Page 4 - עת-מול 281

‫אלטנוילנד בכתב ידו של הרצל (ארכיון ציוני מרכזי – אצ”מ)‬

‫זמננו‪ .‬לפי הרצל‪ ,‬באלטנוילנד ישרור שוויון זכויות אזרחי‬ ‫הרצל כמשה רבנו‪ ,‬על‬ ‫עת־מול ‪281‬‬
‫ופוליטי‪ .‬כולם — גברים ונשים — יהיו בעלי זכות בחירה —‬ ‫חלון זכוכית במועדון “בני‬
‫עמדה מהפכנית לגבי חיבור שנכתב ב־‪ ,1903‬אז שום מדינה‬
‫אירופית לא העניקה זכויות אלה לנשים‪ ,‬וגם לא ארצות‬ ‫ברית” בהמבורג‬
‫הברית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הרצל מודע לקיומה של אוכלוסייה לא‬ ‫(איור‪ :‬אפרים משה ליליין)‬
‫יהודית‪ ,‬ערבית ברובה‪ ,‬בארץ‪ ,‬והוא קובע כי הלא־יהודים‬
‫יהיו אזרחים שווים‪ ,‬ומציג גם מהנדס ערבי מחיפה‪ ,‬ד״ר‬ ‫הרצל היה מודע לשלבים המורכבים שבהם סרביה‪ ,‬רומניה‬
‫ובולגריה השיגו את עצמאותן מן השלטון הטורקי‪ .‬הדוגמה‬
‫רשיד ביי‪ ,‬כאחד ממנהיגי החברה החדשה‪.‬‬ ‫של מצרים‪ ,‬שמאז מוחמד עלי הייתה עצמאית דה פקטו ואף‬
‫העלילה הפוליטית של הספר מתרכזת בתיאור מערכת‬ ‫קשרה מלחמה נגד העות'מאנים‪ ,‬למרות שפורמלית הייתה‬
‫הבחירות שהרצל חוזה את קיומה ב־‪ ,1923‬ובה מופיעה‬
‫לראשונה מפלגה הדוגלת בשלילת זכויות האזרח והבחירה‬ ‫תחת ריבונותם‪ ,‬ניצבה גם היא מול עיניו‪.‬‬
‫של התושבים הערבים‪ .‬בראש המפלגה עומד עולה חדש‪ ,‬רב‬ ‫כך גם באלטנוילנד‪ .‬הרומן מתאר במפורט כיצד הושג‬
‫בשם ד"ר גאייער‪ ,‬שהוא דמות ראי של ראש העיר הגזעני של‬ ‫הצ'ארטר מ"הוד מעלתו הסולטן" וכיצד מהלכים אלו תרמו‬
‫וינה‪ ,‬ד"ר קרל לואגר‪ ,‬שהיה אנטי־יהודי ואנטי־צ'כי‪ .‬בחירתו‬
‫בבחירות דמוקרטיות ב־‪ 1895‬הייתה אות אזהרה להרצל כי‬ ‫להבראת כלכלתה של האימפריה השקועה בחובות‪.‬‬
‫החזון הליברלי שאפשר שוויון זכויות ליהודים באימפריה‬ ‫מצד שני בתיאור של החברה החדשה ומוסדותיה שהוקמו‬
‫בארץ לאחר קבלת הצ'ארטר‪ ,‬אין זכר ואין עקבות לשלטון‬
‫ההבסבורגית מתפורר ואינו מובטח‪.‬‬ ‫העות'מאני בארץ‪ .‬אין לו נציגים בארץ וכל הסדרי החברה‬
‫כריאליסט פוליטי הרצל מודע לכך שיהודים עשויים להיות‬ ‫החדשה נקבעים על ידי מוסדותיה הנבחרים‪ .‬יש בארץ‬
‫גזענים כמו בני עמים אחרים‪ .‬בספר מתוארת מערכת‬ ‫בחירות ובהן מתמודדים מפלגות ומנהיגים; החקיקה וסדרי‬
‫בחירות סוערת‪ ,‬שבה טוענים גאייער ותומכיו כי מדובר‬ ‫השלטון כמו ההגירה והאזרחות נקבעים על ידי מוסדותיה‬
‫במדינה יהודית שרק ליהודים שמורים בה שוויון זכויות‬ ‫ובראשם עומד הקונגרס הנבחר‪ .‬אלטנוילנד מתוארת‬
‫וזכות בחירה‪ .‬מנגד טוענים הליברלים באלטנוילנד כי חברה‬ ‫כמדינה לכל דבר בעולם המציאותי‪ .‬הצ'ארטר מותיר בידי‬
‫מודרנית מבוססת על עקרון אוניברסלי של זכויות שוות‬ ‫הסולטן ריבונות מופשטת וערטילאית אבל אין לה משמעות‬
‫ומזכירים את הציווי המקראי על "חוקה אחת לכם ול ֵגר"‪.‬‬ ‫מעשית לחיים בארץ ישראל‪ .‬כדי לקבע עצמאות זו של ארץ‬
‫בניגוד לאירופה שבה מתחזקת ומנצחת הגזענות‪ ,‬כבמקרה‬ ‫ישראל היהודית‪ ,‬הרצל מעניק לה כמקובל אקדמיה למדעים‬
‫של וינה‪ ,‬בציון מנצחת הדמוקרטיה הליברלית‪ :‬גאייער‬ ‫וממקם בה בית משפט בין־לאומי שמבקש לפתור סכסוכים‬
‫ומפלגתו נוחלים מפלה ניצחת והאופי השוויוני של החברה‬ ‫בין־לאומיים בדרכי שלום — מעין חבר לאומים שמושבו‬
‫החדשה בארץ ישראל נשמר‪ .‬אם ננקוט בלשון הנהוגה‬ ‫בירושלים‪ .‬לדעת הרצל זו תוכנית מדינית בת ביצוע ולא‬
‫כיום בשיח הפוליטי הישראלי‪ ,‬לפי הרצל‪ ,‬המדינה היהודית‬
‫העתידית תהיה גם מדינה יהודית וגם מדינת כל אזרחיה‬ ‫אוטופיה או חלום באספמיה‪.‬‬

‫ועל כך גאוותה‪.‬‬ ‫שוויון זכויות‬
‫עם זאת יש לציין כי הרצל לא חזה אפשרות לעלייתה של‬
‫תנועה לאומית ערבית בארץ ישראל ובעולם הערבי בתגובה‬ ‫מבין סדרי השלטון והחברה שהרצל חזה שיתקיימו בחברה‬
‫למפעל הציוני‪ .‬מבחינה זו היה הרצל בן דורו וזמנו‪ .‬בעת‬ ‫החדשה בארץ‪ ,‬ראויים לציון בעיקר שניים — שוויון אזרחי‬
‫והסדר כלכלי־חברתי‪ .‬שניהם מתאפיינים בשיקולים ערכיים‬
‫ויש להם רלוונטיות גם לשיח הנוכחי בחברה הישראלית בת‬

‫‪2‬‬