Page 15 - josephus volume one
P. 15

‫נעם ורד‬

                                                                           ‫ב‪ .‬יוספוס וחז"ל‬

                                       ‫ב ‪ .1‬ימי הבית השני בכתבי יוספוס ובספרות חז"ל‬

‫המקור ההיסטורי העיקרי והחשוב ביותר לתולדות ימי הבית השני הם שני ספריו המרכזיים של יוסף‬
‫בן מתתיהו‪ ,‬או פלאוויוס יוספוס‪' ,‬מלחמת היהודים' ו'קדמוניות היהודים'‪ ,‬שנכתבו ביוונית בשנות‬
‫השבעים    ובשנות התשעים של המאה הראשונה לספירה ברומא‪ .‬החיבורים נכתבו על פי המתכונת של‬
‫ההיסטוריוגרפיה מורשת התרבות ההלניסטית‪ ,‬בידי כוהן ירושלמי שהיה ֵעד ושותף לרבים מן המאורעות‬
‫שתיאר‪ .‬אמנם גם שני ספריו האחרים‪' ,‬חיי יוסף' ו'נגד אפיון'‪ ,‬מלמדים רבות על מאורעות התקופה‪ ,‬אבל‬
‫האופי האוטוביוגרפי של האחד והפולמוסי־אפולוגטי של האחר הופכים אותם לפחות מרכזיים לצורך‬
‫עיוננו כאן‪ .‬ב'מלחמת היהודים' סיפר יוספוס את תולדות המרד הגדול ברומאים והקדים לו תקציר של‬
‫האירועים שקדמוהו‪ ,‬ממרד החשמונאים‪ ,‬מתוך שאיפה למסור 'לדורות הבאים את מאורעות זמנו'‪,‬‬
‫ולהוסיף 'אגף חדש משלו לבניין הקיים של כתיבת ההיסטוריה'‪' ,‬בפירוט רב ובשלמות ככל שיעלה הדבר‬
‫בידי' (מלח' א ‪' .)18 ,15‬קדמוניות היהודים' נועד לספר 'את כל קדמוניותינו ואת סדר חוקתנו' (קדמ' א‬

                                ‫‪ ,)5‬שכן המחבר סבר שחיבור כזה 'יהיה ראוי לעיון בעיני ההלינים' (שם)‪.‬‬
‫רשמיה של תקופה זו פזורים למקוטעין גם בתוך ספרות חז"ל‪ ,‬היצירה היהודית הבתר־מקראית‬
‫הבולטת והמקיפה ביותר‪ ,‬שהשתמרה לדורות כנכס המרכזי של העם היהודי אחרי המקרא‪ ,‬ונתנה‬
‫ביטוי לאורחות החיים‪ ,‬לאמונות ולדעות‪ ,‬ואף להדי האירועים שחוו היהודים בתקופה זו ולאחריה‪   .‬‬
‫זו‪ ,‬בהתבוננה לאחור אל ימי הבית השני‪ ,‬מציירת עולם דתי שעיקר עניינו בחיי מצוות ובלימוד תורה‪,‬‬
‫בעבודת המקדש‪ ,‬בשלשלת המסירה של התורה שבעל־פה‪ ,‬בהלכה ובפרשנות‪ .‬זהו עולם שחכמים הם‬
‫גיבוריו ומנהיגיו‪ ,‬ואשר האירועים הסוערים המטלטלים את כתליו מבחוץ נמסרים בלא רצף‪ ,‬באופן‬

                                          ‫שרירותי ומזדמן‪ ,‬מצועפים אגדה ומסוננים במסננת תאולוגית‪   .‬‬

‫את כתיבת מלחמת היהודים נהוג לתארך לשנים ‪ 75‬עד ‪ 79‬לספירה‪ ,‬אבל יש סבורים שחלו בספר הוספות ועריכה לאחר‬                           ‫‪	10‬‬
                                                    ‫מכן‪ .‬לסקירת הנושא ראו שוורץ‪ ,‬תאריך מלחמת‪ ,‬בעיקר עמ' ‪.334-331‬‬              ‫‪1	 1‬‬

