותה ומצד מוצאה ההיסטורי הגדה‬ ‫דצ״ך עד״ש באח״ב׳‪ /‬שכותבה מעיר כי‬ ‫בקטלוג המכירה של אוסף קארל‪1‬‬
‫זו היא מוצר ספרדי‪ ,‬שבסבירות מרובה‬ ‫״הרוצה לדעת למה נתן ר׳ יהודה סימנין‬ ‫מורביו ממילאנו‪ ,‬משנת ‪ ,1889‬תואר‬
‫אפשר למקם אותה באוויניון‪ .‬אך המנהג‬ ‫אלו ולא זולתם על דרך האמת בלא לב‬ ‫כתב־היד הנודע כ״הגרת וולף״‪ ,‬כ״הגרה‬
‫שלה הוא צרפתי ללא ספק‪ ,‬אף שהוא‬ ‫עקוב‪ ,‬יעיין בקונדרס חברתי על זה‬ ‫של פסח כתובה על קלף בידי יהודי‬
‫חושף אי־אלו שינויים כתוצאה מהשפעה‬ ‫קראתיו ישועות יעקב״‪ ,‬קאופמן עמד‬ ‫מספרד‪ ,‬תלמיד של פלוני רבי נתן‪ ,‬בכתב‬
‫מקומית‪ .‬כמו לכל ספרות של מגורשים‪,‬‬ ‫על שייכותה ל״רב ידוע‪ ,‬יעקב בן שלמה‪,‬‬ ‫מרובע‪ ,‬עם מילות־פתיחה ומעט ציורים‬
‫מחבר ספר ׳משכנות יעקב׳‪ ,‬שנחלק‬ ‫בשוליים״‪ .‬עם רכישתה על־ידי האספן‬
‫לא קל להדביק תווית להגדת וולף״‪.‬‬ ‫לשלושה חלקים ]ש׳ישועות יעקב׳ הוא‬ ‫אלברט וולף מדחדן היא נחקרה על־ידי‬
‫מבדיקת ההגדה נראה לי שאפשר‬ ‫אחד מהם[‪ ,‬השמור בכתב־יד בפריס‪ ,‬ובו‬ ‫דוד קאופמן‪ ,‬חוקר במדעי היהדות ומורה‬
‫להציע הגדרה ברורה וחדה יותר‪ :‬לא‬ ‫מודיע המחבר את שמו וכינויו ׳יעקב‬ ‫בבית־המדרש לרבנים בעיר בודפשט‪,‬‬
‫פחות מכתבה הפרובאנסאלי‪ ,‬נוסח‬ ‫הצרפתי׳‪ ,‬כפי הנראה על שום היותו‬ ‫שפירסם עליה מאמר בכתב־העת‬
‫הטקסט של הגדה זו הוא כולו הנוסח‬ ‫ממגורשי צרפת״‪ .‬לפיכך סבר קאופמן‬
‫הספרדי־פרובאנסאלי‪ .‬יעקב הצרפתי‬ ‫שההגדה היתה בבעלותו של יעקב בן‬ ‫הצרפתי למדעי היהדות‪.‬‬
‫העתיק הגדה ספרדית־פרובאנסאלית‬ ‫שלמה זה‪ ,‬בעיר אוויניון‪ ,‬ששם שיכל את‬ ‫קאופמן הגיע למסקנה שמוצאה של‬
‫מובהקת‪ ,‬אלא שמתוך שביקש לשמוד‬ ‫בנו ושתי בנותיו‪ ,‬אשר מתו במגפת הדבר‪,‬‬ ‫הגדת וולף אינו מספרד אלא מצרפת‬
‫אמונים למנהגי אבותיו ודבו‪ ,‬אותו ר׳ נתן‬ ‫בין תשרי לסוף אדר ה׳קמ״ג )ספטמבר‬ ‫ולדעתו ״מן הכתב ניכר שמוצא כתב־היד‬
‫שעל זכרו הוא מתרפק‪ ,‬הוא שילב בה‬ ‫‪-1382‬מרס ‪ ,(1383‬כמסופר בחיבור ״אבל‬ ‫אינו מספרד‪ ,‬כמו שנאמר בקטלוג; פרטים‬
‫רבתי״ הכלול באותו כתב־יד‪ :‬ולא שיער‬ ‫מסוימים של צורה ותוכן מצביעים על כך‬
‫פדקי דינים כפי רבני צרפת‪.‬‬ ‫שהוא היה גם הסופר‪ ,‬שכתב את ההגדה‪.‬‬ ‫שהוא נכתב בצרפת‪ ,‬ואנו אף יכולים‬
‫מבחינה תרבותית־יהודית היתה עיר‬ ‫לקבוע באיזה איזור‪ .‬לא בפרובאנס‪ ,‬כיון‬
‫מגוריו של יעקב בן שלמה הצרפתי‪,‬‬ ‫נוסף להיותו סופר היה גם רופא‪.‬‬ ‫שלא נכלל בהגדה קטע המתחיל במלים‬
‫אוויניון‪ ,‬שייכת לפרובאנס ‪ -‬חבל א ח‬ ‫גלגוליה של ההגדה ומי היו בעליה‬ ‫׳כשירד רבון העולמים׳‪ ,‬שלעולם אינו‬
‫שלא סופח לצרפת אלא בשנת ‪.1791‬‬ ‫מאז המאה ה־‪ 14‬אינם ידועים‪ ,‬עד‬ ‫חסר בהגדה מאיזור זה״‪ .‬לפיכך‪ ,‬כבר‬
