Page 21 - עת-מול 281

‫"ירושלים"‪ ,‬מלמל פרידריך בקול נמוך ורועד‪ .‬הוא לא‬ ‫תיאור החברה החדשה" (ש׳ אבינרי‪ ,‬הרצל‪ ,2007 ,‬עמ' ‪ .)151-146‬לא‬
‫הצליח להסביר לעצמו מדוע קו הרקיע של העיר הזרה‬ ‫אתיימר לשים עצמי כשופט ביחס לרמתו הספרותית של‬
‫הזאת ריתק אותו כל כך‪ .‬אולי בגלל שברי זיכרונות‬ ‫הרומן‪ ,‬אך דומה שעלינו לקחת בחשבון את העובדה שהרצל‬
‫משחר ילדותו‪ ,‬פסוקי תפילה שמלמל אביו? ליל חג‬ ‫עצמו התייחס אל עצמו כאל "סופר מגזע רם"‪ .‬די בכך כדי‬
‫הפסח הנשכח מילא את נפשו‪ .‬במוחו עלה אחד הפסוקים‬ ‫לעורר אותנו להתייחסות רצינית יותר אל המרכיב העלילתי‬
‫העבריים המעטים שזכר‪" :‬לשנה הבאה בירושלים!"‪.‬‬ ‫ברומן‪ ,‬שמוביל לתובנות מפתיעות בנושא יחסו של הרצל‬
‫פתאום ראה עצמו ילד קטן שצועד עם אביו לבית‬
‫הכנסת‪ .‬קשה; האמונה מתה‪ ,‬הנעורים מתו‪ ,‬האב מת —‬ ‫אל הממד הדתי‪.‬‬
‫ומולו הזדקרו חומות ירושלים לאור ירח קסום‪ .‬דמעות‬
‫חמות הציפו את עיניו‪ .‬הוא נעמד והדמעות זלגו לאטן‬ ‫הניתוח הספרותי או המהפך של פרידריך‬

‫על לחייו‪( .‬שם‪ ,‬עמ' ‪)52‬‬ ‫מבחינה ספרותית‪ ,‬יש לראות את עיקרו של הרומן‬
‫גם בשלב זה‪ ,‬פרידריך עדיין נתקל באמונה ברובד‬ ‫אלטנוילנד בתהליך הפנימי המתחולל בנפשה של הדמות‬
‫סנטימנטלי בלבד‪ ,‬המהדהד את זיכרונות הילדות אך‬ ‫הראשית‪ ,‬פרידריך לבנברג‪ .‬ניתוח זה מסקרן במיוחד‬
‫מנותק לחלוטין מתודעתו העכשווית‪ .‬ואולם‪ ,‬בביקורו‬ ‫לאור הדמיון המובהק בין דמותו של פרידריך להרצל‬
‫השני בארץ ישראל היא הופכת להתפרצות רגשית־דתית‬ ‫עצמו‪ ,‬שכמוהו היה גם הוא צעיר וינאי‪ ,‬בעל דוקטורט‬
‫מודעת המשלבת זיכרונות משפחתיים‪ ,‬לאומיים ודתיים‪.‬‬ ‫במשפטים מאוניברסיטת וינה‪ .‬והנה‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬בכל‬
‫בתיאור המפורט של ליל הסדר בטבריה‪ ,‬שבו השתתפו‬ ‫פעם שהרומן פונה לתיאור רגעי השיא של התהליך הזה‪,‬‬
‫פרידריך וקינגסקורט‪ ,‬כבר מתוארת חוויה דתית עזה‬ ‫ולחוויות העוצמתיות המתרחשות בנפשו של פרידריך‬
‫ברגעים אלו‪ ,‬הוא מתמקד בתהליך ההתחדשות הדתית‬
‫המשתפכת ועולה על גדותיה‪:‬‬ ‫שהוא עובר‪ :‬מניכור וזיכרון עמום של אמונתו בתקופת‬
‫וכך נמשכה לה החגיגה‪ ,‬שחלקה תפילה וחלקה מסיבה‬ ‫הילדות שלו להבנה חדשה של האמונה‪ ,‬התפילה ומנהגי‬
‫משפחתית‪ .‬הסדר עורר את רגשותיו העזים ביותר של‬ ‫אבותיו‪ .‬אין המדובר בהתחדשות זיקתו אל היהדות בלבד‪,‬‬
‫כל מי שמסוגל לחוש יראת כבוד כלפי הנשגב‪ .‬החג הזה‪,‬‬ ‫שניתן להבינה ברובד הלאומי‪ ,‬שכן האמונה באלוהים‬
‫היהודי ביותר מכל החגים‪ ,‬נגע בעברה של האנושות‬
‫יותר מכל טקס שנשתמר בעולם התרבות [‪ ]...‬העולם‬ ‫עומדת בבירור במוקד הסצנות המדוברות‪.‬‬
‫השתנה [‪ ]...‬ורק העם הזה נותר כפי שהיה‪ ,‬דבק במנהגיו‪,‬‬ ‫כבר המפגש הראשוני של פרידריך עם דוד ליטבק ומשפחתו‪,‬‬
‫נאמן לעצמו‪ ,‬נוצר את זכר סבלותיהם של אבותיו‪ .‬הוא‬ ‫מעמת אותו בעוצמה עם זהותו היהודית המודחקת‪ .‬שוב‬
‫ושוב קוראים בני המשפחה הדתיים בשם ה' עד שיאה של‬
‫עת־מול ‪281‬‬ ‫הסצנה שבה מתפרצת מבלי משים האמונה המודחקת מפיו‬

‫של פרידריך עצמו‪:‬‬
‫כשהגיעו אל הקומה השנייה‪ ,‬עצר דוד ואמר‪" :‬אלוהים‬
‫יעשה ממני גבר חזק ואני אשלם לך [‪ ]...‬אלוהים יעזור‬
‫לי ללמוד‪ ,‬ואז אסע עם ההורים שלי ועם מרים לארץ‬
‫ישראל" [‪ ]...‬פרידריך הניח ידו על ראשו של הילד ואמר‪:‬‬
‫"מי יתן ואלוהי אבותינו יהיה בעזרך!"‪ .‬פרידריך הופתע‬
‫מהמילים שיצאו מפיו‪ .‬מאז ילדותו כשהיה הולך עם‬
‫אביו לבית הכנסת‪ ,‬לא חשב על "אלוהי אבותינו"‪ ,‬אבל‬
‫הפגישה המוזרה הזאת העירה בתוכו משהו רדום‪ ,‬משהו‬
‫נשכח‪ ,‬ובמשך שניות אחדות הוצף געגועים לאמונה‬
‫התמימה של ימי נעוריו‪ ,‬שבהם נפגש עם אלוהי אבותיו‬

‫בתפילות‪( .‬אלטנוילד‪ ,‬תרגמה מ׳ קראוס‪ ,2002 ,‬עמ' ‪)35-34‬‬
‫הדברים הללו הם בגדר רמז אפי המזדקר כבר בראשית‬
‫הסיפור‪ .‬אלוהים משמש בפיסקה זו ַמעיין של אמון‬
‫באפשרות הצמיחה האישית והלאומית‪ ,‬אלא שעדיין חסרה‬
‫המודעות וההזדהות עימו‪ .‬מכאן ואילך תתפתח ברומן‬

‫בהדרגה תודעתו הדתית הבוגרת של פרידריך‪.‬‬
‫במהלך הביקור הראשון בארץ ישראל מתואר כך ביקורו‬

‫בירושלים‪:‬‬

‫שולחן ליל הסדר (‪ ,Gilabrand‬ויקיפדיה) ‪19‬‬