Page 8 - עת-מול 281

‫הלאמה של אמצעי הייצור וארגון כל האזרחים והאזרחיות‬ ‫צורך בחוקים ולא יהיו עורכי דין‪ ,‬הרי שאוטופיה היא‬ ‫עת־מול ‪281‬‬
‫בצבא של פועלים — כך‪ ,‬בדגם דומה מאוד למשטר‬ ‫מניה וביה אוסף של כללים נוקשים‪ ,‬איסורים ועונשים על‬
‫הסובייטי שיקום בדור שאחריו‪ ,‬אדוארד בלאמי בספרו‬ ‫חריגה מהם‪ .‬כמו כן‪ ,‬כדי להבטיח שוויון‪ ,‬נכפית אחידות‬
‫"מבט לאחור — ‪2000-1887‬״‪ ,‬ובספר ההמשך "שיוויון"‪,‬‬ ‫במידה זו או אחרת‪ :‬בלבוש‪ ,‬בדיור ובחינוך‪ .‬הנוקשות‬
‫הרחיב גם על תכנון עירוני‪ ,‬צמצום שעות העבודה‪ ,‬חלוקה‬ ‫והאחידות בולטות יותר בתיאורים מסוימים כמו ב"עיר‬
‫שיוויונית של התוצרת‪ ,‬גיל פרישה מוקדם‪ ,‬וטיפול רפואי‬ ‫השמש" של טומזו קמפנלה (‪ )1632‬או ב"מבט לאחור"‬
‫למעטים שנתפסו בפשיעה‪ .‬ואילו הוגים אחרים‪ ,‬כמו הרצל‬ ‫של אדוארד בלאמי (‪ ;)1888‬בחזונות האחרים מודגשים‬
‫ותאודור הרצקה‪ ,‬אימצו מודל של "הדדיות" (‪,)Mutualismus‬‬ ‫יותר המגוון‪ ,‬הזכויות שמהן נהנים כל האזרחים (לרבות‬
‫"שביל הזהב" בין אינדיבידואליזם לקולקטיביזם‪ ,‬כדברי‬ ‫הנשים) ואפשרויות הבחירה בתעסוקה‪ .‬יש להביא‬
‫הרצל — בחירה מפתיעה במושג הלקוח מהלקסיקון של‬ ‫בחשבון שאוטופיסטים בתקופות הקודמות למאה ה־‪20‬‬
‫האנרכיסטים‪ .‬ומלבדם קמה גם תנועה של מתכנני ערים‬ ‫לא התנסו במשטרים טוטליטריים; ומכיוון שנמנעו ממדע‬
‫שביקשו להקים יישובים נקיים מזיהום תעשייתי ומשכונות‬ ‫בדיוני או מהנדסת אנוש‪ ,‬לא יכלו לחשוב על פתרונות‬
‫למצוקות של תקופתם‪ ,‬אלא באמצעות חינוך‪ ,‬חקיקה‬
‫עוני‪ ,‬ובראשם אבנעזר הווארד‪ ,‬אבי רעיון "ערי הגנים"‪.‬‬ ‫ופיקוח — רק אמצעים אלה יכלו להבטיח שכולם יעבדו‪,‬‬
‫שלא יהיו בטלנים וקבצנים‪ .‬וכדברי רשיד ביי באלטנוילנד‪,‬‬
‫מושבה באפריקה‬ ‫שהערבים ישמחו בחלקם ויהנו מארגוני הרווחה "בין שירצו‬

‫מבוגר מהרצל בשנים ספורות‪ ,‬יהודי אוסטרו־הונגרי אף הוא‬ ‫בכך ובין שלא" ‪.‬‬
‫ובעל שם דומה מאוד‪ ,‬תיאודור הרצקה‪ ,‬כלכלן שגם כתב‬ ‫במאה ה־‪ ,20‬אחרי הקטסטרופות שהולידו האידאולוגיות‬
‫ב"נויה פרייה פרסה" (‪ ,)Neue Freie Presse‬פרסם בשנת‬ ‫הגדולות‪ ,‬נכתבו יותר דיסטופיות — למשל‪" ,‬עולם‬
‫‪ 1890‬רומן אוטופי משלו‪" :‬פריילנד‪ :‬חזון לעתיד סוציאלי"‬ ‫חדש מופלא" (אלדוס האקסלי‪ )1932 ,‬ו־"‪( "1984‬ג'ורג'‬
‫)‪ .(Freiland, ein soziales Zukunftsbild‬שני החיבורים‪,‬‬ ‫אורוול‪ — )1949 ,‬במידה מסוימת כהיפוכן של האוטופיות‬
‫פריילנד ואלטנוילנד‪ ,‬הם ביקורת על וינה של סוף המאה‬
‫ה־‪ 19‬וביטוי להתמודדות עם האנטישמיות הגוברת‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫האופטימיות מהדורות הקודמים‪.‬‬
‫בשני החיבורים באה לידי ביטוי‪ ,‬בלי קורטוב של ביקורת‪ ,‬גם‬
‫קץ הקפיטליזם‬
‫ההתנשאות הקולוניאליסטית של אירופה באותה העת‪.‬‬
‫בסקירות המלומדות על סוגת האוטופיות לדורותיה‪ ,‬בדרך‬
‫״ערי הגנים״ מאת אבנעזר הווארד‬ ‫כלל לא כלולות האוטופיות הציוניות‪ ,‬למעט אזכורים של‬
‫אלטנוילנד‪ .‬ואכן הרומן הבדיוני של הרצל נמנה עם שורת‬
‫החזיונות של המאה ה־‪ .19‬ברבע הראשון של המאה הופיעו‬
‫בין היתר חיבוריהם של קלוד אנרי דה סן־סימון‪ ,‬שארל‬
‫פורייה‪ ,‬אטיין קאבה ורוברט אוון; ברבע האחרון של אותה‬
‫מאה ספריהם של סמואל באטלר (‪ ,)1872‬אדוארד בלאמי‬
‫(‪ ,)1888‬תאודור הרצקה (‪ ,)1890‬ויליאם מוריס (‪,)1890‬‬
‫ה"ג וולס (‪ )1905‬ואחרים‪ .‬השאלה מדוע מופיעה הסוגה‬
‫האוטופית במקבצים — אופנתית בזמנים מסוימים בעת‬
‫החדשה‪ ,‬נעדרת ומעוררת ביקורת בזמנים אחרים —‬
‫העסיקה לא מעט חוקרים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬על אף קווי דמיון‬
‫גם לחיבורים מוקדמים יותר‪ ,‬הרצל‪ ,‬כמו מחברי האוטופיות‬
‫הציוניות שקדמו לו‪ ,‬שייך במובהק לאוטופיסטים של שלהי‬
‫המאה ה־‪ .19‬המכנה המשותף לכולם הוא הצעות לפתרון‬
‫הבעיות החברתיות הקשות שגרם הקפיטליזם‪ :‬פער גדל‬
‫והולך בין עשירים לעניים‪ ,‬עוני מנוון‪ ,‬ערים מזוהמות‪,‬‬

‫שביתות ומהומות‪.‬‬
‫כל מחברי האוטופיות בדור ההוא‪ ,‬אף שרוחו של‬
‫מרקס ריחפה מעליהם‪ ,‬נמנעו בכוונה מהשימוש במושג‬
‫"סוציאליזם"‪ ,‬שדבק בו כבר אז ריח של מהפכנות ואתאיזם‪.‬‬
‫כדי לחסל את אי־הצדק ואת אי־השוויון היו מי שהציעו‬

‫‪6‬‬