Page 23 - עת-מול 281

‫דגל שבעת הכוכבים כפי שסרטט הרצל בכתב ידו‬ ‫של ההמונים כקומתה הילדותית של האמונה בלבד‪ ,‬ואת‬
‫התקיימותה במלוא עומקה אצל חכמים שבכל דור‪ .‬לפי‬
‫עם אתגר אישי ולאומי ראשון במעלה‪.‬‬ ‫הרצל‪ ,‬החכמים הם אלו המבינים שליבת האמונה היא‬
‫קריאות קודמות של אלטנוילנד‪ ,‬למשל זו שנעשתה על ידי‬ ‫האמון העמוק בטוב ובתיקון העולם‪ ,‬וכך הם מפרשים את‬
‫אבי שגיא וידידיה שטרן (וראו גם את מאמרם בגיליון זה)‪,‬‬ ‫הצהרות הדת על נוכחותו של האל הנעלם והנשגב בכל‬
‫התמקדו בתיאור המדינה היהודית ברומן ופחות בתהליכים‬ ‫מקום ואתר‪ .‬נוכחות האל בכל‪ ,‬משמעותה היא פוטנציאל‬
‫הפנימיים המתרחשים בנפשה של הדמות המרכזית‪ .‬כך הפך‬ ‫של תיקון והתעלות הקיים בכל היבט של העולם ושל‬
‫רומן זה‪ ,‬בניגוד לכוונתו המקורית‪ ,‬מביטוי של התקרבות‬
‫ושיבה של הרצל הבוגר אל אמונת אבותיו‪ ,‬לסמל למדינה‬ ‫הקיום האנושי‪.‬‬
‫המתנערת מסממנים יהודיים‪ ,‬לעומת חיבורו המוקדם‬ ‫התייחסות זו לאמונה‪ ,‬ניכרת ברומן במקומות מספר שבהם‬
‫של הרצל "מדינת היהודים"‪ .‬הקריאה שהצעתי במאמר‬ ‫מיוחסת הקידמה המודרנית‪ ,‬ובפרט זו שבארץ ישראל‪,‬‬
‫זה מבקשת לטעון שהרצל הבוגר הניח בפנינו בשנותיו‬ ‫לאלוהים‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬בליל הסדר‪ ,‬משווים המשתתפים את‬
‫האחרונות טקסט בעל אופי הפוך לחלוטין המבטא את‬ ‫יציאת מצרים לגאולת ישראל בזמן החדש‪" :‬ואלוהים היה‬
‫חיזוק רצונו של הרצל בהתחדשות מושגי האמונה היהודיים‪.‬‬ ‫בעזרנו"‪ ,‬טורח ליטבק האב להדגיש‪ ,‬ובהמשך הערב‪ ,‬מצהיר‬
‫אין בכך כדי להפתיע כאשר אנו זוכרים מי היו הדמויות‬ ‫בחגיגיות פרופסור שטיינק שהפיתוח הטכנולוגי של הארץ‪,‬‬
‫שעימן התפלמס הרצל במערב אירופה על משמעותה של‬ ‫זהו "החד‪-‬גדיא החדש"‪ .‬כמו בשרשרת הידועה שבפזמון‬
‫היהדות בראשית ימיה של הציונות‪ .‬רבים מאלה‪ ,‬דוגמת הרב‬ ‫נודע זה‪" ,‬הכוחות שמניעים את המחרשה [‪ ]...‬הפחם דוחק‬
‫ד"ר גידמן‪ ,‬רבה של וינה‪ ,‬דבקו ב"תורת התעודה" שהציגה את‬ ‫הצידה את השור והמים דוחקים החוצה את הפחם"‪ .‬בעיניו‬
‫הייעוד היהודי בהפצת אמונה במונותאיזם מוסרי בין אומות‬ ‫של הרצל‪ ,‬בכך לא תם הדמיון‪ .‬הוא בחר לסיים את הפרק‬
‫העולם בעידן שלאחר האמנציפציה‪ .‬הללו קינטרו את הרצל‬ ‫בהשלמה הבאה‪" :‬וליטבק הזקן המשיך‪ :‬ואלוהים מעל‬
‫שהוא מרסק את מהותה הדתית־מוסרית הייחודית של‬
‫היהדות‪ ,‬והופך אותה ללאום סתמי בין שאר עמי העולם‪ .‬קשה‬ ‫כולם — חד גדיא‪ ,‬חד גדיא" (שם‪ ,‬עמ' ‪.)227‬‬
‫להאמין שכנגדם הציב הרצל דגם של אומה חילונית חסרת‬ ‫נמצאנו למדים שהגילוי המחודש של משמעות האמונה‬
‫זיקה אל היהדות‪ .‬אומנם הרצל הרבה להביע את עמדתו על‬ ‫ניצב בקודקודו של המסע הפנימי של הדמות הראשית‬
‫הצורך בהפרדה רשמית בין דת למדינה ואין בכוונת דברים‬ ‫ברומן‪ .‬אירועים חיצוניים מגוונים ומרעישים מתרחשים‬
‫אלה לנסות להכחישה‪ ,‬אך יש בהם כדי לשפוך אור על חלומו‬ ‫בווינה‪ ,‬באיי קוק‪ ,‬ובארץ ישראל המתחדשת‪ ,‬אך מבחינה‬
‫של הרצל ועל תשוקתו להתחדשות אמונת היהדות במסגרת‬ ‫ספרותית הם אינם אלא תפאורה‪ .‬האם יעלה על הדעת‬
‫התחייה הלאומית של העם היהודי בארצו בצורה ההולמת‬ ‫שתהליך דתי־אמוני מובהק כל כך עובר על הגיבור בלא‬
‫את התודעה המודרנית שבה היה הוא עצמו נטוע‪ ,‬ואם‬
‫שהרצל כיוון לכך?!‬
‫תרצו — אין זו אגדה‪.‬‬
‫ההקשר הרחב מול "תורת התעודה"‬

