Page 21 - מושבה גרמנית בעיר ישראלית / עידו גרפינקל
P. 21

‫מושבה גרמנית בעיר ישראלית ‪ 21‬קתדרה‬

            ‫כנסייה ארמנית) בצומת הרחובות דרך בית לחם ועמק רפאים‪ ,‬ועד רחוב פטרסון ותחילת בתי המגורים‬
            ‫של המושבה המיועדים לשימור‪ .‬במתחם זה נמצאים המבנים של שני בתי הספר של הטמפלרים‪ ,‬אשר‬
            ‫שומרו ושולבו במתחם המלון‪ 67.‬שילובם של הבניינים הישנים והנטושים — שעד ‪ 1996‬פעל בהם‬

                              ‫מכון הסיבים — יש בו גם שימור וגם החייאה על מנת להציל מבנים נטושים אלה‪.‬‬

                                      ‫ד‪ .‬השוואת מצב השימור הנוכחי במושבות‬

            ‫כדי לברר עד כמה נובעים ההבדלים בין המושבות כיום — מבחינת מצב השימור — מהשפעת העיר‬
            ‫הישראלית שבה נמצאת כל מושבה‪ ,‬השוויתי בין המושבות על פי שלושה קריטריונים‪ :‬שימור המבנים‬
            ‫הטמפלריים והמארג היישובי; תוספות בנייה והסרות בנייה לסוגיהן; מאבקים ציבוריים בתוכניות‬

                                                                                 ‫פיתוח (שבוצעו ושלא בוצעו)‪.‬‬

                                                        ‫שימור המבנים הטמפלריים והמארג היישובי‬
            ‫כמה בתים היו בכל מושבה ברגע הנתון אז‪ ,‬כלומר בשנת ‪ ,1917‬וכמה מהם השתמרו כיום בעיר‬
            ‫הישראלית המודרנית? יש להעיר כי נקודת הזמן שהגדרתי כאז בעייתית‪ ,‬מפני שנבנו במושבות בתים‬
            ‫טמפלריים גם אחרי ‪ ,1917‬אך זהו עניין שולי יחסית‪ ,‬משתי סיבות‪ .‬ראשית‪ ,‬גרעיני המושבות כבר‬
            ‫היו בנויים ומבוססים בשנת ‪ 1917‬ולא עברו שינויים דרסטיים בימי המנדט‪ .‬ככלל השלטון הבריטי‬
            ‫לא היטיב עם הטמפלרים‪ ,‬ראה בהם נתיני אויב‪ ,‬והגלה את תושבי המושבות הדרומיות (שרונה‪ ,‬יפו‪,‬‬
            ‫ירושלים ווילהלמה) למצרים עם סיום המלחמה בשנת ‪ 68.1918‬הם אומנם הורשו לחזור ארצה בשנת‬
            ‫‪ ,1921‬אך לא זכו שוב למעמד הרם שהעניק להם השלטון המקומי בתקופה העות'מאנית וליראת‬
            ‫הכבוד שרחש להם‪ 69.‬שנית‪ ,‬הבנייה בתקופת המנדט כבר הייתה לרוב בחומרים מודרניים‪ ,‬כמו בטון‬
            ‫או לבנים‪ ,‬ובסגנונות חדשניים כמו הבאוהאוס‪ ,‬ועל כן הייתה שונה מאוד מסגנון הבנייה הטמפלרי‬

                                                                                                    ‫המקורי‪70.‬‬
            ‫כרמל הציג בספרו המגולל את קורות הטמפלרים עד ערב מלחמת העולם הראשונה נתונים על‬
            ‫מספרי התושבים והמבנים בכל מושבה‪ .‬הוא התבסס על דברי גוטפריד הרדג — בנו בכורו של גיאורג‬
            ‫דוד הרדג‪ ,‬מייסד המושבה הגרמנית בחיפה — בהרצאה בשטוטגרט בשנת ‪ 71.1910‬לדברי הרדג היו‬
            ‫בחיפה ‪ 750‬תושבים ו־‪ 322‬מבנים‪ ,‬בשרונה ‪ 250‬תושבים ו־‪ 73‬מבנים ובירושלים ‪ 400‬תושבים ו־‪77‬‬
            ‫מבנים‪ .‬אולם אלו מספרים בעייתיים ולא מדויקים‪ ,‬שנועדו להרשים את הקהל בגרמניה‪ ,‬שהשתוקק‬
            ‫לשמוע על הצלחות התנועה‪ .‬מבחינה של מספר הבתים בשטח כפי שהם מתועדים במפות דאז‬

                                                                                           ‫‪ 6	 7‬קרויאנקר (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.160–153‬‬
               ‫‪H. Glenk, H. Blaich & M. Haering, From Desert Sands to Golden Oranges: The History of the German Templers 6	 8‬‬

                                                                 ‫‪Settlement of Sarona in Palestine 1871–1947, Victoria 2005, p. 76‬‬
                                      ‫‪ 	69‬אולי זו הסיבה להצטרפותם לתנועה הנאצית בימי השלטון הבריטי‪ .‬ראו‪ :‬כנען (לעיל‪ ,‬הערה ‪.)1‬‬

                                                               ‫‪ 	70‬על בנייה טמפלרית טיפוסית ראו‪ :‬בן ארצי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.168‬‬
                                                ‫‪G. Hardegg, Die deutschen Siedlungen in Palästina, Stuttgart 1910, pp. 8, 18, 22 7	 1‬‬
   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26