Page 29 - עת-מול 281
P. 29

‫תיאור סדר פסח בבית הוריו של דוד ליטבק נשיא "החברה‬
                                                                       ‫החדשה" בעיר טבריה הפורחת‪ ,‬מרכז של תיירות בין־‬
                                                                       ‫לאומית‪ ,‬שבה בולטים "מסגדים הדורים‪ ,‬בתי כנסייה‬
                                                                       ‫ועליהם צלבים רומיים ויווניים‪ ,‬ובתי כנסת בתפארת של‬
                                                                       ‫אבן" (שם‪ ,‬עמ' ‪ )132‬הוא אחד משיאי הרומן אלטנוילנד‪ .‬הרצל‬
                                                                       ‫בחר לשלב את אנשי הדת הנוצרים דווקא בתיאור ליל הסדר‪,‬‬
                                                                       ‫אחד הטקסים החשובים ביותר במסורת היהודית ונושא‬
                                                                       ‫מרכזי בפולמוס היהודי־נוצרי‪ .‬הרצל שילב את המפגש הבין־‬
                                                                       ‫דתי כאן כדי להדגיש את הפיוס ואת ההרמוניה שמאפיינים‬
                                                                       ‫את ה"חברה החדשה" העומדת במרכז האוטופיה‪ .‬כל זאת‬
                                                                       ‫בהקשר של החזון הכללי המוצג בספר‪ ,‬של חברה יהודית‬
                                                                       ‫סובלנית ביותר כלפי עמים שונים וכלפי דתות שונות —‬
                                                                       ‫ובתוכה גם הנצרות על פלגיה השונים‪ .‬חזון זה עורר את‬
                                                                       ‫ביקורתו של אחד העם ואישים ציונים נוספים שביקרו‬
                                                            ‫את אופיה הקוסמופוליטי האוניברסלי ואת הסובלנות‬
            ‫ג’וזף ל’ ליין (״איגנציוס״)‬  ‫המופרזת המאפיינת את "החברה החדשה" באלטנוילנד‪ .‬האפיפיור פיוס העשירי‬

            ‫אולם לענייננו‪ ,‬חושפים המשתתפים בסעודת ליל הפסח את עם נציגי הכנסייה הקתולית כדי לגייס מהם תמיכה שקטה‬
            ‫היכרותו המעמיקה של הרצל עם שלושת הזרמים המרכזיים או לפחות אי־התנגדות לחזונו על קבלת צ'רטר (זיכיון)‬
            ‫של העולם הנוצרי‪ :‬הזרם האורתודוקסי שמיוצג על ידי להתיישבות יהודית בארץ ישראל‪ .‬אולם כל מפגשיו של‬
            ‫הכוהן הרוסי‪ ,‬הזרם הקתולי המיוצג על ידי האב הפרנציסקני הרצל עם נציגי הכנסייה הקתולית הסתיימו במפח נפש‪.‬‬
            ‫והזרם הפרוטסטנטי המיוצג של ידי הכוהן האנגליקני‪ .‬בפגישתו ברומא עם האפיפיור פיוס העשירי ב־‪ 25‬בינואר‬
            ‫האישים היושבים ליד שולחן הסדר מייצגים דמויות של ‪( 1904‬חצי שנה לפני מותו של הרצל) אמר לו האפיפיור‪:‬‬
            ‫אנשי דת נוצרים‪ ,‬שתמכו ברעיון הציוני של שיבת העם "אין אנו יכולים לעודד תנועה זו [‪ ]...‬אני‪ ,‬כראש הכנסייה‪,‬‬
            ‫היהודי לארצו‪ ,‬ונראו להרצל ראויים להיות שותפים ל"חברה איני יכול לומר לך דבר אחר‪ .‬היהודים לא הכירו באדוננו‪,‬‬
            ‫ולכן אין אנו יכולים להכיר בעם היהודי [‪ :]...‬אם אדוני יבוא‬  ‫החדשה" שקמה בארץ ישראל‪.‬‬
            ‫הרצל ראה את תפקידה של התנועה הציונית כמשכינת לפלשתינה ויישב שם את עמו‪ ,‬נכין אנו כנסיות וכוהני דת‬
            ‫שלום בין ישראל ובין העמים וגם בין הזרמים הנוצריים כדי להטביל את כולם" (יומן הרצל‪ ,26.1.1904 ,‬מצוטט אצל י׳ מינרבי‪,‬‬
                                        ‫השונים והמעצמות האירופיות שהתחרו ביניהם על ‪ ,1985‬עמ' ‪.)123‬‬
                                                                        ‫השליטה במקומות הקדושים‪ .‬בספרו מדינת היהודים‬

