Page 26 - עת-מול 281
P. 26
בטקס הוא יופיו ועתיקותו ,כלומר ,ריחוקו ממעגל הזמן לא זו אף זו :האוניברסליזם מוחק לא רק ייחוד לאומי אלא עת־מול 281
הריאלי. גם ייחוד תרבותי .נדגים זאת באמצעות אפיון יחסה של
אלטנוילנד לשני ביטויים מרכזיים של התרבות :שפה ודת.
תפקידו של אלוהים שונה אצל הרצל מן המקובל במסורת
היהודית .במסורת ,האל הוא ה"אתה" שאליו פונים בתפילה, שפה
הוא המצווה והמחוקק ,הרחום והחנון ,הע ֵרב לגאולת
ישראל .אין הוא אל ישן ,אלא אל נוכח .אך אצל הרצל האל הרצל לא מנהיר מהי שפת גיבוריו .לכאורה ,כולם — ערבים,
עובר מטמורפוזה .האל הוא ישות אוניברסלית שכלפיה יהודים מרוסיה ,מתיישבים בגליל ,ירושלמים ,כמרים —
מכוונות הדתות כולן ,בלא הבדל ביניהן .לפיכך ,אך ברור הוא דוברי גרמנית .המרחב הלשוני שבתוכו הם פועלים משותף
שבחברה החדשה "עניינים שבאמונה הוצאו אחת ולתמיד לכול .אומנם "התיאטרון הלאומי" והאופרה בפלשתינה
מתחום העיסוק הציבורי .אין זה מעניינה של החברה לבדוק מעלים הצגות בנושאים פנים תרבותיים — "משה"" ,שבתאי
כיצד אדם מחפש את ההתעלות הרוחנית שתחבר אותו צבי" ,אך קולם של הגיבורים לא נשמע בשפתם הם.
אל האלוהות הנצחית :בבית המקדש ,בכנסייה ,במסגד, ההופעות מתקיימות בשפות אירופיות — אנגלית ,צרפתית,
במוזיאון לאומנות או בקונצרט של הפילהרמונית" (שם ,עמ' איטלקית או ספרדית .אחת השפות הפרטיקולריות של
.)200סיכומו של דבר ,האל ההרצליאני הוא אלוהי השגב, היהודים ,היידיש ,נוכחת בחיי הרוח בפלשתינה ,אך הדבר
נעשה בהקשר קומי" ,בתיאטראות עממיים" ו"בטעם רע"
שגילוייו הם לאו דווקא דתיים ואין לו "שיוך" יהודי. (שם ,עמ' .)77התרבות הגבוהה שפתה אירופית; התרבות
הנמוכה שפתה יהודית .העברית מופיעה ביצירה רק בהקשר
קהילת כל אזרחיה של טקסים דתיים ייחודיים כמו קריאת ההגדה של פסח
בליל הסדר .בבית המקדש ,בתפילת ליל שבת ,המתפללים
מה טיבה של החברה החדשה? הרצל חוזר ומדגיש כי זו והחזן ממלמלים את מילות התפילה העברית "לכה דודי
איננה מדינה" :אנחנו לא מדינה .אנחנו קהילה" .הריבונות לקראת כלה" .מילים אלו מעוררות את פרידריך לבנברג
הפוליטית על פלשתינה נשמרת לסולטן הטורקי ואילו ל"חרוזים יפים מתוך השירה הגרמנית' :מנגינות עבריות'
"החברה החדשה ליישוב פלשתינה" קיבלה את הזכות מאת היינריך היינה" (שם ,עמ' .)194העברית היא רק האורגנון
לנהל אזור זה .לחברה כזו אין פרצוף תרבותי ייחודי; אין המעביר בתוכו את צליליה של השפה הראלית הגרמנית של
היא יהודית יותר משהיא אוסטרית .ערכיה הם ליברליים "היינה ,משורר אמיתי"" .מלים בנות אלפי שנים" חיות אצל
קלאסיים של סוף המאה ה־ :19חירות ,קניין ,ביטחון ואושר. הרצל רק בהקשר טקסי ,הממוקם במרחב ההטרוטופי שבו
בראש ובראשונה היא ביטוי ארגוני להגשמת אוטופיה בני אדם אינם חיים ואינם פועלים .תחיית השפה העברית
איננה חלק מהאוטופיה של הרצל .שפת הספרים ,החלומות,
כלכלית חברתית שתכליתה אושרם של היחידים.
האזרחים בחברה החדשה אינם חברים בקהילה פוליטית הזיכרונות והפיוט היהודי מודרת משיח הזהות.
ייחודית .הרצל מַ ְגלה את האזרח בחברה החדשה מהמדינה;
אף שהוא קרוי "אזרח" ,למעשה הוא בעל מניות בחברה דת ואלוהים
שיתופית .כנגזר מכך אזרחי הקהילה אינם ניכרים במאפייני
זהותם .המנהיג המעשי של הקהילה ,ג'ו ,מדגיש כי מגדירי הטיפול של הרצל בדת סובל מתסמונת חמורה עוד יותר.
ההשתייכות לקהילה עיוורים לזהות לאומית או דתית; הם בעוד השפה נעדרת כמעט כליל מאלטנוילנד ,הדת נתפסת
מסננים את הבאים בשעריה רק על פי נכונותם לקבל על כסוג של מכשול בדרכה של החברה החדשה .הסיכוי
עצמם את המחויבות החוזית לכללי ההתנהגות בחברה. של כל אדם בפלשתינה מבוסס על ההשתחררות מהדת
במצב עניינים זה ,גוי יכול להיות אזרח ויהודי יכול להיות זר. וממגבלותיה .המרחב שבו לדת יש נוכחות ,נוגע לזמן
אף שאלטנוילנד היא בעיקרה יצירה מונולוגית ומונוליתית, עבר מרוחק — בטקסים ובמקומות עתיקים .איננו מגלים
אין היא נעדרת סממנים פוליפוניים (רב קוליים) .מפעם באלטנוילנד דת חיה ,שלא לומר מתחדשת .אדרבא ,החברה
לפעם מגיחה בת קול פרטיקולרית יהודית מתוך דברי החדשה כולאת את הדת במכלאות זמן ומרחב מוגדרים
חלק מהגיבורים .ואולם בנות קול אלו אינן אלא שרידים שאינם מציגים אלטרנטיבה ממשית לחיים .רק מסגור הדת
אחרונים של פרויקט ציוני תרבותי שהרצל המוקדם האמין
בו ,והרצל המאוחר נטשו .אכן ,ההשוואה בין החיבור הקודם באופן כזה מאפשר את קיומה במרחב של העתיד.
של הרצל מדינת היהודים ( )1896לבין אלטנוילנד ()1902 הרצל מתאר סדר פסח ,טקס יהודי שאמור לאפשר לעבר
מלמדת על כברת הדרך שעשה הרצל בהיבט הנדון .הספר לשוב לחיים בהווה .אבל עבורו ,העבר היהודי הוא רק מדיום
מדינת היהודים מציג את הבעיה היהודית כבעיה לאומית, למסעה של האנושות מעבדות לחירות" :החג הזה ,היהודי
לא אישית .ביסודה עומדת ההכרה העמוקה בראשוניות של ביותר מכל החגים ,נגע בעברה של האנושות יותר מכל טקס
היסוד הלאומי הייחודי .ממעמקי לבו זועק הרצל" :עם אנחנו, שנשתמר בעולם התרבות" (שם ,עמ' .)146מה שקסם להרצל
24
