Page 16 - עת-מול 281

‫(אצ"מ)‬

‫(איור‪ :‬חנוך פיבן)‬ ‫מלבד ניגודי הדעות בין הרצל לאחד העם‪ ,‬בולטת העובדה‬ ‫עת־מול ‪281‬‬
‫שמשעה שזרחה שמשו של הרצל ירדה קרנו של אחד העם‪.‬‬
‫מאמרו של אחד העם עורר תגובות נגדיות והוא הותקף על‬ ‫הנה כך מתאר “רב צעיר“ את מה שקרה‪“ :‬ידוע לכל הבקיאים‬
‫גישתו השלילית‪ .‬הפעיל הציוני‪ ,‬העיתונאי והסופר מרדכי‬ ‫בפרשת הציוניות הפולמוס החריף שהתלקח בין ‘הרוחניים’‬
‫בן הלל הכהן‪ ,‬פרסם ב“המליץ“ מאמר תגובה שכותרתו‪:‬‬ ‫ובין ‘המדיניים’ לאחר הקונגרסים הראשונים ופתגמו של‬
‫“על קלות דעתו — מה קלה המלאכה לחלל“‪ .‬הרב מרדכי‬ ‫אחד העם ‘לא מדיפלומטים יוושע ישראל אלא מנביאים’‪.‬‬
‫אהרנפרייז‪ ,‬שהיה תלמידו ואיש מחנהו המובהק של אחד‬ ‫באותה שעה פרשו הימנו רוב חבריו שהפכו לציונים מדיניים‬
‫העם עד הופעת הרצל‪ ,‬האשים את אחד העם שאינו מבין את‬ ‫וחסידיו הלכו והתמעטו ונשמטו אחד אחד“ (רב צעיר‪ ,‬מסכת‬
‫התהליכים המתחוללים בחברה היהודית‪ ,‬ושבמקום לבדוק‬
‫את שיטתו של הרצל בכיוון המדיני‪ ,‬הוא מבקש לחכות עד‬ ‫זכרונות‪ ,‬עמ’ ‪.)92-91‬‬
‫שהעם ישתנה בגולה‪ .‬אולם התנגדויות אלה לא ריפו את‬ ‫ניתן אולי לומר שהאידאולוגיה האחד־העמית יחד עם‬
‫ידיו של אחד העם‪ ,‬אלא להפך‪ .‬כפי שטוען ההיסטוריון יוסי‬ ‫הדחפים האנטי־הרצלייניים התערבבו אצל אחד העם וגרמו‬
‫גולדשטיין — הפולמוס הפומבי היה לו כסם חיים‪ .‬כך התקיף‬ ‫לו להפריז בתגובותיו‪ .‬לאחר הקונגרס הציוני השני כתב אחד‬
‫אחד העם את הרצל‪ ,‬משנתו ותומכיו‪ ,‬ולא פסק להביע את‬ ‫העם מאמר וביקר בו את הנהגת הקונגרס‪ .‬לדבריו‪ ,‬המנהיגים‬
‫מודעים לכוחם‪ ,‬ומשום כך “קשה להאמין שישגיחו בבת‬
‫זלזולו‪.‬‬ ‫קול זו של העם‪ ,‬כלומר למלא את שאיפת העם להתיישבות‬
‫פרשתאלטנוילנד הלכה והסתבכה‪ .‬אחד העם לא הסתפק בכך‬ ‫ולתרבות יהודית“ (השילוח‪ ,‬כרך ד׳‪ ,‬חוברת ד׳‪ ,‬תשרי תרנ“ט)‪ .‬גם‬
‫שפרסם את המאמר בשפה הרוסית בעיתון “ווסחוד“ בנוסף‬
‫לפרסומו בעברית ב“השילוח“‪ ,‬וביקש לפרסמו גם לקהלים‬ ‫לאחר הקונגרס הציוני השלישי פרסם מאמר ביקורתי‪.‬‬
‫דוברי גרמנית‪ .‬לשם כך העביר את המאמר לכתב העת‬ ‫אולם כל אלה היו כאין לעומת פרשת אלטנוילנד‪ ,‬שבה‬
‫היהודי לענייני תרבות ואומנות שהתפרסם בשפה הגרמנית‬ ‫המריאה ביקורתו של אחד העם לשיאים חדשים וכמעט‬
‫“אוסט אונד ווסט“‪ .‬עורך העיתון יהודה לייב (ליאון) וינץ‪,‬‬
‫מסר להרצל את דפי ההגהה של המאמר כדי שיוכל לפרסם‬ ‫הצליחה לגרום לקרע בשורות התנועה הציונית‪.‬‬
‫גם את תגובתו‪ .‬הרצל קרא את המאמר‪ ,‬ועלבונו וכעסו על‬
‫אחד העם היו גדולים‪ .‬הוא מצא בו ביקורת פוליטית נגד‬ ‫אחד העם נגד אלטנוילנד‬
‫הציונות המדינית בכלל ונגדו אישית בפרט במסווה של‬
‫כך מתוארת ביקורתו של אחד העם על הרצל‪ ,‬בידי‬
‫ההיסטוריון והביוגרף אלכס ביין‪“ :‬הוא לא ראה מתכונותיו‬
‫החיוביות של הספר ולא כלום‪ :‬לא את הראייה הנבואית‬
‫כמעט של התפתחותה הבאה של הארץ‪ ,‬לא את האהבה‬
‫העמוקה לארץ ישראל ואת האמונה הכנה בעתידם של העם‬
‫והארץ‪ ,‬לא את חדוות היצירה ולא את השאיפה למוסר‬

‫ואצילות“ (א’ ביין‪ ,‬הרצל ביוגרפיה‪ ,‬עמ’ ‪.)328‬‬
‫אחד העם הבהיר שאלטנוילנד הוא הוכחה להיבט הבלתי‬
‫יהודי במשנתו הציונית של הרצל‪ .‬בנוסף הוא שלל את‬
‫היתכנות האספקטים המעשיים בספר‪ ,‬כגון את העובדה‬
‫שבניית מדינת המופת ועליית היהודים אליה מתרחשות תוך‬
‫עשרים שנה בלבד‪ ,‬ותקף גם את העדר האספקטים הלאומיים‬
‫בספר‪ .‬אחד העם טען שהמדינה שהרצל מתאר איננה מדינה‬
‫יהודית‪ .‬ברמה האישית האשים את הרצל שבספרו ניסה‬
‫להתחנף לגויים‪ .‬עוד האשים את הרצל בשטחיות‪ ,‬וציין כי‬

‫הוא רק מחקה אחרים וחסר כישרון מקורי‪.‬‬

‫‪14‬‬