Page 131 - Tel Hai Book
P. 131

‫קרב תל חי והשפעתו על תפיסת הביטחון של היישוב היהודי בארץ ישראל  ‪129‬‬

‫המעיד על כך שהוא לא נתפס כאויב היישוב היהודי אלא כאחראי למעשיהם של‬
‫תושבי כפרו‪ .‬במקרה אחר‪ ,‬ב‪ 20-‬בפברואר ‪ 1920‬נתקל השומר מרדכי יגאל (יגאל‬

‫אליוביץ') במארב ערבי ליד ח'אלסה וסוסתו נהרגה‪ .‬ייתכן שהייתה טעות בזיהוי‪,‬‬

‫כי יגאל עצמו סיפר לימים שאחד התוקפים היה כאמל חוסיין‪ .‬לאחר שיגאל‬

‫התבצר מאחורי סוסתו המתה הוא זוהה בידי התוקפים‪ ,‬וכאמל ניגש והתנצל‬
                 ‫בטענה שחלה טעות והוא נפל למארב שהוצב נגד מרגל צרפתי‪11.‬‬

‫מדי פעם היו הערבים באים לחפש צרפתים ביישובי היהודים; בדרך כלל הותר‬

‫לקציניהם להיכנס ליישובים כדי להוכיח שהיהודים לא פגעו בניטרליות‪ .‬למשל‪,‬‬
‫ב‪ 19-‬בפברואר ‪ 1920‬ערכו אנשי ח'אלסה חיפוש בכפר גלעדי ובתל חי‪ 12.‬אף‬

‫שהיהודים לא היו שבעי רצון מכך‪ ,‬הם אפשרו להם לבצע חיפוש זה ולא ראו בהם‬
‫גורם שנמצא במצב מלחמה עם היישובים‪ .‬גם חיטת היישובים נטחנה בח'אלסה‪13.‬‬

‫'מן הרגע הראשון וכמעט עד לרגע האחרון היתה הידברות עם "האויב" כדבר שכן‬
                                                                          ‫עם שכן'‪14.‬‬

‫לאחר מעשה טען שאול אביגור (מאירוב) כי 'בימים האחרונים לפני מאורע‬
‫תל‪-‬חי הלכו היחסים עם "ידידינו" כאמל ואחוזת מריעו הלך והתחדד [‪ ]...‬דבר זה‬

‫שהיינו מקבלים אותם תמיד בסבר פנים יפות אולם כשהנשק בידינו היה מרגיז‬
‫אותם מאוד אולם אחרת לא יכולנו להתנהג איתם היות שלא האמנו בהם'‪15.‬‬

‫ברי מכאן שהיחס היה 'כבדהו וחשדהו'‪ .‬אפילו פנחס שניאורסון מכפר גלעדי‪,‬‬
‫שתיאוריו עוינים לכפריי הסביבה‪ ,‬העיד כי אחד ממפקדי המרד באזור‪ ,‬סעד א‪-‬דין‬
‫שאטילה‪ ,‬היה 'ידיד נאמן לקבוצתנו'‪ 16.‬מכאן ברי שהיחסים בין היהודים לערבים‬
‫לא היו יחסי סכסוך‪ 17.‬ב‪ 1921-‬שלחו כמה מאנשי תל חי וכפר גלעדי בקשה‬

‫לדברי יגאל‪ ,‬כאמל נתן לו כפיצוי את 'אחת הטובות מבין סוסותיו'‪ .‬מ' יגאל‪ ,‬עלי אוכף‪,‬‬              ‫‪1	 1‬‬
‫מהדורה שנייה‪ ,‬תל אביב ‪ ,1980‬עמ' ‪ .81‬לפי גרסה אחרת הוא קיבל פרדה מאנשי ח'אלסה‪.‬‬
‫מכל מקום ברור שלאחר המארב התנצלו אנשי ח'אלסה ונתנו לו בהמת תחבורה כדי שיוכל‬                  ‫‪1	 2‬‬

                                                                             ‫להמשיך בדרכו‪.‬‬   ‫‪1	 3‬‬
‫לסקוב (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)4‬עמ' ‪ .224‬תעודה ‪ 155‬אצל רוגל מעידה כי 'אחרי הנצחון‬                      ‫‪	14‬‬
‫[על הצרפתים] התקרב המחנה הערבית [!] לתל‪-‬חי‪ .‬לא יכולנו להתנגד לזה מפני שהם‬                    ‫‪1	 5‬‬
‫צעקו מרחוק שקאמיל אפנדי [שייח' ח'אלסה] ביניהם וגם היה להם דגל לבן'‪ .‬רוגל‬                     ‫‪	16‬‬
‫(לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)5‬עמ' ‪ .228‬מיגאל‪ ,‬שם‪ ,‬אפשר גם ללמוד שהמדיניות הייתה להכניס את מי‬
                                                                                             ‫‪1	 7‬‬
                                                                                ‫שבא בשלום‪.‬‬
                                      ‫רוגל‪ ,‬תל‪-‬חי‪ :‬חזית בלי עורף‪ ,‬תל אביב ‪ ,1979‬עמ' ‪.97‬‬

                                                               ‫רוגל (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)5‬עמ' ‪.14‬‬
        ‫קונטרס‪ ,‬לא‪ ,‬ז' ניסן תר"ף‪ ,‬מובא גם אצל רוגל (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)5‬נספח טז‪ ,‬עמ' ‪.450‬‬
‫פ' שניאורסון‪ ,‬בשורה הראשונה‪ ,‬ערך ש' שבא‪ ,‬תל אביב ‪ ,1978‬עמ' ‪ ;74‬הנ"ל‪' ,‬מאורעות תל‪-‬‬
‫חי'‪ ,‬י' בן‪-‬צבי ואחרים (עורכים)‪ ,‬ספר השומר‪ :‬דברי חברים‪ ,‬הדפסה שניה‪ ,‬תל אביב תשכ"ב‪,‬‬

                                                ‫עמ' ‪ .245‬שניאורסון כתב את שמו 'שאטילי'‪.‬‬
‫אותו שאטילה טען לימים כי הן אנשי כפר גלעדי הן אנשי תל חי היו תמימים מדי‪ ,‬וכי הוא‬
‫הזהיר אותם כי 'אינכם מכירים את ה"ערב" (בדואים) אל תתנו אימון בהבטחותיהם [‪ ]...‬בלי‬
   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136