Page 20 - etmol_132

‫אבן החופה‪,‬‬
‫אבן החורבן‬

‫בגרמניה היתה קבועה אבן בקיר בית‪-‬הכנסת אליה‬
‫השליך החתן את כוס הנשואין ‪ -‬זכר לחורבן‬

‫מאת מיכאל ריגלר‬

‫אבן בכותל‬ ‫יקרה השוה ‪ 400‬זוז ושבר אותה‬ ‫אחד מסימני ההיכר של החתונה‬
‫לפניהם והתעצבו‪ .‬בהמשך מובא‬ ‫היהודית הוא מנהג שבירת הכוס‬
‫שבירת הכוס על־ידי החתן נזכרת‬ ‫ספור דומה על רב אשי‪ ,‬שאף הוא‬ ‫בעת טקס הנישואין‪ .‬מנהג זה‬
‫לראשונה במחזור ויטרי שזמנו המאה‬ ‫שבר כוס ״זוגיתא חיורתא״‪ ,‬היינו‬ ‫שמקורותיו קדומים מאוד‪ ,‬עבר‬
‫הי״ג‪ ,‬ושם אנו קוראים‪ :‬״והחתן ימזוג‬ ‫כוס לבנה‪ .‬על מעשים אלה מעיר‬ ‫גלגולים שונים עד להתגבשותו‬
‫עוד ויברך עליו ז׳ ברכות ישתה‪,‬‬ ‫בעל התוספות; ״מכאן נהגו לשבר‬
‫וישקה )לכלה( וישפוך )את שארית‬ ‫לאופן שהוא נוהג כיום‪.‬‬
‫היין( ומטיח הכוס של זכוכית בכותל‬ ‫זכוכית בנישואין״‪.‬‬ ‫לעצם קיומו של מנהג זה ניתנו‬
‫משני הסיפורים עולה‪ ,‬שהחכמים‬ ‫הסברים ופירושים שונים‪ ,‬בכללם‬
‫ושוברו״‪.‬‬ ‫ביקשו למעט בשמחה כיוון שחששו‬ ‫כאלה שמקורם זר ליהדות‪ .‬כמו זה‬
‫שני שינויים למדנו מכאן‪ ,‬לעומת‬ ‫שהמסובים מפריזים בה‪ ,‬ושמא‬ ‫המייחס למנהג כוונה לשמור על‬
‫התיאור במסכת ברכות‪ :‬א‪ .‬החתן הוא‬ ‫יתגלגל המצב להוללות‪ ,‬וביקשו‬ ‫החתן והכלה מפני מזיקים ושדים‪.‬‬
‫ששובר את הכוס‪ ,‬ב‪ .‬שהוא מטיח את‬ ‫ליצור אווירה רצינית ההולמת מעמד‬ ‫השברים נועדו להפחיד ולהטעות את‬
‫הכוס הריקה אל הכותל ושוברה שם‪.‬‬ ‫זה‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬שלא נזכרת כאן‬ ‫המזיקים כדי שלא ישביתו את‬
‫החתונה התקיימה בתקופה הנידונה‬ ‫הסברה‪ ,‬ששבירת הכוס היא ״זכר‬ ‫שמחת הזוג‪ ,‬שזה עתה בא בברית‬
‫בחצר בית הכנסת בנוכחות כל בני‬ ‫לחורבן״ כפי שמסבירים זאת מקורות‬
‫הקהילה‪ .‬מתיאורי ספרי המנהגים‬ ‫מאוחרים יותר‪ .‬עוד עולה מהסיפור‪,‬‬ ‫הנישואין‪.‬‬
‫עולה‪ ,‬שהשמש היה עובר בשכונה‬ ‫שאת הכוס שבר אבי החתן בעת‬ ‫מנהג שבירת כוס בעת שמחת‬
‫היהודית ומכריז על מועד החתונה כדי‬ ‫הסעודה ולא בעת טקס הנישואין‪,‬‬ ‫הנישואין נזכר לראשונה במסכת‬
‫לקבץ את כולם לחופה‪ .‬בחזית‬ ‫ושבידתה נעשתה על־ידי השלכתה על‬ ‫ברכות ל‪ ,‬ע״ב‪ :‬מר בנו של רבינא‬
‫הצפונית של כותל בית הכנסת היתה‬ ‫עשה חתונה לבנו‪ ,‬ראה את החכמים‬
‫קבועה אבן שנקדאה בפי העם ״אבן‬ ‫הקרקע ולא דריסתה ברגל‪.‬‬ ‫שהיו מבודחים ביותר‪ ,‬הביא כוס‬
‫החופה״‪ ,‬או ״אבן הנישואין״‪ .‬לאחר‬
‫שהרב סיים את שבע הברכות‬ ‫אבן תופה מבית הכנסת בעיר בינגן‬
‫הנאמרות בחופה‪ ,‬נטל החתן את‬
‫הכוס עם שארית היין והשליך אותה‬ ‫‪20‬‬

‫אל אבן החופה‪.‬‬
‫נוהג זה של שבירת הכוס על ״אבן‬
‫החופה״‪ ,‬היה רווח בקהילות אשכנז‬
‫בדרום גרמניה‪ ,‬ולא ידוע על כך‬
‫ממדכזים יהודיים בקהילות אחרות‬
‫באירופה‪ .‬בבתי הכנסת‪ ,‬שלמגינת־‬
‫הלב שרדו רק תמונותיהם‪ ,‬ניכרת יפה‬
‫אותה ״אבן חופה״‪ ,‬ואף באלה‬
‫שהוקמו מחדש לאחר הריסתם‪.‬‬
‫לאחר השואה שוב לא חידשו את‬
‫המסורת עתיקת הימים‪ .‬בין כך ובין‬
‫כך‪ ,‬טקס הנישואין הועתק מחצר בית‬
‫הכנסת אל אולמות השמחות‪ ,‬ואף זה‬

‫תרם להיעלמו של המנהג‪.‬‬