Page 33 - עת-מול 281

‫אותנו אל הממון‪ ]...[ .‬בכל המצוקה הזאת דבק בנו הכיעור‪,‬‬ ‫ומציע התבוננות מחודשת על היחס הראוי שבין מזרח‬
‫נשתנה האופי שלנו‪ ,‬שבימים מקדם היה גא ונהדר" (שם‪,‬‬ ‫למערב‪.‬‬
‫עמ' ‪ .)16-15‬מתברר כי רעיונות מסוג זה ליוו את הרצל בעשור‬
‫שקדם לכתיבת אלטנוילנד‪ ,‬וחלקם מצאו את דרכם אל דפי‬ ‫בורגנות יהודית‪-‬אירופית מנוונת‬

‫האוטופיה הציונית שלו‪.‬‬ ‫בפתחו של הספר מתוארת הבורגנות היהודית של וינה‬
‫הרצל הוסיף לקריקטורה העוינת של היהדות הבורגנית‬ ‫מנקודת מבטו של גיבור הסיפור‪ ,‬ד"ר פרידריך לבנברג‪ ,‬באופן‬
‫שיצר באלטנוילנד את מה שכעת הפריע לו מן הסתם יותר‬ ‫שלילי ביותר‪" :‬הדברים היחידים שנחשבו בחוגים האלה היו‬
‫מכל‪ :‬הלעג לציונות כפתרון "שאלת היהודים"‪ .‬כך‪ ,‬כאשר‬ ‫התענוגות‪ ,‬המותרות והכסף‪ ,‬שיענה את הכול‪ .‬ועם זאת‪,‬‬
‫אורח שהגיע ממורביה תיאר את מצבם הקשה של היהודים‬ ‫הוא תלוי בהם‪ ,‬באנשי הבורגנות היהודית" (אלטנוילנד‪ ,‬תרגמה‬
‫שם ואף העז להצהיר כי "אלה שמאסו בסבל ילכו למולדתנו‬ ‫מ׳ קראוס‪ ,2002 ,‬עמ' ‪ .)21‬בבית הוריה של ארנסטינה‪ ,‬אהובתו‬
‫הישנה‪ ,‬לפלשתינה"‪ ,‬הוא נענה בלעג כללי‪ .‬ברור כי הרצל‬ ‫של פרידריך‪ ,‬מתכנסת חבורה שלה מייחס המספר מאפיינים‬
‫נתן בכך ביטוי לתסכולו מתגובת סביבתו היהודית לתנועה‬ ‫המזכירים תיאורים מהספרות האנטישמית בת הזמן‪:‬‬
‫הציונית הצעירה לימים‪ .‬אך הדרך שבה הציג את הסביבה הזו‬ ‫הנשים מוצגות כריקניות וכגנדרניות כפייתיות‪ ,‬הגברים‬
‫ואת אווירת הייאוש והחידלון הכללי שבו היה שרוי פרידריך‬ ‫כספסרי כספים וככרישי בורסה‪ .‬לאירוע מוזמנים גם שני‬
‫לבנברג — כיתר היהודים הצעירים בני המעמד הבינוני —‬ ‫"בדחנים" — האחד בעל זקן אדמוני ואוזניים בולטות‪ ,‬השני‬
‫מעידה על הסתייגות חריפה מאופי הקיום היהודי המרכז‬ ‫מגולח למשעי ולו אף כפוף ומשקפיים‪ .‬הוריה של ארנסטינה‬
‫להוטים עד כדי כך אחרי כסף ומעמד‪ ,‬שהם יוזמים את‬
‫אירופי‪.‬‬ ‫אירוסי בתם היפהפייה לאיש עסקים יהודי שאותו הם‬
‫מכירים רק בקושי — וזאת אך ורק מפני עושרו ועל אף‬
‫התקווה‪ :‬יהודי מזרח אירופה‬ ‫הופעתו החיצונית הדוחה‪ .‬ואכן‪ ,‬קריאה ביומניו ובמאמריו‬