‫משנת ‪ 1309‬היתה אוויניון למקום גלותם‬ ‫שהוצעה במכירה פומבית בלייפציג‬ ‫בכותרת מאמרו קבע קאופמן שזו ״הגדה‬
‫של האפיפיורים ובשנות הפילוג בכנסיה‬ ‫בשנת ‪ ,1889‬יחד עם כתבי־יד אחרים‬ ‫מצרפת הצפונית״‪ .‬את הבחנתו זו תמך‬
‫המערבית‪ 1417-1378 ,‬היא היתה מקום‬ ‫של האספן האיטלקי איש מילנו קרלו‬ ‫קאופמן בראיה נוספת‪ :‬הוא מצא שיש‬
‫מושבם של ה״אנטיפאפי״‪ .‬אוויניון‬ ‫מורביו‪ .‬האספן היהודי אלברט וולף רכש‬ ‫בהגדה זו הערות בדבר מנהגי הסדר על‬
‫והקהילות היהודיות הסמוכות לה —‬ ‫אותה ומאז היא נודעת בשם ״הגדת‬ ‫פי פסיקותיהם של רבני צרפת‪ ,‬כגון‬
‫קארפינטראץ‪ ,‬לישלאה או לישלוא‬ ‫וולף״‪ .‬בשנת ‪ 1907‬תרם וולף את ההגדה‬ ‫המנהג שלא לטבול את הכרפס בחרוסת‬
‫וקאוואיון ‪ -‬היוו יחידה אחת ומנהג‬ ‫למוזיאון הקהילה היהודית בברלין‪.‬‬ ‫אלא בחומץ‪ .‬את מחבר ההערות‪,‬‬
‫אחד להן — ״מנהג אוויניון״ או ״מנהג‬ ‫ב״ליל הבדולח״‪ 8 ,‬בנובמבר ‪ ,1938‬היא‬ ‫שקאופמן לא זיהה אותו עם הסופר‬
‫קארפינטראץ״‪ .‬שלא כיהודי צרפת‪ ,‬שהיו‬ ‫הוחרמה על ידי הנאצים והועברה אל‬ ‫שהעתיק את ההגדה‪ ,‬הוא תיאר כ״רב‬
‫קרובים למסורת אשכנז‪ ,‬היו יהודי‬ ‫ריכוזי אוצרות תרבות היהודים בגלאץ‬ ‫שאינו מודיע את שמו‪ ,‬אך אומר על עצמו‬
‫פרובאנס קשורים מבחינה תרבותית‬ ‫שבשלזיה התחתית‪ ,‬כיום קלוצקי‪ ,‬בפולין‪.‬‬ ‫פעמים אחדות שהוא ׳תלמיד של פלוני‬
‫לאחרי השואה‪ ,‬בשנת ‪ ,1948‬העבירוה‬ ‫הקרוא בשם ר׳ נתן״׳‪ .‬קאופמן גם שם‬
‫בקשר אמיץ לספרד‪.‬‬ ‫שלטונות פולין למכון ההיסטודי היהודי‬ ‫לבו להערה מחורזת שנוספה בשולי אחד‬
‫כאמור‪ ,‬הטקסט של הגדת וולף‬ ‫הדפים בצד הפיסקה ״רבי יהודה היה‬
‫בעיקרו אינו שונה מנוסח ההגדות‬ ‫בווארשה‪.‬‬ ‫נותן בהם ]בעשר מכות מצרים[ סימנין‬
‫הספרדיות‪ ,‬והוא שונה רווקא מן‬
‫הנוסח האשכנזי והצרפתי‪ .‬בסוף‬ ‫רמז של הסופר‬ ‫ליד המילה יעקב מסומן אלכסון מנוקד‪ ,‬רמז‬
‫ההגדה מצויים שני שירים‪ ,‬שאותם‬ ‫שזה שם המחבר‬
‫נהגו לשורר חלק מן הספרדים‬ ‫מישל גארל )כיום‪ ,‬אוצר כתבי־היד‬
‫והפרובאנסאלים בסוף סדר ליל הפסח‪:‬‬ ‫העבריים בספריה הלאומית בפאריס(‬ ‫‪12‬‬
‫״פסח מצרים יצאו אסירי חופשים‪ .‬פסח‬ ‫ביקר בווארשה ובדק את ההגדה‪ .‬הוא‬
‫דורות בעלונו אדונים כפשים )מכפישים(‬ ‫גילה שבשני מקומות‪ ,‬שבהם נכתב השם‬
‫״יעקב״ בראש שורה‪ ,‬עיטר אותו הסופר‬
‫על ידי אלכסון של נקודות‪ ,‬כעין שרביט‬
‫הנוטה לפאת עמוד הפנימית‪ ,‬וכך הרי‬
‫נוהגים הסופרים לרמוז לשמם‪ ,‬כעין‬
‫חתימה‪ .‬לפיכך הגיע גארל לראשונה‬
‫למסקנה‪ ,‬כשמונים שנה לאחר עיונו של‬
‫קאופמן‪ ,‬שהרופא יעקב בן שלמה‬
‫הצרפתי מאוויניון‪ ,‬היה לא רק בעלים‪,‬‬
‫אלא הוא היה גם הסופר שכתב את‬

‫״הגדת וולף״‪.‬‬
‫גארל קבע שהכתב הוא פדובאנסאלי‬
‫מובהק וסיכם בדברים הבאים‪ :‬״מבחינת‬