Page 20 - עת-מול 281
P. 20
(אוסף אנסון)
את שלמה הרמתי ,יורם חזוני ויצחק וייס) .עם זאת ,הניסיון (איור :קריאל גרדוש ,״דוש״ .״מעריב״)4.7.58 , עת־מול 281
להאיר את הממד הזה דרך קריאה ספרותית של הרומן יכול
להאיר באור חדש את מאמציו של הרצל לחידוש מושגי קריאה זו של הרומן השפיעה על התפיסה הכללית של
היסוד של היהדות ,או אם להשתמש בניסוח ידוע של הרצל משנת הרצל ,וזו הובילה בתורה להערכות מרחיקות לכת,
עצמו בפתיחת הקונגרס הציוני הראשון" :הציונות היא
כמו ההערכה הבאה של יוסי ביילין:
שיבה אל היהדות ,עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים". חלומו האמיתי של הרצל הוא החלום האמריקני :מתן
רבים מקוראי הרומן ראו בעלילה המתוארת בו רקע בלבד אפשרות ליהודים לחיות כבני אדם ולהתבולל מרוב
לתיאורים האוטופיים הממלאים אותו .כך למשל קבע שלמה טובה .מבחינות רבות הוא חוזה החיים היהודיים
אבינרי שסיפור המסגרת הוא "מלאכותי ומאולץ" ו"שופע באמריקה הרבה יותר מאשר הוא חוזה מדינת היהודים.
קיטש דביק" ,ועל כן "אין העלילה האישית עיקר אלא
(י׳ ביילין ,מותו של הדוד מאמריקה ,1999 ,עמ' )48-45
הרצל כיהושע בן נון (איור :א״מ ליליין)
ותום שגב הגדיל לעשות ותיאר את הרצל כפוסט־ציוני
ראשון:
במובנים רבים תאודור הרצל אכן היה הפוסט־ציוני
הראשון [ ]...בהשוואה לציונות הישראלית ,הציונות של
הרצל מצטיירת איפוא כהשקפת עולם עמומה משהו,
חיוורת ,מתונה ,פשרנית ,לא ממש פטריוטית ,כל מה
שהימין הפוליטי בישראל מזהה כיום ב'פוסט־ציונות'.
(ת׳ שגב ,הציונים החדשים ,2001 ,עמ' )17-16
המדינה של אלטנוילנד אכן מעלה על נס ערכים של
שוויון ,של ערבות הדדית אוניברסלית ושל סובלנות דתית
ותרבותית בין היהודים וכלפי קבוצות אחרות .היא רחוקה
עד מאוד ,כפי שגם הרצל עצמו היה ,מכל כפייה דתית או
מאדיקות אורתודוקסית .עם זאת ,ההתמקדות בהיבטים
אלו של הרומן גרמה לרבים מקוראיו ומחוקריו להעלים עין
מן המסר הדתי־תיאולוגי המובע בו ומהקשרו היהודי.
אומנם מספר חוקרים כבר הדגישו את הזיקה המתמשכת
של הרצל ליהדות ואת חינוכו הדתי המוקדם ,ויש שאף
הבליטו את הממד היהודי באלטנוילנד (ביניהם כדאי לציין
18
