Page 30 - עת-מול 281
P. 30

‫רציונאלי" — כתב הרצל ביומנו‪ .‬מצד שני "הוא [הכלר] רוצה‬     ‫הפרנציסקני בטבריה שאותו פגש הרצל על האונייה בדרכו‬
‫לשלוח את החיבור שלי [מדינת היהודים] אל כמה נסיכים‬         ‫חזרה מביקורו בארץ ב־‪ 1898‬בדרך לנפולי‪ .‬הרצל תיאר אותו‬
‫גרמנים‪ .‬הוא שימש מחנך בביתו של הגרוסהרצוג [הדוכס‬          ‫כ"אדם חביב וחכם" שקיבל את הסברו של הרצל על התנועה‬
‫הגדול] מבאדן‪ ,‬מכיר את הקיסר הגרמני‪ ,‬ומאמין שיוכל להשיג‬    ‫הציונית ובייחוד נראה לו הרעיון "לנקות את כל ירושלים‬
‫בשבילי ראיון" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)283‬ואכן פגישה מוזרה זו הובילה‬   ‫העתיקה מזוהמתה‪ ,‬לאסור בה את המסחר ולעשותה‬
‫את הרצל לפגישות עם דודו של הכלר‪ ,‬פרידריך הראשון‪,‬‬
‫הדוכס הגדול מבאדן בעיר קרלסרוהה ואחיינו קיסר גרמניה‪,‬‬                 ‫משכית קדושה בתוך מסגרת יקרה" (שם‪ ,‬עמ' ‪.)66‬‬
‫וילהלם השני (באיסטנבול ובירושלים) ולהתכתבות בנושא‬         ‫הדמות השנייה שמשתתפת בסעודת סדר הפסח היא הכוהן‬
‫הציונות עם הצאר הרוסי‪ ,‬ניקולאי השני‪ .‬מכאן ואילך הפך‬       ‫הרוסי מציפורי‪ ,‬חברו של דוד ליטבק‪ ,‬המייצג את הנצרות‬
‫הרצל מודע מאוד לאפשרות התמיכה של מי שכינה "נוצרים‬         ‫הרוסית האורתודוקסית‪ .‬נצרות זו הקימה מושבה רוסית‪,‬‬
‫ידידים" בעיקר פרוטסטנטים מגרמניה ומאנגליה בתנועה‬          ‫שגם היא חלק מן "החברה החדשה" המתוארת ברומן‪,‬‬
‫שלו‪ .‬ההיכרות של הרצל עם הכלר והפגישות והקשרים‬             ‫סמוך לציפורי ולכנסייה היוונית של יואכים ואנה (הוריה‬
‫שנוצרו בעקבותיה הפכו אותו למנהיג הנושא ונותן עם‬
‫ראשי מדינות — דבר שהפך אותו למדינאי ולדמות חשובה‬                                           ‫של מרים‪ ,‬אמו של ישוע)‪.‬‬
                                                          ‫הדמות הנוצרית השלישית המשתתפת בסעודה היא‬
      ‫הן בזירה הבין־לאומית‪ ,‬הן בזירה היהודית הפנימית‪.‬‬     ‫המעניינת ביותר ויש לה תפקיד מפתח בשליחותו הציונית‬
  ‫הרצל סיכם ביומנו את התרשמותו מהכלר במילים אלה‪:‬‬          ‫של הרצל ובפעילותו בעולם הפרוטסטנטי‪ .‬שני גיבורי‬
‫הכלר זה מכל מקום הוא אדם מוזר ומורכב‪ .‬יש אצלו‬             ‫אלטנוילנד‪ ,‬האינטלקטואל היהודי ד"ר פרידריך לבנברג‪,‬‬
‫דקדקנות יתר בקטנות‪ ,‬ענווה מוגזמת וגלגול עיניים‪,‬‬           ‫והאציל הפרוסי הנוצרי שהפך לאנגלי‪ ,‬מיסטר קינגסקורט‪,‬‬
‫אבל הוא נותן עצות יוצאות מן הכלל‪ ,‬המצטיינות בלי‬           ‫פוגשים באולם המלון בטבריה באיש "לבוש מעיל שחור ללא‬
‫ספק ברצון טוב אמיתי‪ .‬הוא פיקח ומיסטי‪ ,‬ערמומי‬              ‫דשים כמנהג הכוהנים האנגליקנים [‪ ]...‬זקן נביאים לבן וארוך‬
‫ונאיבי‪ .‬עד כה הוא מסייע בידי באורח פלא‪ .‬עצותיו‬            ‫היה לו‪ ,‬ועיני תכלת יפות והוזות והוא שמח‪ ,‬לתימהונו הרב‬
‫ולקחיו עד עתה הם מצוינים‪ ,‬ואם לא יתברר באחד‬               ‫של קינגסקורט‪ ,‬על שהלה חשבו תחילה ליהודי" (ר' אלבוים‬
‫הימים שאין תוכו כברו‪ ,‬הייתי רוצה שהיהודים יכירו‬           ‫דרור‪ ,‬ב'‪ ,‬עמ' ‪ .)133‬הרצל כינה את האיש באלטנוילנד "המטיף‬
                                                          ‫ויליאם ה' הופקינס‪ ,‬כוהן לעדה האנגלית שבירושלים" אבל‬
                           ‫לו הרבה טובה‪( .‬שם‪ ,‬עמ' ‪)306‬‬    ‫מאחורי הדמות הספרותית הסתתרה דמותו של ויליאם‬
‫ומה חשב הכלר על הרצל? ממכתביו של הכלר לדוכס הגדול‬         ‫הנרי הכלר (‪ ,)William Hechler ,1845-1931‬ידידו של הרצל‪,‬‬
‫של באדן ניתן ללמוד כיצד נראו הדברים מנקודת מבט‬            ‫שלאחר הופעת ספרו של הרצל‪ ,‬צירף בגאווה לשמו את‬

