Page 20 - etmol_132
P. 20
אבן החופה,
אבן החורבן
בגרמניה היתה קבועה אבן בקיר בית-הכנסת אליה
השליך החתן את כוס הנשואין -זכר לחורבן
מאת מיכאל ריגלר
אבן בכותל יקרה השוה 400זוז ושבר אותה אחד מסימני ההיכר של החתונה
לפניהם והתעצבו .בהמשך מובא היהודית הוא מנהג שבירת הכוס
שבירת הכוס על־ידי החתן נזכרת ספור דומה על רב אשי ,שאף הוא בעת טקס הנישואין .מנהג זה
לראשונה במחזור ויטרי שזמנו המאה שבר כוס ״זוגיתא חיורתא״ ,היינו שמקורותיו קדומים מאוד ,עבר
הי״ג ,ושם אנו קוראים :״והחתן ימזוג כוס לבנה .על מעשים אלה מעיר גלגולים שונים עד להתגבשותו
עוד ויברך עליו ז׳ ברכות ישתה, בעל התוספות; ״מכאן נהגו לשבר
וישקה )לכלה( וישפוך )את שארית לאופן שהוא נוהג כיום.
היין( ומטיח הכוס של זכוכית בכותל זכוכית בנישואין״. לעצם קיומו של מנהג זה ניתנו
משני הסיפורים עולה ,שהחכמים הסברים ופירושים שונים ,בכללם
ושוברו״. ביקשו למעט בשמחה כיוון שחששו כאלה שמקורם זר ליהדות .כמו זה
שני שינויים למדנו מכאן ,לעומת שהמסובים מפריזים בה ,ושמא המייחס למנהג כוונה לשמור על
התיאור במסכת ברכות :א .החתן הוא יתגלגל המצב להוללות ,וביקשו החתן והכלה מפני מזיקים ושדים.
ששובר את הכוס ,ב .שהוא מטיח את ליצור אווירה רצינית ההולמת מעמד השברים נועדו להפחיד ולהטעות את
הכוס הריקה אל הכותל ושוברה שם. זה .ראוי לציין ,שלא נזכרת כאן המזיקים כדי שלא ישביתו את
החתונה התקיימה בתקופה הנידונה הסברה ,ששבירת הכוס היא ״זכר שמחת הזוג ,שזה עתה בא בברית
בחצר בית הכנסת בנוכחות כל בני לחורבן״ כפי שמסבירים זאת מקורות
הקהילה .מתיאורי ספרי המנהגים מאוחרים יותר .עוד עולה מהסיפור, הנישואין.
עולה ,שהשמש היה עובר בשכונה שאת הכוס שבר אבי החתן בעת מנהג שבירת כוס בעת שמחת
היהודית ומכריז על מועד החתונה כדי הסעודה ולא בעת טקס הנישואין, הנישואין נזכר לראשונה במסכת
לקבץ את כולם לחופה .בחזית ושבידתה נעשתה על־ידי השלכתה על ברכות ל ,ע״ב :מר בנו של רבינא
הצפונית של כותל בית הכנסת היתה עשה חתונה לבנו ,ראה את החכמים
קבועה אבן שנקדאה בפי העם ״אבן הקרקע ולא דריסתה ברגל. שהיו מבודחים ביותר ,הביא כוס
החופה״ ,או ״אבן הנישואין״ .לאחר
שהרב סיים את שבע הברכות אבן תופה מבית הכנסת בעיר בינגן
הנאמרות בחופה ,נטל החתן את
הכוס עם שארית היין והשליך אותה 20
אל אבן החופה.
נוהג זה של שבירת הכוס על ״אבן
החופה״ ,היה רווח בקהילות אשכנז
בדרום גרמניה ,ולא ידוע על כך
ממדכזים יהודיים בקהילות אחרות
באירופה .בבתי הכנסת ,שלמגינת־
הלב שרדו רק תמונותיהם ,ניכרת יפה
אותה ״אבן חופה״ ,ואף באלה
שהוקמו מחדש לאחר הריסתם.
לאחר השואה שוב לא חידשו את
המסורת עתיקת הימים .בין כך ובין
כך ,טקס הנישואין הועתק מחצר בית
הכנסת אל אולמות השמחות ,ואף זה
תרם להיעלמו של המנהג.