‫מובן שלרשותו של היסטוריון התקופה עומדים גם מקורות רבים אחרים‪ ,‬כגון הספרות החיצונית‪ ,‬ספרות קומראן‪ ,‬הברית‬                       ‫‪	12‬‬
‫החדשה והממצא הארכאולוגי והאפיגרפי‪ .‬ואולם רצוננו כאן להעמיד בעיקר על הניגוד שבין הגישה ההיסטוריוגרפית‪,‬‬
‫שיוספוס הוא מייצגה המובהק וגם היחיד לתקופה זו בשלמותה‪ ,‬לבין הזיכרון הקיבוצי היהודי ה'רשמי' שהונחל לדורות‬

                                                                                                         ‫באמצעות ספרות חז"ל‪.‬‬
‫יוצאים מכלל זה שלושה חיבורים קצרים וחריגים בשוליה של ספרות חז"ל‪ .‬האחד הוא 'סדר עולם רבה'‪ ,‬העוסק בחישוב‬
‫השנים בין אירועי המקרא‪ ,‬בתוספת פרק אחד קצר‪ ,‬לקוני ומעורפל‪ ,‬שעניינו חשבונות הזמנים שבין נחמיה לכיבוש‬
‫אלכסנדר מוקדון‪ ,‬וממנו עד מרד בר כוכבא‪ .‬המחקר הגדיר ספר זה 'כרונוגרפיה'‪ ,‬והיסטוריוגרפיה בתר־מקראית ודאי‬
‫אין בו (ראו מיליקובסקי‪ ,‬סדר עולם)‪ .‬השני הוא 'מגילת תענית'‪ ,‬רשימה בלשון הארמית משלהי ימי הבית השני‪ ,‬המונה‬
‫תאריכים האסורים בצום ובהספד בעקבות אירועים משמחים שאירעו בהם‪ .‬מטרתה של הרשימה הלכתית‪ ,‬סדרה‬
‫קלנדרי ולא כרונולוגי‪ ,‬והאירועים ההיסטוריים נמסרים בה באופן תמציתי ביותר‪ ,‬בלא הבהרה ובלא תיארוך‪ .‬גם כאן אין‬
‫היסטוריוגרפיה‪ ,‬אבל המגילה מייצגת בלא ספק שימור יזום של זיכרון קולקטיבי באמצעים ריטואליים‪ ,‬ברוח הבחנותיהם‬
‫של האלבווקס‪ ,‬ירושלמי ונורה‪ ,‬שנסקרו לעיל‪ .‬אמת שמדובר בחיבור שקדם לעולמם של חכמים ולפיכך אינו מייצג את‬
‫תרבותם‪ .‬עם זאת‪ ,‬אימוצו המאוחר אל תוך הספרות וההלכה של חז"ל ממתן במשהו את הקביעות בדבר העדר העניין‬
‫שלהם בהיסטוריה בתר־מקראית‪ ,‬וראו להלן בסוף מבוא זה (ח‪ .)2‬החיבור השלישי הוא הסכוליון‪ ,‬הביאור העברי המאוחר‬
‫למגילת תענית‪ ,‬אשר שרד בידנו בכמה מהדורות‪ ,‬שאחת מהן כבר הייתה מוכרת לעורכי הסוגיות בתלמוד הבבלי (על‬
‫המגילה והסכוליון ראו נעם‪ ,‬מגילת תענית)‪ .‬מטרתו של חיבור זה היא פרשנית במובהק ורוב החומרים ששימשוהו הם‬
‫בגדר אגדות פסוודו־היסטוריות על ימי הבית השני‪ ,‬ואלה נידונות לא פעם בספר זה‪ .‬עם זה‪ ,‬עצם יצירתה של פרשנות‬

                                                                                                                                    ‫‪4‬‬
   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20