Page 133 - Tel Hai Book
P. 133

‫קרב תל חי והשפעתו על תפיסת הביטחון של היישוב היהודי בארץ ישראל  ‪131‬‬

‫ממשי של מתקפה רחבת היקף ולאלה שרצו לעזוב רק לאחר לחימה‪ ,‬היינו אחרי‬
                          ‫שיתברר שאין אפשרות אמיתית להדוף את הכוח התוקף‪.‬‬

‫טרומפלדור עצמו ראה בהגנת היישובים חלק מסוגיה גיאופוליטית נרחבת‬
‫יותר וחשש שפינוים יביא להזזת גבול ארץ ישראל דרומה‪ .‬לפיכך ראה ערך מיוחד‬
‫בהחזקת היישובים ועם זאת ניסה ליצור ציר נסיגה מאובטח לעת צורך‪ .‬ציר‬
‫זה היה לכיוון צפון‪-‬מערב‪ ,‬אל הכפר השיעי טייבה בלבנון של ימינו‪ ,‬שתושביו‬
‫ובמיוחד שליטו היו ידידותיים לתושבי הגליל‪ ,‬והמרחק בינו לנקודות היישוב‬
‫היהודיות היה קילומטרים ספורים‪ .‬זו כנראה גם התשובה לשאלה המתבקשת כיצד‬
‫יכלו המתיישבים לקוות לסגת אחרי לחימה‪ :‬היו סיכויים רבים יותר להבקיע אל‬
‫טייבה מאשר לכיוון איילת השחר‪ .‬כיבושה מחדש של מטולה בידי טרומפלדור‬

                                       ‫בפברואר ‪ 1920‬גם הוא נועד לשרת מטרה זו‪.‬‬
‫לאור זה יש לפרש את מכתבם של מגיני הגליל העליון אל הנוער‪ ,‬שבו הצהירו‬
‫על כוונתם לעמוד עד האיש האחרון‪ ,‬ככוונה לעמידה עיקשת ולא ללחימה עד‬

                                                                                ‫מוות‪.‬‬

                                                   ‫תפיסת ההגנה בתל אביב‬

‫במקביל לוויכוח ביישובי הצפון התקיים ויכוח דומה‪ ,‬אך לא זהה‪ ,‬בתל אביב‬
‫בין ועד הצירים ובין נציגי היישוב‪ .‬בישיבה מפורסמת שבה דנו הנציגים בנושא‬
‫בדלתיים סגורות היה מוקד הוויכוח אם‪ ,‬כפי שטען זאב ז'בוטינסקי‪ ,‬כוחות‬
‫לא‪-‬סדירים יהודיים לא יוכלו להתגונן מפני כוחות עדיפים ללא גיבוי צבאי‪-‬‬
‫ממשלתי‪ 21.‬אחרים‪ ,‬ובהם בן‪-‬גוריון‪ ,‬דרשו לא לוותר על אף יישוב‪ .‬ז'בוטינסקי‬
‫טען‪' :‬גם ב‪[ 500-‬מגינים חמושים בגליל העליון] לא נוכל לעמוד‪ ,‬לערבים יש‬
‫הרבה מאוד נשק‪ .‬לעמוד ולהגן על המקומות האלה‪ ,‬לא יצא מזה כלום‪ .‬אסור‬
‫לבקש שום עזרה מהצרפתים‪ ,‬אפילו עזרה להעביר מכולת‪ ,‬יען כי הם יעשו מזה‬
‫עסק בשבילם [‪ ]...‬יש אצלנו מוסד מדיני אחד‪ ,‬וזהו‪ :‬הגדוד! הוא בטל‪ ,‬אבל צריך‬
‫לבנות גדוד שני וגדוד שלישי וכו'‪ .‬דרך אחרת אין‪ .‬אתם צריכים לאמור לחברים‪:‬‬

                  ‫שובו בחזרה משם ובנו פה את הקיים'‪ .‬לעומתו בן‪-‬גוריון טען כי‪:‬‬

‫שולמית לסקוב מתחה לימים ביקורת על ז'בוטינסקי שבמאמרו המפורסם 'בין השישי לאחד‪-‬‬     ‫‪2	 1‬‬
‫עשר' טען כי חובת מנהיגי היישוב הייתה 'או לשלוח כוחות עזר או להורות לטרומפלדור‬
‫וחבריו לפנות את השטח הנצור'‪ .‬ראו‪ :‬ז'בוטינסקי‪ ,‬כתבים‪ ,‬יב‪ ,‬ירושלים תשי"ג‪ ,‬עמ' ‪–265‬‬
‫‪ .271‬לסקוב טענה שהוא התעלם מניסיונות הבאת התגבורת (הלא מספיקים) שנעשו‪ .‬ראו‪:‬‬
‫ש' לסקוב‪' ,‬אגדת טרומפלדור לפי ז'בוטינסקי'‪ ,‬הציונות‪ ,‬כא (‪ ,)1998‬עמ' ‪ .76–67‬אולם‬
‫מהדגשים באיגרותיו על הגדודים כבסיס לכוח מגן‪ ,‬אפשר לשער שכוונתו הייתה שונה‬
‫מפרשנותה של לסקוב‪ ,‬שראתה ב'כוחות עזר' כינוי כללי לתגבורת‪ .‬עם זאת‪ ,‬אמת היא‬

      ‫שז'בוטינסקי התעלם מהניסיונות — המאוחרים מדי — לשלוח תגבורת לגליל העליון‪.‬‬
   128   129   130   131   132   133   134   135   136   137   138