Page 22 - עת-מול 281

‫המחשבות הללו‪ ,‬שהיו רוויות בצלילי המנגינות‬ ‫ממשיך להתפלל לאלוהיו‪ ,‬אלוהי הנצח‪ ,‬במילים בנות‬
‫העבריות‪ ,‬הבהירו לפתע לפרידריך את המשמעות של‬ ‫אלפי שנים‪ .‬זהו עם העבדות והחירות — ישראל!‬
‫בית המקדש [‪ ]...‬אבל לא על מבנה נראה לעין ונתפס‬
‫בחושים‪ ,‬מפואר ככל שיהיה‪ ,‬שפכו היהודים דמעות‬ ‫אחד המסובים [הכוונה לפרידריך] קרא את ההגדה העברית‬
‫במשך אלף ושמונה מאות שנים [‪ ]...‬הם נאנחו על‬ ‫בלהט של חוזר בתשובה‪ .‬הוא הרגיש כאילו מצא את‬
‫מה שהיה נסתר מן העין‪ ,‬אבל בא לידי ביטוי באבני‬ ‫עצמו מחדש ונחנק מרוב התרגשות‪ .‬במאמצים גדולים‬
‫בית המקדש‪ .‬את הדבר הנסתר הזה פרידריך חש בבית‬ ‫עצר את עצמו מלפרוץ בבכי קולני‪ .‬כמעט שלושים‬
‫המקדש שנבנה מחדש בירושלים‪ .‬לבו התרחב והתמלא‬ ‫שנה עברו מאז שהוא עצמו‪ ,‬כילד שאל את ה"מה‬
‫יראה‪ .‬במקום הזה עומדים בני עמו העתיק של אלוהים‬ ‫נשתנה"‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כשהתבגר‪ ,‬חווה את ההשכלה‪,‬‬
‫ששבו לארצם‪ ,‬ונושאים את עיניהם אל הנסתר [‪]...‬‬ ‫את ההתנערות מכל סממן יהודי‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬באופן הגיוני‪,‬‬
‫דבריו של שלמה המלך חזרו והיו לדברי אלוהים חיים‪:‬‬ ‫את הקפיצה אל הריק‪ ,‬כיוון שכבר לא היתה לו שום‬
‫"ה' אמר לשכון בערפל‪ ,‬בנה בניתי בית זבול לך‪ ,‬מכון‬ ‫אחיזה בחיים‪ .‬בלילה הסדר הזה הרגיש כמו הבן האובד‪.‬‬

‫לשבתך עולמים"‪.‬‬ ‫(שם‪ ,‬עמ' ‪)201‬‬
‫היהודים התפללו בדבקות‪ ,‬רבה או מועטה‪ ,‬בכל קצוות‬
‫תבל‪ ,‬בבתי תפילה דלים ומפוארים‪ ,‬בכל לשונות הפזורה;‬ ‫פרידריך חווה כאן שיבה מחודשת אל המסורת המשפחתית‬
‫אלוהים הבלתי נראה‪ ,‬שכבודו מילא עולם‪ ,‬היה קרוב‬ ‫ואל הלאום‪ ,‬אך לא פחות שב אל האלוהים ואל המושגים‬
‫אליהם או רחוק מהם באותה מידה בכל אתר ואתר —‬ ‫הדתיים‪ .‬אומנם‪ ,‬בתודעתו היא נחוותה ברמה הרגשית ללא‬
‫דין וחשבון רציונלי מלא‪ ,‬אך ה ְמְסַפר הכול־יודע הגיש אותה‬
‫ולמרות זאת קם המקדש במקום הזה‪ .‬מדוע?‬ ‫אל הקורא כסוג של חזרה בתשובה‪ .‬גם כאן‪ ,‬קשה להתעלם‬
‫משום שרק פה עם ישראל היה עם חופשי‪ .‬רק פה היה‬ ‫מן הרמיזה המספרית הבוטה לחייו של הרצל עצמו‪ .‬הרצל‬
‫מסוגל לפעול למען המטרות האנושיות הנעלות ביותר‬ ‫פרסם את הרומן בגיל ‪ ,42‬כשלושים שנה מאז עזב את בית‬
‫[‪ ]...‬רק כאשר זה קרה‪ ,‬ניתנה להם הזכות להקים את‬ ‫הספר היהודי־מסורתי שבו למד עד גיל ‪ ,10‬בטרם עבר‬
‫בית האלוהים הבלתי־נראה והכל־יכול‪ .‬הילדים מדמים‬
‫לעצמם את האלוהים אחרת מן החכמים‪ ,‬אבל הוא קיים‬ ‫לגימנסיה הכללית‪.‬‬
‫בכל מקום ביקום כהתגלמות השאיפה אל הטוב‪( .‬שם‪,‬‬
‫ההתגלות בבית המקדש‬
‫עמ' ‪)271-270‬‬
‫השלב האחרון והמכריע בתהליך המדובר‪ ,‬מתרחש בפרק‬
‫המשפט האחרון בדברי הרצל דומה לכיוון שפיתח‬ ‫החמישי והאחרון של הספר‪ .‬פרק זה פותח באירוע שיא‬
‫הרמב"ם בספרו הנודע "מורה נבוכים"‪ .‬ב"מורה נבוכים"‬ ‫יהודי־דתי‪ ,‬ביקור של פרידריך בתפילת קבלת שבת בבית‬
‫הבחין הרמב"ם בין האמונה העממית הגלויה להמונים‬ ‫המקדש הבנוי בירושלים‪ .‬התהליך כולו מתואר באווירה‬
‫לבין האמונה הטהורה הגלויה אך ורק לחכמים ולעמקנים‬
‫שבכל דור‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬פרידריך מתאר את האמונה באל‬ ‫דתית ומרגשת‪ ,‬ועם זאת פלורליסטית לעילא‪:‬‬
‫כל אדם שהתהלך בסמטאות האלה‪ ,‬דבק בו בהכרח הלך‬
‫רוח דתי‪ ,‬תהיה עמדתו כלפי הדת אשר תהיה‪ .‬האנשים‬ ‫עת־מול ‪281‬‬

‫שנפגשו כאן במקרה או במתכוון‬
‫בירכו זה את זה בשתיקה לבבית‪.‬‬

‫השבת שכנה בלבבות‪( .‬שם‪ ,‬עמ' ‪)265‬‬
‫בשיאו של האירוע מתוארים רגשותיו‬
‫הגואים של פרידריך בעומדו במקדש‪.‬‬
‫רגע זה‪ ,‬שמבחינת התהליך הפנימי של‬
‫הגיבור הוא רגע השיא של הספר כולו‪,‬‬
‫מתייחד בכך שהחוויה הדתית שבו‬
‫פוסקת מלהיות נצנוץ רגעי של חווית‬
‫ילדות או רגש עוצמתי חסר פשר‪ .‬את‬
‫פרידריך מטלטלת תובנה דתית חדשה‬
‫המגיחה לתודעתו‪ ,‬ומאפשרת לו חיבור‬
‫מחודש לערגת הדורות לבית המקדש‪,‬‬
‫ויותר מכך — לגעגוע הדתי לאל הנסתר‬

‫והנעלם‪:‬‬

‫המקדש העתידי‪ ,‬גרפיטי ברחוב המלך ג'ורג' ‪ ,62‬ירושלים (‪ ,Djampa‬ויקיפדיה)‬ ‫‪20‬‬