‫תשומת הלב לתהליך המרכזי שעובר פרידריך פותחת צוהר‬
‫לקריאה חדשה של הרומן כולו‪ .‬בעקבותיה ניתן לראות כיצד‬
‫הרצל טווה ביד אומן אריג שלם של מחשבות רעננות על‬
‫אמונות היסוד של היהדות ומניח אותן בפי גיבורי סיפורו‪.‬‬
‫דוד ליטבק ופרידריךלבנברג‪ ,‬פרופ' שטיינק‪ ,‬ד"ר אייכנשטאם‬
‫וד"ר מרכוס‪ ,‬מביעים במהלך הרומן עמדות על אמונה‪ ,‬על‬
‫תפילה ועל שמירת מנהגי האבות‪ .‬הם מציגים באור חדש‬
‫את הנס המקראי‪ ,‬את יציאת מצרים ואת תקוות הגאולה‬
‫העתידה‪ .‬מתוך דבריהם ניתן להתחקות אחר מחשבותיו‬
‫של הרצל עצמו על ייחודו של עם ישראל ועל האופן שבו‬
‫יש להבין את תודעת השליחות והבחירה המאפיינות אותו‪.‬‬
‫הרצל מפרש את עיקרי האמונה הללו באופן רציונלי או‬
‫קיומי ומקנה להם מובן בעל ערך מוסרי ואוניברסלי‪ .‬הרצל‬
‫ראה בפרשנות המחודשת הזו התמודדות מחויבת המציאות‬

‫לעיון נוסף‬‫עת־מול ‪281‬‬
‫‪ . 1‬א' מלאך‪" ,‬התאולוגיה של הרצל — קריאה חדשה ב'אלטנוילנד'"‪ ,‬קתדרה ‪( 171‬ניסן תשע״ט)‪ ,‬עמ' ‪.74-49‬‬

‫‪ . 2‬ש' לסקוב‪" ,‬הריב על אודות ׳אלטנוילנד׳‪ ,‬הציונות ט״ו‪ ,‬תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪.53-35‬‬
‫‪ .3‬א' שגיא וי"צ שטרן‪" ,‬הגליית הזהות‪ :‬אלטנוילנד במדינת היהודים"‪ ,‬בתוך‪ :‬הנ"ל (עורכים)‪ ,‬הרצל אז והיום‪ ,‬ירושלים ורמת גן‪ ,‬תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.284-257‬‬
‫‪ . 4‬י' חזוני‪" ,‬האם הרצל רצה מדינה יהודית?"‪ ,‬תכלת ‪( 11‬תשס"ב)‪ ,‬עמ' ‪21 .105-73‬‬