                                     ‫נוצרית־מילינריסטית‪.‬‬                                           ‫השם "הופקינס"‪.‬‬
                                                          ‫מי היה הכלר? הרצל תיאר ביומנו את פגישתו הראשונה‬
‫קברו של הכלר‬  ‫ויליאם הנרי הכלר‬                            ‫עם האיש‪ ,‬שהיה הכוהן האנגליקני של השגרירות האנגלית‬
                                                          ‫בווינה‪ ,‬ב־‪ 11‬במרס ‪ ,1896‬זמן קצר לאחר פרסום ספרו‬
                                                          ‫"מדינת היהודים"‪ .‬הוא תיאר אותו כ"איש סימפטי‪ ,‬אנין‪,‬‬                 ‫עת־מול ‪281‬‬
                                                          ‫בעל זקן נביאים אפור ארוך" (עניין היהודים‪ :‬ספרי יומן‪ ,‬א'‪ ,‬עמ' ‪)283‬‬
                                                          ‫הכלר הפתיע את הרצל בטענה ש"בישר עליו לפני שנתיים"‬
                                                          ‫ו"על פי נבואה מימי [החליף] עומר (‪ ,)638-637‬חישב ומצא‬
                                                          ‫שכעבור ארבעים ושניים ירחים נבואיים‪ ,‬דהיינו כעבור אלף‬
                                                          ‫מאתיים ושישים שנים‪ ,‬תוחזר ארץ ישראל לידי היהודים‬
                                                          ‫ותוצאת החישוב — ‪ ."1898-1897‬נבואה שהתגשמה על פי‬
                                                          ‫הכלר בכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבזל ב־‪ .1897‬לאחר‬
                                                          ‫הפגישה עם הרצל פנה הכלר מיד לשגריר הבריטי בווינה‬
                                                          ‫מונסון ואמר לו "התנועה שבישרתי עליה‪ ,‬הנה היא כאן!"‬

                                                                                                                ‫(שם)‪.‬‬
                                                              ‫הרצל התלבט כיצד להתייחס להכלר‪ ,‬שנמנה עם החוגים‬
                                                              ‫המילנריסטים באנגליה שצידדו בשיבת היהודים לארץ‬
                                                              ‫המובטחת כמהלך מקדים להתגלותו השנייה של ישוע‬
                                                              ‫וראשית מלכות אלף השנים‪" .‬הכלר מפרש את תנועתי‬
                                                               ‫כתנועה תנ"כית‪ ,‬אף על פי שאני נוהג בכול באורח‬

              ‫(״הארץ״‪)3.02.1931 ,‬‬                                                                                            ‫‪28‬‬
   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35