Page 372 - Tel Hai Book

‫‪ 370‬אביבה חלמיש‬

‫בין יהודים שנספו בשואה לאלה שנפלו בלחימה‪ ,‬במרד‪ .‬בשנת ‪ 1959‬שּונה שמו‬
‫של יום הזיכרון ל'יום הזיכרון לשואה ולגבורה'‪ ,‬תוך כדי התנגדות עזה מצד מנהיגי‬
‫מפ"ם להחלפת 'מרד הגטאות' בשמו המקורי של יום הזיכרון בגבורה במשמעות‬
‫רחבה‪ :‬לא רק התקוממות בנשק נגד הגרמנים‪ ,‬אלא גם ניהול מכובד של חיי היום‪-‬‬
‫יום‪ ,‬קיום פעילות חינוכית‪ ,‬מאמצים לשמור על צלם אנוש ולטפח יחסי רעות‪,‬‬
‫הושטת עזרה זה לזה ולציבור‪ ,‬ושמירה על מרקם קהילתי בתנאים הקשים של ימי‬
‫השואה‪ 70.‬שינויים ומגמות סותרות ניכרו גם ביחסו של השומר הצעיר למסר 'טוב‬
‫למות בעד ארצנו' במלחמת העצמאות‪ .‬לחימה עד הסוף המר‪ ,‬שנפסלה כשהיא‬
‫מתנהלת בנכר‪ ,‬הוצגה כראויה כשהיא מתנהלת בארץ במסגרת מלחמה על עצם‬
‫הקיום‪ .‬אולם לצד פרשנותו של מיתוס זה כלחימה עד הסוף בארצנו‪ ,‬הוצדקה‬

‫ההחלטה לסגת זמנית ולא להילחם עד מוות כנגד כל הסיכויים‪.‬‬
‫הנהגת השומר הצעיר עשתה מאמצים אדירים לשמור על קיומו העצמאי כגוף‬
‫פוליטי נפרד אל מול הניסיונות הבלתי פוסקים של מפא"י‪ ,‬המפלגה ההגמונית‬
‫ביישוב ובעלת הרוב בהסתדרות‪ ,‬להביא את השומר הצעיר לאיחוד איתה‪ .‬על פניו‬
‫לא ניצבו מכשולים גבוהים בדרך לכך‪ ,‬ושורש הסירוב של השומר הצעיר להתאחד‬
‫עם מפא"י היה נעוץ ברצונו לשמור על אחדותו של הארגון ועל ייחודו יותר‬
‫מאשר בסיבות רעיוניות‪ .‬אי לכך התאמץ השומר הצעיר להבליט את ההבדלים‪,‬‬
‫תחילה בינו ובין הפועל הצעיר ואחדות העבודה ואחר כך בינו ובין מפא"י‪ .‬אחד‬
‫מהם היה קשור לעתידה המדיני של ארץ ישראל ולשאלה הערבית‪ .‬משנת ‪1936‬‬
‫ועד שלהי ‪ 1947‬הציג השומר הצעיר עמדה שונה מזו של מפא"י‪ :‬לא חלוקה‬
‫והקמת מדינה יהודית בחלק מן הארץ‪ ,‬אלא מדינה דו‪-‬לאומית בכל ארץ ישראל‬
‫שיהודים יתיישבו בכל שטחה‪ .‬על כן במשך כעשר שנים דחה השומר הצעיר‬
‫את מיתוס 'התלם האחרון' (שראשיתו ב‪ ,)1936-‬ואימץ אותו רק בשלהי ‪.1947‬‬
‫במהלך המלחמה שפרצה בסוף השנה הגנו יישובי הקיבוץ הארצי על גבולות‬
‫המדינה הצעירה ולאחר המלחמה הוקמו קיבוצים נוספים של השומר הצעיר‬
‫לאורך גבולותיה‪ .‬המיתוס הקשור באמירה 'את המקום אין עוזבים‪ ,‬על הבנוי אין‬
‫מוותרים'‪ ,‬התאים לשומר הצעיר כתנועה התיישבותית שקיבוציה פרושים בכל‬

‫רחבי הארץ‪ ,‬רבים מהם באזורי ספר‪ ,‬והוא טיפח אותו מאז ומתמיד‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬העובדה שתל חי הייתה נושא שולי ואף זניח במסכת החינוכית‬
‫והרעיונית של השומר הצעיר מתחדדת אל מול מעמדם של שני המיתוסים‬
‫האחרים של לחימה וגבורה שהיו משולבים בפעילות החינוכית של התנועה‪:‬‬
‫מצדה ומרד גטו ורשה‪ .‬זה הקשור במצדה נותר על כנו‪ ,‬ומצדה תפסה מקום‬
‫מרכזי בתוכניות ההדרכה של התנועה תוך עמעום מעשה ההתאבדות של מגיניה‪.‬‬
‫חניכי כיתות י' של התנועה קיימו מדי שנה מסע בן חמישה ימים למצדה‪ .‬המיתוס‬
‫הקשור בלחימתם עד הסוף של חברי התנועה במרד גטו ורשה היה למוטיב מרכזי‬

‫‪ 7 0‬ראו‪ :‬חלמיש (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)40‬ומראי מקום שם‪.‬‬