Page 13 - עת-מול 281

‫תמונת הסיום של המחזה ״הגטו החדש״ מאת הרצל‪ .‬המחזה‪ ,‬שעסק באנטישמיות כלפי היהודים‪ ,‬הוצג לראשונה רק ב־‪( 1898‬אצ"מ)‬

‫וממילא הלכו עם זה ונעלמו השנאה והקנאה הכלכליות" כתב בין היתר (מדינת היהודים‪ ,‬תרגם ש' פרלמן‪ ,‬תשי"ג‪ ,‬עמ' ‪.)30‬‬
‫(שם‪ ,‬עמ׳ ‪ .)178‬וכך הלך המצב והשביח וחל שינוי גדול לטובה ההיסטוריון יעקב כץ טען שהרצל שגה כאשר זיהה את‬
‫בדעת הציבור‪ .‬היהודים קיבלו שוויון זכויות מלא‪ ,‬לא רק על הגשמת הציונות עם חיסול הגלות‪ .‬ועל כך ענה א"ב יהושע‪,‬‬
‫הנייר‪ ,‬אלא גם בחיים הממשיים‪ .‬גם מי שהחליט לעזוב את שהנחתו של הרצל הייתה לא רק נכונה אלא "מדהימה‬
‫עמו ולהתבולל ואף להמיר את דתו או להחליף את שמו‪ ,‬יכול בדיוקה"‪ :‬הציונות יכלה לפתור את בעיית האנטישמיות‬
‫היה לעשות זאת מבלי שייחשד עוד כי המניע למעשהו הוא ואפילו למנוע את השואה‪ ,‬לו קמו היהודים ועזבו את ארצות‬
‫רדיפה אחר כבוד או משרה‪ ,‬או כי אין לו כבוד עצמי והוא מושבם ועלו ארצה אחרי הצהרת בלפור‪ .‬הרצל לא יכול היה‬
‫לצפות מראש שתחזית זו לא תתממש‪ ,‬והטעות אינה שלו‪,‬‬ ‫מתבייש בכל דבר יהודי‪.‬‬
‫הרצל מביע בפי גיבוריו ברומן את התקווה שישות מדינית אלא של המוני בית ישראל שלא מימשו את ההזדמנות‬
‫יהודית תביא להיעלמותה של האנטישמיות תוך זמן קצר‪ ,‬הגדולה שנקרתה לפניהם‪.‬‬
‫משום שגורמי החיכוך בין היהודים לסביבתם ייעלמו‪ .‬וכך הרצל חתר לישות מדינית לא כפתרון מיידי ולוגי‬
‫לאנטישמיות‪ ,‬המובילה לציונות המובילה למדינה יהודית‬ ‫כתב גם בספרו מדינת היהודים‪.‬‬
‫ואולם יש לזכור‪ ,‬כי אלטנוילנד הוא רומן אוטופי‪ ,‬שבו המבטלת את האנטישמיות‪ ,‬אלא כמקום שבו יּושבו ליהודים‬
‫מתוארת חברה יהודית חדשה מושלמת‪ ,‬שבה מתנהלים כבוד עצמי‪ ,‬זהות מכובדת ויחס הוגן מצד המדינות הנאורות‪.‬‬
‫החיים למישרין באופן הגיוני ומודרני‪ ,‬לרווחת כל חבריה זהו הרובד העמוק של הפתרון שהציע הרצל לאנטישמיות‬
‫ולכבודם‪ .‬חברה שהשאירה את עברה הקשה מאחוריה‪ .‬כאן בהקמת מדינה‪ .‬על ידי כך הוא שאף להשיג נורמליזציה‪ ,‬לא‬
‫באות כל הבעיות על פתרונן‪ ,‬וגם האנטישמיות בתוכן‪ .‬האם של העם‪ ,‬אלא של האנטישמיות‪ ,‬מפני שכך אפשר יהיה‬
‫הרצל סבר באמת שהיעלמה של האנטישמיות לא רק ברומן לחיות איתה ולהגיב אליה מתוך תחושה של כוח פנימי‪.‬‬
‫אוטופי אלא בחיים הממשיים היא בגדר אפשרות? הוא הרי לא ייפלא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שלקראת סופו של הרומן מתוודע הקורא‬
‫סבל ממנה ונפגע ממנה עמוקות‪ ,‬ניתח את התופעה על רבדיה אל האקדמיה היהודית בארץ ישראל‪ ,‬על ארבעים חבריה‬
‫וידע שהשורש שלה אינו רק תחרות כלכלית וחיכוך יומיומי‪ .‬המהווים את מסדר "הכבוד היהודי"‪ ,‬ואל הסמל שעונדים‬
‫משקעים של מאות שנים יצרו דמות שהפכה לסמל‪ ,‬דמות חבריה‪ :‬סרט צהוב נתון בתוך לולאה‪" ,‬ואת הצבע הזה בחרנו‪,‬‬
‫שיש כלפיה רגשות קשים בין אם היא נוכחת בפועל ובין אם שיהא מעלה על זכרוננו את הימים הקשים והאפלים של‬
‫לאו‪" .‬שלומנו וטובתנו יש בהם דבר מה מגרה מפני שהעולם דברי ימי עמנו [‪ ]...‬מן הכתם הצהוב‪ ,‬שאבותינו האומללים‬
‫הורגל זה מאות בשנים לראות בנו את הנבזים שבעניים"‪ ,‬מלומדי־הניסיון היו אנוסים לשאתו על בגדיהם — מן האות‬
‫הזה של הבושה עשינו אנחנו אות כבוד" (אלטנוילנד‪ ,‬עמ' ‪.)259‬‬
‫לעיון נוסף‬
‫‪ . 1‬ש' אבינרי‪" ,‬האוטופיה הציונית של הרצל — חלום ושברו"‪ ,‬קתדרה ‪( 40‬תמוז תשס״ו)‪ ,‬עמ' ‪.200-189‬‬
‫עת־מול ‪281‬‬ ‫‪ .2‬י' כ"ץ‪" ,‬מקומה של האנטישמיות בתנועה הלאומית היהודית"‪ ,‬כיוונים ‪( 2‬פברואר ‪.)1979‬‬
‫‪ .3‬ד' פורת‪" ,‬השקפותיו של הרצל על האנטישמיות — במבחן הזמן"‪ ,‬הרצל אז והיום — יהודי ישן‪ ,‬אדם חדש‪ ,‬אוניברסיטת בר אילן וכתר‪ ,2008 ,‬עמ' ‪.170-151‬‬
‫‪ . 4‬ד' פורת‪'" ,‬קצת בנימין וקצת זאב'‪ :‬הרצל מול גדולי עולם — אנטישמיות בין היסטוריה פוליטית לזיכרון לאומי"‪ ,‬תרבות‪ ,‬זיכרון והיסטוריה‪ :‬בהוקרה לאניטה שפירא‪,‬‬
‫אוניברסיטת תל אביב ומרכז זלמן שז"ר‪ ,2013 ,‬עמ' ‪11 .224-207‬‬