Page 11 - עת-מול 281

‫עת־מול ‪281‬‬ ‫אישה יהודייה מוורמס עם הטלאי הצהוב‪ ,‬המאה ה־‪16‬‬ ‫(איור מתוך ביטאון אגודת העיתונאים בווינה ״קונקורדיה״‪)1896 ,‬‬

‫האנטישמים אומרים שפלשתינה ארץ מולדתם של היהודים‬ ‫הוא האנטישמיות‪ ,‬שהציקה לו וגרמה לו ל"ייסורים פנימיים‬
‫היא‪.‬‬ ‫כבושים" ומתמידים (נאומים ומאמרים ציוניים‪ ,‬א'‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪.)188‬‬
‫מאז ‪ ,1880‬אז מלאו לו ‪ 20‬שנה‪ ,‬כתב הרצל על אירועים‬
‫והרי לנו משנתו של הרצל‪ ,‬כמעט כולה‪ ,‬בסצנה אחת‪:‬‬ ‫אנטישמיים שחווה ועל ספרים אנטישמיים שקרא‪ .‬הוא‬
‫באירופה הולך מצבם של היהודים ומחמיר‪ ,‬להגר אין לאן‪,‬‬ ‫דיווח עליה בהרחבה כעיתונאי‪ ,‬ותוך כדי כך ניתח את‬
‫ועשירי היהודים לועגים לרעיון הציוני גם אם פתרון אחר‬
‫אין‪ ,‬גם כאשר הם נזכרים בטלאי הצהוב מימי הביניים‪ .‬לא‬ ‫התופעה ואת מורכבותה וניסה למצוא לה פתרון‪.‬‬
‫רק שפתרון אחר אין‪ ,‬אלא שדמות ברומן שתהיה אחרי כן‬
‫מרכזית ומכובדת בפלשתינה שלעתיד‪ ,‬בינתיים היא רוכל‬ ‫האנטישמיות‬
‫זעיר שמגרשים אותו מכול מקום‪ ,‬ומוטב לו "לקום ולילך‬
‫מייד אל הדונאו" (שם‪ ,‬עמ' ‪ ,)29‬כלומר להתאבד במימיה של‬ ‫בשיחות המתקיימות בין גיבורי הרומן עולה שוב ושוב‬
‫הסיבה שהביאה אותם לבחור בארץ ישראל כמקום מושבם‬
‫הדנובה‪.‬‬ ‫ולעקור אליה מאירופה‪ ,‬והיא האנטישמיות‪ ,‬שאוכלת כל‬
‫חלקה טובה ואינה מותירה מקום לתקווה‪ ,‬שאפשר יהיה‬
‫כבוד והערכה ליהודים‬
‫להמשיך לחיות בין לא יהודים‪.‬‬
‫מול כל ההשפלה והביזוי שמזמנים ליהודים האנטישמיות‬ ‫באחת הסצנות הראשונות‪ ,‬שבה נאספים יהודים בעלי‬
‫והלוקים בה‪ ,‬בונה הרצל ברומן שלו דמות מנוגדת‪ ,‬זו של‬ ‫מעמד וממון בטרקלין בית בווינה‪ ,‬מטה אחד הנוכחים את‬
‫מיסטר קינגסקורט‪ ,‬אציל גרמני בעל הון‪ ,‬המופתע לגלות‬ ‫השיחה העליזה לכיוון רציני ומספר על מורביה‪ ,‬שבה המצב‬
‫מה חוללו היהודים שהתיישבו בפלשתינה‪" :‬ארץ‪-‬הנסיונות‬ ‫הולך ומחמיר והיהודים בה נמצאים "בסכנה של ממש‪.‬‬
‫למען האנושיות" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)56‬הוא מייצג ברומן את צידו‬ ‫כשאין רוחם של הגרמנים טובה עליהם‪ ,‬הרי הם מנפצים‬
‫השני של מטבע האנטישמיות‪ :‬צד אחד הוא הדמות‬ ‫את חלונותיו של היהודי‪ .‬וכשהצ'כים זועפים הם שודדים‬
‫השלילית והבזויה של היהודי‪ ,‬שנבנתה במשך מאות בשנים‪,‬‬ ‫את היהודים‪ .‬והמסכנים מתחילים לנדוד‪ ,‬אבל אין הם‬
‫והצד השני הוא ההערצה ליהודים‪ ,‬על כישרונותיהם‪ ,‬ייחודם‬ ‫יודעים לאן"‪" .‬כבר חוזה אני מראש"‪ ,‬ממשיך משתתף אחר‪,‬‬
‫וכושר הישרדותם‪" .‬אין אני מבין אתכם היהודים‪ .‬אני הייתי‬ ‫"שעלינו יהיה לשוב ולשאת את הכתם הצהוב"‪ ,‬או להגר‬
‫גאה מאוד אילו הייתי יהודי‪ ,‬ואתם מתביישים בזה‪ .‬ולפיכך‬ ‫ולפתור את שאלת היהודים‪ ,‬כפי שמציעה התנועה הציונית‪,‬‬
‫אין אתם רשאים לתמוה כלל‪ ,‬שמבזים אתכם" (שם‪ ,‬עמ' ‪,)45‬‬ ‫שקמה שנים אחדות לפני ששיחה זו מתקיימת‪ .‬התנועה‬
‫הוא אומר‪ .‬והרי כאן המשכה של משנתו של הרצל‪ ,‬ושל‬ ‫מציעה "התיישבות גדולה ונפלאה‪ .‬כל אלה‪ ,‬שאינם יכולים‬
‫עוד לשאת ולסבול‪ ,‬ילכו אל מולדתנו העתיקה‪ ,‬לפלשתינה"‬
‫(אלטנוילנד‪ ,‬תרגם ד׳ קמחי‪ ,‬תש״ג‪ ,‬עמ' ‪ .)23-21‬כל הנוכחים גועים‬
‫בצחוק לשמע רעיון זה‪ ,‬שנראה להם הזוי לחלוטין‪ ,‬שהרי רק‬

‫‪9‬‬