Page 372 - Tel Hai Book
P. 372
370אביבה חלמיש
בין יהודים שנספו בשואה לאלה שנפלו בלחימה ,במרד .בשנת 1959שּונה שמו
של יום הזיכרון ל'יום הזיכרון לשואה ולגבורה' ,תוך כדי התנגדות עזה מצד מנהיגי
מפ"ם להחלפת 'מרד הגטאות' בשמו המקורי של יום הזיכרון בגבורה במשמעות
רחבה :לא רק התקוממות בנשק נגד הגרמנים ,אלא גם ניהול מכובד של חיי היום-
יום ,קיום פעילות חינוכית ,מאמצים לשמור על צלם אנוש ולטפח יחסי רעות,
הושטת עזרה זה לזה ולציבור ,ושמירה על מרקם קהילתי בתנאים הקשים של ימי
השואה 70.שינויים ומגמות סותרות ניכרו גם ביחסו של השומר הצעיר למסר 'טוב
למות בעד ארצנו' במלחמת העצמאות .לחימה עד הסוף המר ,שנפסלה כשהיא
מתנהלת בנכר ,הוצגה כראויה כשהיא מתנהלת בארץ במסגרת מלחמה על עצם
הקיום .אולם לצד פרשנותו של מיתוס זה כלחימה עד הסוף בארצנו ,הוצדקה
ההחלטה לסגת זמנית ולא להילחם עד מוות כנגד כל הסיכויים.
הנהגת השומר הצעיר עשתה מאמצים אדירים לשמור על קיומו העצמאי כגוף
פוליטי נפרד אל מול הניסיונות הבלתי פוסקים של מפא"י ,המפלגה ההגמונית
ביישוב ובעלת הרוב בהסתדרות ,להביא את השומר הצעיר לאיחוד איתה .על פניו
לא ניצבו מכשולים גבוהים בדרך לכך ,ושורש הסירוב של השומר הצעיר להתאחד
עם מפא"י היה נעוץ ברצונו לשמור על אחדותו של הארגון ועל ייחודו יותר
מאשר בסיבות רעיוניות .אי לכך התאמץ השומר הצעיר להבליט את ההבדלים,
תחילה בינו ובין הפועל הצעיר ואחדות העבודה ואחר כך בינו ובין מפא"י .אחד
מהם היה קשור לעתידה המדיני של ארץ ישראל ולשאלה הערבית .משנת 1936
ועד שלהי 1947הציג השומר הצעיר עמדה שונה מזו של מפא"י :לא חלוקה
והקמת מדינה יהודית בחלק מן הארץ ,אלא מדינה דו-לאומית בכל ארץ ישראל
שיהודים יתיישבו בכל שטחה .על כן במשך כעשר שנים דחה השומר הצעיר
את מיתוס 'התלם האחרון' (שראשיתו ב ,)1936-ואימץ אותו רק בשלהי .1947
במהלך המלחמה שפרצה בסוף השנה הגנו יישובי הקיבוץ הארצי על גבולות
המדינה הצעירה ולאחר המלחמה הוקמו קיבוצים נוספים של השומר הצעיר
לאורך גבולותיה .המיתוס הקשור באמירה 'את המקום אין עוזבים ,על הבנוי אין
מוותרים' ,התאים לשומר הצעיר כתנועה התיישבותית שקיבוציה פרושים בכל
רחבי הארץ ,רבים מהם באזורי ספר ,והוא טיפח אותו מאז ומתמיד.
ולבסוף ,העובדה שתל חי הייתה נושא שולי ואף זניח במסכת החינוכית
והרעיונית של השומר הצעיר מתחדדת אל מול מעמדם של שני המיתוסים
האחרים של לחימה וגבורה שהיו משולבים בפעילות החינוכית של התנועה:
מצדה ומרד גטו ורשה .זה הקשור במצדה נותר על כנו ,ומצדה תפסה מקום
מרכזי בתוכניות ההדרכה של התנועה תוך עמעום מעשה ההתאבדות של מגיניה.
חניכי כיתות י' של התנועה קיימו מדי שנה מסע בן חמישה ימים למצדה .המיתוס
הקשור בלחימתם עד הסוף של חברי התנועה במרד גטו ורשה היה למוטיב מרכזי
7 0ראו :חלמיש (לעיל ,הערה ,)40ומראי מקום שם.