Page 123 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 123

‫מבוא‬

‫עליו השלום׳‪ 331.‬דונש אולי סבור היה שבשיר המורכב שלו הוא בסך הכול צירף למקום אחד‪ ,‬אולי‬
‫בסדר הפוך‪ ,‬מין ממיני ה׳ מלכנו עם מין ממיני מי כמכה המכוון לאו דווקא למהולל האולטימטיבי‪,‬‬
‫לאלהים‪ ,‬כי אם למהולל בשר ודם‪ .‬זה לבד היה מעשה נועז ביותר‪ ,‬אבל השורשים שלו נזרעו במזרח‪,‬‬

                                                                   ‫בשירת הקודש המסורתית‪.‬‬

                                                                                         ‫תולדות המחקר‬

‫דמותו של ר׳ שמואל בירבי הושענא הלכה והתגלתה‪ ,‬בעצם עלתה והפציעה מתוך מחשכי הגניזה‬
‫המצרית מעט מעט‪ ,‬צעד אחר צעד‪ .‬בראשונה פרסם יעקב מאן בשנת ‪ 1920‬את ׳מגילת מצרים׳‬
‫המספרת על הפדות והגאולה של קבוצה מיהודי פוסטאט שיצאו אחרי מיטתו של חזן מקומי ופרע‬
‫בהם ההמון פרעות בחוצות העיר‪ .‬והיה זה ביום ג׳ בשבט של סוף שנת ‪ 1011‬׳ויהי בהם מבני‬
‫סנהדרין איש זקן ושב עני ונכה רוח ירא אלהים והוא שלישי בחבורה ושמו שמואל בן הושענא׳‪332.‬‬
‫על פי דף השער למגילה שמואל זה‪ ,‬המכונה ׳שלישי׳ והנזכר במגילה בגוף נסתר‪ ,‬הוא גם מחברה‬
‫של המגילה שבה הוא מספר על צום ותפילה שנקבעו לזכר המאורע‪ .‬שבע־עשרה שנה חלפו עד‬
‫שגילה מנחם זולאי קטעי גניזה של סליחות וקרובות ליום ג׳ בשבט החתומות בשם ׳שמואל השלישי‬
‫בחבורה׳ ופרסם את הדבר‪ 333.‬התברר אפוא שברוב צניעותו לא גילה לנו ר׳ שמואל שהוא חיבר לזכר‬

               ‫המאורע לא רק את המגילה ההיסטורית אלא גם התפילות שנאמרו לזכר המאורע‪.‬‬
‫כל אותן שנים עמד לנגד עיני החוקרים הפרסום הנרחב ביותר של יצירות השלישי עד ימינו‬
‫)כחמישים מפיוטיו( בלא שמישהו עמד על זהות מחברם וקשר בין שמואל אל״ף לשמואל בי״ת‪,‬‬
‫והיו אלה קטעי יוצרות לספר בראשית מפרשת לך לך ועד מקץ שבהם חתם המחבר את שמו ׳שמואל‬
‫יזכה׳ או ׳שמואל החבר יזכה׳‪ .‬כל העושר הזה היה כלול בכתב יד אחד שנשתמר בספריית בית‬
‫המדרש לרבנים בבודפשט שהוציא לאור בשנת תרפ״ד מאיר צבי ווייס במאמר אשר הוא נתן לו‬
‫את השם הבלתי מחייב ׳מפיוטי ר׳ שמואל יזכה׳‪ 334.‬בינתיים אבד כתב היד )בודפשט‪ ,‬אוסף קויפמן‬
‫‪ ,138‬כיום ‪ (M13‬והמהדורה שלנו נשענת על הפרסום הראשון הזה‪ ,‬אף כי יש תחת ידינו כמה‬
‫דפים נוספים מאוספי גניזה אחרים השייכים‪ ,‬כנראה‪ ,‬לאסכולת מעתיקים קרובה לזו של כתב היד‬
‫האבוד‪ .‬כולם מצטיינים בכתיבה מרווחת הנותנת את אותותיה במספר המילים המצומצם בכל שורה‬
‫)ארבע עד חמש מילים( וכן בניקודים בודדים המשקפים חילופי תנועות טיפוסיים למבטא הבבלי‬

                                                                                    ‫‪ 331‬אלוני‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ קכו‪.‬‬
‫‪ 332‬מאן‪ ,‬היהודים במצרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ׳ ‪ ;31‬ב‪ ,‬עמ׳ ‪ .37–30‬לפרסום האחרון המביא את הטקסט ואת כל הביבליוגרפיה‬

                                                         ‫ראו מלאכי‪ ,‬סוגיות בספרות העברית‪ ,‬עמ׳ ‪.39–34‬‬
                                                     ‫‪ 333‬זולאי‪ ,‬פיוטים לזכר מאורעות שונים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ׳ קסג‪-‬קפג‪.‬‬
      ‫‪ 334‬ווייס‪ ,‬מפיוטי ר׳ שמואל‪ ,‬עמ׳ ‪ 202–154‬ובפרסום עצמאי בשם שרידים מהגניזה‪ ,‬עמ׳ ‪) 98–50‬שריד יב(‪.‬‬

                                                    ‫‪121‬‬
   118   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128