                                        ‫(‪ )1896‬הוא אף התחייב ש"אנו [היהודים במדינת היהודים] הנוצרים בסדר פסח‬
            ‫נהווה משמר כבוד סביב המקומות הקדושים [שיהיו במעמד מיהם אפוא הדמויות הנוצריות ה"חיוביות"‪ ,‬שזכו להשתתף‬
            ‫אקסטריטוריאלי]‪ ,‬ובקיומנו נערוב בעד מילוי חובה זו" בסדר פסח החגיגי בטבריה‪ ,‬שמסתיים בסיפור תולדות בניין‬
                                        ‫ו"משמרת כבוד זו תהיה הסמל הגדול לפתרון שאלת הארץ המתחדשת?‬
            ‫היהודים‪ ,‬לאחר אלף ושמונה מאות שנות ייסורינו" (מדינת דמותו של האב איגנציוס מבוססת כנראה על שילוב שעשה‬
            ‫היהודים‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,‬עמ' ‪ .)28‬את התסכול מכישלון ניסיונותיו הרצל בין שתי דמויות‪ :‬ג'וזף ל' ליין (‪ ,)1908-1837‬מטיף‬
            ‫לזכות בתמיכה של הממסדים הנוצריים ברעיונותיו‪ ,‬ובעיקר אנגלי קתולי שבחר לעצמו את השם "איגנציוס" ופעל‬
            ‫את התסכול מסירובם של ראשי הכנסייה הקתולית לתמוך לחידוש הנזירות באנגליה‪ .‬איגנציוס היה אוהד של הרעיון‬
            ‫הציוני באנגליה‪ ,‬שנפגש עם הרצל והתלהב מחזונו‪ .‬הרצל‬          ‫בהם‪ ,‬הוא הותיר מחוץ לאלטנוילנד‪.‬‬
            ‫כמי שגדל והתחנך בבודפשט ובווינה‪ ,‬הערים המרכזיות תיאר אותו ביומנו כך‪" :‬דמות ציורית מאוד‪ .‬גלימת הקפלים‬
            ‫של האימפריה ההבסבורגית והיה מעורה כל כך בתרבות של המסדר שלו‪ ,‬העוויות כשל מטיף כנסייה‪ ,‬חוצב להבות‬
            ‫האירופית‪ ,‬הכיר הרצל בחשיבותה של הנצרות ובהשפעתה בנוסח ימי הביניים‪ ,‬פניו יפות ונקיות‪ ,‬תענוג היה להביט‬
            ‫הגדולה ברוב המדינות החשובות באירופה‪ .‬הוא היה המנהיג בו ולהאזין לו‪ .‬בעת שגמר עלי את ההלל התבוננתי בו‬
            ‫שהתעמק יותר מכל מנהיג ציוני אחר בנושא היחסים בין בהתפעלות כאילו היה שכיית חמדה וכאילו דיבר על משהו‬
            ‫התנועה הציונית לכנסייה הקתולית ולעולם הנוצרי בכלל‪ .‬אחר" (עניין היהודים‪ :‬ספרי יומן‪ ,‬א'‪ ,‬עמ' ‪ .)665 ,554‬הדמות הנוספת‬
            ‫מראשית פעילותו הציונית הוא ניסה שוב ושוב להיפגש שמרכיבה את דמותו של האב איגנציוס היא ראש המנזר‬
‫עת־מול ‪281‬‬

‫‪27‬‬
   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34