Page 12 - josephus volume one
P. 12
מבוא
מבוא
ורד נעם
א .פתיחה :זיכרון והיסטוריוגרפיה
ספר זה ניצב בצומת הטעון שבין ספרות להיסטוריה ,או מוטב בין זיכרון להיסטוריוגרפיה .הוא מתחקה
אחר סיפורים יהודיים שתיארו למקוטעין רגעי מפתח בתולדות ישראל בימי הבית השני .סיפורים אלה
ובהם אנקדוטות קצרות ,ולעתים יחידות ארוכות יותר ,סובבים סביב דמויות ואירועים -מרכזיים או
שוליים -במהלך ארבע מאות השנים שבין כיבושי אלכסנדר מוקדון לחורבן הבית .אגדות אלה אינן
בגדר נרטיב היסטורי רציף כי אם בבחינת חטיבות ספרותיות 'סגורות' ומובחנות ,שהערך האידאי,
האסתטי והספרותי תופס בהן מקום חשוב לא פחות מן הסקרנות ההיסטורית .למרות האופי המקוטע
ולעתים הדמיוני בעליל של האגדות הללו ,הן משוקעות מחד גיסא לסירוגין בתוך הרצף ההיסטוריוגרפי
הרציונלי והמקצועי לכאורה של היסטוריון התקופה ,יוסף בן מתתיהו .מאידך גיסא ,אנו מוצאים אותן
במפוזר גם בספרות ההלכתית־פרשנית רחבת הידיים ,המאוחרת במאות שנים ,המכונה ספרות חז"ל.
להלן נטען כי מקורה של הקבלה זו במאגר מסורות וזיכרונות שעמד לרשותם של שני הקורפוסים ,ולא
בתלות ישירה ביניהם.
במהלך המאה הכ' שרטטו סוציולוגים והיסטוריונים הבחנה חריפה בין זיכרון מסורתי לבין
היסטוריוגרפיה ביקורתית .הסוציולוג הצרפתי מוריס האלבווקס עימת בין הזיכרון הקיבוצי לבין המחקר
ההיסטורי .לפי תיאורו ,הזיכרון משקף תפיסת עבר חיה ומחויבת שהיא ילידת ההווה ונובעת מצרכיה
של הקהילה החיה המטפחת אותה באופן מתמיד ,ואילו המחקר הוא מעשה שחזור קפוא של עבר מת,
שלזוכר אין עוד יחס אורגני ,חווייתי ,כלפיו .הזיכרון הקולקטיבי ,המתקיים באמצעות טקסים וחגים של
היזכרות ,מייצג מציאות חברתית נוכחת וסובייקטיבית ,וסופו להיעלם עם היעלמותה של מציאות זו.
ואולם חתירתו של ההיסטוריון לאובייקטיביות נתמכת־ראיות ולהכרת העבר כפי שהיה ,מנתקת אותו
מן ההווה ומקבוצת ההשתייכות שלו ודוחפת אותו אל האוניברסלי ואל ההיפרדות ממוסכמות שבטיות.
לפיכך ההיסטוריה שהוא יוצר תישאר קבועה לנצח .במילים אחרות ,ההיסטוריה מתחילה במקום שבו
מסתיימת המסורת .
בשנות השמונים של המאה הכ' פרסם ההיסטוריון היהודי־אמריקני יוסף חיים ירושלמי את ספרו
רב ההשפעה 'זכור' ,ובו יישם את הבחנותיו של האלבווקס על המקרה המיוחד של ההיסטוריוגרפיה
האלבווקס ,הזיכרון הקולקטיבי .בעקבותיו הוסיפו אסמן וספליקה ,זיכרון קיבוצי ,קווים לדמותו של הזיכרון הקולקטיבי, 1
שכונה בפיהם 'זיכרון תרבותי' (ראו שם את הצעתם להבחנה חדשה בינו לבין 'זיכרון תקשורתי') ,ובהם טרנסצנדנטיות
המבדילה אותו מהיומיומי ,יחסו לקבוצה המגדירה את ייחודה באמצעותו ,השחזור המשתנה תדיר של העבר ,העיצוב
והגיבוש לכלל טקסטים וטקסים מקודשים ועוד .תודתי לד"ר מאיר בן שחר שהפנה אותי לכמה מן המחקרים הנזכרים
בהערות אלה.
1
