Page 248 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 248

‫פרק ד‬

‫הגדלת המספר'‪ ,‬אך התעלם מטענת מאיר שפרדוקסלית הגדלה 'היפרדמוקרטית'‬
‫שכזאת דווקא מוסרת את הכוח בידי מעטים‪ .‬קיטרון אף דחה את התביעה‬
‫לדמוקרטיזציה של הסניפים‪' .‬מה טעם בתקנון דימוקרטית ]כך[ כאשר משתמשים בו‬
‫רק שכבות מסוימות של הציבור? ]‪ ...‬כאשר[ לאספות הפנימיות באים על פי רוב‬
‫אותם החברים הנהפכים בכונה ושלא בכונה לחוג שולט על יתר "בעלי הפנקס"‬
‫ולמעשה הם מדברים בשם החברים ללא רשות?'‪ ,‬כך שאל קיטרון‪ ,‬ובאופן אירוני‬
‫תיאורו‪-‬שאלתו חלו לאמתו של דבר על פעילות 'הגוש' בסניפים‪ ,‬ואילו הוא ייחס‬
‫אותם דווקא לחוג 'המעורר'‪ ,‬לחוג שיכולתו לפעול בסניפים שותקה במידה רבה תחת‬

                                    ‫לחצה של המזכירות שקיטרון היה חבר בה‪66.‬‬
‫המרכז שב והתכנס כעבור חודש להמשך הדיון בהחלטת המזכירות לפרק את חוג‬
‫'המעורר'‪ .‬ראשון הדוברים היה מאיר בראלי‪ ,‬מראשי 'הצעירים' והמשתתף היחיד‬
‫מתוכם באותו דיון של המרכז‪ ,‬שנמשך כשלושה חודשים‪ .‬הוא הגן כמובן על החוג‪,‬‬
‫אך טרח לציין משום מה כי 'גם לי יש איזו ביקורת לגבי החוג 'המעורר'‪ .‬אינני בטוח‬
‫שהאנשים ניתחו את הענין לכל עומקו'‪ .‬ייתכן שהוא ביקש לשוות נימה‬
‫'אובייקטיבית' לדברי ההגנה שלו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מהשוואת הפרסומים של 'הצעירים'‬
‫לאלה של אנשי 'המעורר' ובמיוחד של הלפרן‪ ,‬נראה כי מחשבתם הפוליטית של‬
‫אנשי 'המעורר' הייתה הרבה יותר מגובשת‪ ,‬בשלה ומעמיקה ממחשבתם של‬
‫'הצעירים' חסרי הניסיון‪ ,‬אם כי ניכרת קרבה יסודית בין זו לזו‪ .‬עופר ובראלי נפגשו‬
‫באותו זמן עם הלפרן ועם מאיר ועם שני אנשים נוספים מחוג 'המעורר' לשיחה‬
‫ראשונית על שיתוף פעולה בין 'צעירי מפא"י' ובין החוג‪' .‬צעירי מפא"י' היו אז‬
‫בשפל פוליטי‪ ,‬אחרי שקרסה תכניתם להקים את 'התנועה להתחדשות המפלגה'‪,‬‬
‫ואילו אנשי 'המעורר' רותקו למאבק שנמשך עד ראשית ‪ ,1953‬עד שמנהלי המפלגה‬
‫הצליחו למוסס אותם‪ ,‬ולכן שתי הקבוצות לא הספיקו לגבש שיתוף פעולה אפקטיבי‪.‬‬

                  ‫נראה שראשיהן היו מודעים לקרבה הפוליטית הבסיסית ביניהן‪67.‬‬
‫בניסיון להתמודד עם השיקול העיקרי )לא היחיד( שפעל נגד אנשי 'המעורר'‬
‫בתודעתם של חברי המרכז‪ ,‬קבע מאיר בראלי שהשתנו הנסיבות מאז שנות הפילוג‪:‬‬
‫בשנות הארבעים אכן היו הסיעות האיום הגדול על המפלגה‪ ,‬ואילו 'ב‪ 1952-‬הסכנה‬
‫של התאבנות רעיונית היא הרבה יותר מוחשית מאשר הסכנה של סיעות'‪ ,‬והתאבנות‬
‫אפשר למנוע באמצעות התארגנויות סביב מסקנות רעיוניות‪' .‬בשנת ‪ 1944‬קרא לנו‬
‫אסון גדול'‪ ,‬אמר בראלי‪ ,‬אבל אין להתיר כי עדיין ב‪ 1952-‬ימשיך הפילוג ההוא להזיק‬

                                                                    ‫קיטרון‪ ,‬בשולי הויכוח‪.‬‬  ‫‪66‬‬
                                                                                           ‫‪67‬‬
‫עדות מאיר בראלי‪ ,‬דצמבר ‪ .1999‬עם זאת שמעון אביזמר‪ ,‬אחד מראשי 'הצעירים' ומנציגיהם‬

‫הבודדים במרכז‪ ,‬הצביע לבסוף בעד דחיית הערעור של החוג אחרי שנמנע מהשתתפות בדיון‪.‬‬
‫ראו אביזמר‪ ,‬יעוד המפלגה‪' :‬תמים‪-‬דעים הייתי עם חברי במרכז בדבר עתידותיו של "המעורר"‪,‬‬

                          ‫אך האם לא נבע ביטולו גם מתוך פחד פן ירבו "מעוררים ועוררין"?'‪.‬‬

‫]‪[240‬‬
   243   244   245   246   247   248   249   250   251   252   253