‫של הרצל מלמדת כי הוא לא התכחש להשפעתו של השיח‬
‫והנה‪ ,‬מפגש לא צפוי עם בני משפחת ליטבק‪ ,‬מהגרים‬ ‫האנטישמי על התפתחות השקפתו הציונית‪ .‬באביב ‪1895‬‬
‫יהודים עניים מגליציה שבמזרח האימפריה האוסטרו־‬ ‫כתב ביומנו כי כמה שנים קודם לכן תכנן לכתוב רומן שבו‬
‫הונגרית‪ ,‬הוא שמעיר בצעיר הווינאי התלוש משורשיו את‬ ‫יתאר את הניגוד שבין היהודים העניים הסובלים‪ ,‬הישרים‬
‫רגש השייכות וההזדהות‪ .‬בשיחתו עם דוד ליטבק‪ ,‬הילד‬ ‫והנתונים ללעג‪ ,‬ובין היהודים העשירים‪ .‬הללו‪ ,‬כתב‪" ,‬אינם‬
‫בן העשר‪ ,‬מצא פרידריך את עצמו נזקק למטבעות לשון‬ ‫מרגישים כלל באנטישמיות‪ ,‬אף כי הם הינם הגורמים‬
‫ולהלכי מחשבה נשכחים‪" :‬הפגישה המוזרה הזאת העירה‬ ‫העיקריים לה" (היומן‪ ,‬א׳‪ ,‬תרגם ר' בנימין‪ ,‬תש״ך‪ ,‬עמ' ‪ .)12‬בהמשך‬
‫בתוכו משהו רדום‪ ,‬משהו נשכח‪ ,‬ובמשך שניות אחדות הוצף‬ ‫תיאר הרצל שיחה שבה ניתח באוזני בן שיחו את הגורמים‬
‫געגועים לאמונה התמימה של ימי נעוריו‪ ,‬שבהם נפגש עם‬ ‫ההיסטוריים לעיוותי האופי היהודי‪ ,‬שכתוצאה מהם נוטים‬
‫אלוהי אבותיו בתפילות" (אלטנוילנד‪ ,‬עמ' ‪ .)26‬דווקא יהודי‬ ‫ההמונים לאנטישמיות‪" :‬אנו דבקים בממון משום שהדיחו‬
‫המזרח (ה"אוסטיודן") העניים ולמודי הסבל הם שמסמלים‬
‫עת־מול ‪281‬‬ ‫את האותנטיות היהודית ואת התקווה לעתיד‪ ,‬והם שעשויים‬
‫להעיר את הרגש היהודי בלב אחיהם‬
‫המנוכרים‪ .‬אהדתו של הרצל בולטת לאור‬
‫ההסתייגות של יהודי מרכז אירופה ומערבה‬
‫בני הדור הראשון לאמנציפציה‪ ,‬מהמהגרים‬
‫היהודים העניים שבאו ממזרח‪ .‬הסתייגות‬
‫זו נבעה מתחושת הזרות כלפיהם ומהחשש‬
‫שהגירה המונית של יהודים אלה תעורר‬
‫תגובות אנטישמיות‪ .‬אך לצד תחושות‬
‫אלה הלכה והתפתחה במפנה המאה ה־‪20‬‬
‫גם נטייה להערכה של יהודי מזרח אירופה‪,‬‬
‫שנתפסו כמייצגים של אותנטיות ושל‬
‫שורשיות שאותה איבדו אחיהם המערביים‪.‬‬
‫הערצת יהודי מזרח אירופה רווחה בחוגים‬
‫ציוניים‪ ,‬והתבטאה בין היתר בכתיבתו‬
‫הספרותית וההגותית של מרטין בובר על‬

‫דמות של יהודי מזרח־אירופי‪ ,‬מתוך האוסף ״תרשימים מרוסיה‪ :‬אוסטיודן״ (איור‪ :‬הרמן שטרוק) ‪31‬‬