Page 16 - josephus volume one
P. 16
מבוא
שני הקורפוסים שתוארו זה עתה נבדלים זה מזה תכלית הבדל .כתבי יוספוס משתייכים בבירור
לסוגת ההיסטוריוגרפיה ,על פי הכללים המקובלים בסוגה זו בתרבות ההלניסטית־רומית .ואילו ספרות
חז"ל ,כפי שהעירו רבים ,היא דתית ,דידקטית־פרשנית ,וא־היסטורית במהותה .כבר במאה הי"ט קבע
יוסף דרנבורג' :כי יצא איש לשוח בשדה התלמוד ...וראה עד מהרה והנה אין בו כי אם זכר כמעט
לדברי ימי ישראל ,'...ועד היום שגורות במחקר קביעות כגון 'חכמים לא גילו עניין בהיסטוריוגרפיה
אף־על־פי שחשבו ,שהעבר יש בו כדי לחנך ואף־על־פי שהיתה להם השקפה היסטורית .אין הם
מתנגדים להיסטוריה אלא הם אדישים ואינדיפרנטיים כלפיה .חכמים הם בלתי־היסטוריים; ולא עוד
אלא שמעולם לא נתנו דעתם על השאלה -היסטוריוגרפיה למה?'; 'הסיפור התלמודי מבטא מציאות
ספרותית ,ו"חומר היסוד" הגולמי ההיסטורי אינו חשוב לסופר'; 'אין לחפש אצל חז"ל ...גישה היסטורית
מדעית ,שמטרתה לשמר עבור הדורות הבאים מידע על "מה שבאמת קרה " ' .הסברים שונים הוצעו
להעדר הזה ובהם המרכזיות של פרשנות התורה ויצירת ההלכה ,שדחתה את העיון ההיסטורי; הנחה
שהתבוננות בהיסטוריה נעדרת תועלת דתית־חינוכית; תפיסת המקרא כתבנית מספקת של ההיסטוריה
כולה; השקפה תאולוגית בדבר נצחיות התורה שבכתב ושבעל־פה ,הדוחה את היחסיות הנגזרת ממבט
היסטורי; העדר ריבונות ,שהגלה את היהודים ממקומם כשותפים פעילים בהיסטוריה ,ועוד .לאחרונה
הציעה ענבר רווה ,שהעדר התיאור ההיסטורי הרציף בספרות חז"ל מבטא 'מגמות של סקפטיציזם ביחס
לתיאור טוטלי של ההוויה ...תפיסה פרגמנטארית של הקיום ...מעין סירוב פואטי להיענות לפונקציה
המבארת של ראיית אירועים כסדרה' .בסוף דברינו נציע עידון של ההשקפה בדבר אדישותם של
חכמינו להיסטוריה ,ובכל זאת אין להכחיש שאכן היסטוריוגרפיה כפשוטה אין למצוא בספרות חז"ל.
ואמנם תמונות העולם ורושם האירועים המצטיירים מתוך כתבי יוספוס וספרות חז"ל ,מאותה
תקופה עצמה ,שונים במידה מפתיעה .כאן תיאורים מדיניים וצבאיים עשירים וחיים פוליטיים סוערים
שגיבוריהם אנשי מעשה -מצביאים ,שליטים ,נושאי משרות יהודים ונוכרים ,מורדים ולוחמים -וכאן
שיח הלכתי ,פרשני ואגדי על רקע תפאורת מקדש ובית מדרש .די אם נזכיר ,למשל ,שבספרות חז"ל
לדורותיה ולגווניה נעדרים לגמרי שמותיהם ומעשיהם של האחים בני חשמונאי ,ובהם יהודה המקבי
בכבודו ובעצמו ,שיוספוס מקדיש למעשי גבורתם כמעט ארבע מאות סעיפים .לעומת זה ,יוספוס
אינו מזכיר ולו ברמז את האסכולות החשובות של בית הלל ובית שמאי ,שפרחו לפי חז"ל במאה
האחרונה לקיומו של המקדש השני ,והן נזכרות במשנה לבדה יותר ממאתיים וחמישים פעמים ,ואף אינו
על מגילת תענית ,וכן איסופן ושימורן של המסורות האמורות ,מלמדים על סקרנות היסטורית ועל נגישות למשאבים 13
של זיכרון קולקטיבי שאפיינו את יוצרי הטקסט הזה ,כפי שנטען בסוף דברינו (ח )2בנוגע לספרות חז"ל בכללה .ראו גם 14
בן שחר ,היסטוריה ,עמ' .308–306 15
דרנבורג ,משא (צרפתית) ,עמ' .2לתרגום העברי ראו דרנבורג ,משא ארץ־ישראל ,עמ' .VII
הר ,תפיסת ההיסטוריה ,עמ' ;142פרנקל ,שאלות ,עמ' ( 145ראו גם הנ"ל ,דרכי האגדה ,עמ' ;)238-235גפני ,חקר ,עמ' ט; 1 6
ראו גם בויארין ,המדרש והמעשה; פרידמן ,לאגדה ההיסטורית (בעיקר עמ' ;)162כהן ,החורבן ,עמ' ;19-18רווה ,מעט 1 7
מהרבה ,עמ' .14-12ראו גם ההפניות אצל יסיף ,סיפור העם העברי ,עמ' ,609-608הערה .66 1 8
לסקירה של תולדות המחקר ולהפניות ראו גפני ,היסטוריוגרפיה רבנית ,עמ' ;296-295ולאחרונה בפירוט רב ,בן שחר,
היסטוריה ,עמ' .35-29
רווה ,מעט מהרבה ,עמ' .54
ראו בערך הניצחון על ניקנור.
קדמ' יב - 265יג .229-1
5
