Page 121 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 121
מבוא
המהלך של המי כמכה עומד מול מהלך מקביל בחלקה השני של הגאולה ,בפיוט ה׳ מלכנו.
פיוטי ה׳ מלכנו מורכבים דרך קבע ממחרוזת בודדת בעלת ארבעה טורים שאליה נספח קטע נוסף
הכתוב בטורים הנחצים באמצע באמצעות חרוז פנימי המצטרף לחרוז הכללי של הקטע שההכרזה
׳עד מתי׳ בראשו .ניסיונות שונים של הרחבה בהזדמנויות חגיגיות מאפיינות את קטעי ועד מתי .כך
בשבת הראשונה משבתות הפורענות ,פנחס־דברי וכן בשבת האחרונה משבתות הנחמה ,ניצבים־שוש
אשיש .הפיוטים ארוכים יחסית ,ואינם נזקקים ליחידת הפתיחה הקבועות .ביצירות לשתי השבתות
הפייטן חותם את שמו ׳שמואל החבר׳ ,אבל בשבת פנחס־דברי הוא עושה זאת בצורה מתוחכמת
במיוחד ,בחריזה .הפיוט כולו חורז בחריזת סיומת הרבים ־ים ,אבל העיצור הפותח את הברת הסיום
)העיצור התומך( מתגוון כל ארבעה טורים לפי אותיות החתימה ־שים ,־מים ,־וים ,־אים ,־לים ,־הים,
־חברים 327.בשני הפיוטים האלה ,זה הבא בשבת הראשונה משבתות הפורענות וזה הבא בשבת
האחרונה משבתות הנחמה ,מתנה הפייטן הן את צרות האומה מידי אויביה והן את תקוותו לגאולה
קרובה .כך חותמים הפיוטים בבקשה לבניין ירושלים והמקדש ,להשבת הכוהנים לעבודתם והלויים
לשירם ולזמרם )ניצבים־שוש אשיש( או בנוסח אחר ׳תאסוף ידידים לירושלם חברים׳ )פנחס־דברי(.
את ההתרחבות בפיוטי מערכת הגאולה יש לראות כניסיון להעשיר את המבנה הסטנדרטי ,שהיה
בנוי במקורו בסימטריה זוגית ,מחרוזת מרובעת אחת של מי כמכה ומחרוזת מרובעת אחת של ה׳
מלכנו .זה היה המרכיב המקורי של הגאולה אשר בחתימת מערכת היוצר .שתי המחרוזות שמרו על
סימטריה רעיונית של ניגוד .מי כמכה היה כתוב כשיר שבח וה׳ מלכנו כשיר תלונה .המבנה הזה,
שהיה כנראה חביב על המתפללים ,הזמין הרחבות מסוגים שונים .כך קיבלו על עצמן המחרוזות
הבודדות ,מחרוזת השבח של המי כמוכה ומחרוזת התלונה של ה׳ מלכנו ,תוספות של קטעים
צפופים בחריזתם .ה׳ מלכנו קיבל באופן קבוע בפיוטי השלישי את התוספת הכמעט משיחית ׳ועד
מתי׳ )במשמעות של ״מתי כבר?״( המתייחסת לעתיד ,ופיוט המי כמוכה קיבל את התוספת הארוכה
המתייחסת לעבר .סימן היכר להיקפם המקורי של פיוטי מי כמכה היא החתימה הכפולה ,פעם אחת
במחרוזת המקורית ,חתימה קצרה ,ופעם נוספת בתוך קטע ההרחבה של הפזמון.
ריבוי חרוזים פנימיים בשיר בעל חריזה חיצונית אחידה נחשב בוודאי בתקופת ראשית המגעים
עם השירה הערבית החד חרוזית מעין פשרה בין שיר בעל בתים חד חרוזיים הטיפוסי לשירה הערבית
ובין שיר הכתוב בחרוז מתחלף ,סטרופי ,הטיפוסי למסורת השירה העברית .החריזה הפנימית
החוזרת לאורך השיר כולו בנוסח קטעי ועד מתי נודעה בשירת הרג׳ז הערבית ,והייתה מקובלת שם
בעיקר בשירה לימודית .בראשית התקופה הספרדית נכתבו שירים שונים בצורה זו .שמואל הנגיד
עשה שימוש בצורת שיר ׳נקרא בערבי ארג׳וזה ,וזה שם של כל שיר שחרז חציו מחרז סופו׳ שווים.
ועשה זאת בשיר הלימודי ׳ ֵתּ ַדע ְבּ ִני׳ הכתוב בצורת צוואה לבנו יהוסף 328.שירים הכתובים בחריזה
327השוו זולאי ,ארץ ישראל ופיוטיה ,עמ׳ .312
328ירדן ,דיואן שמואל הנגיד ,עמ׳ .332לשירה ערבית השוו אולמן ,שירת רג׳ז ,עמ׳ .54
119
