Page 529 - Tel Hai Book
P. 529
יוסף טרומפלדור :בין סמל לאומי לדמות פולקלורית 527
אחר תוך שימוש באמצעים שונים :ההומור מחליף את ההשגבה ,החולין מנפץ
את הקדושה ,הייחודי הופך לבנלי ,שפת הרחוב תופסת את מקום המליצות
והקללה ברוסית מחליפה את האימרה הפטריוטית ,וזמן הזיכרון פולש לתוך הזמן
ההיסטורי .בדרך זו האירוע שהוגדר כ'גבורה' מוצג כצירוף של מקרים או כתוצאה
של מניפולציה לצורך יצירת זיכרון לאומי ,טרומפלדור 'האגדי' מתגלה כאדם רגיל
שחייב להתמודד עם נכותו במצבים שונים ,איש הצבא המאופק והאידיאליסט
מתגלגל לדמות גבר קל דעת ,ציני וחומרני ,ומי שנערץ כמודל היסטורי לדמות
'העברי החדש' מתגלה כעולה חדש מרוסיה .בדומה ,הסמל המשני בדמותו של
האריה השואג מורד ממעמדו כמלך החיות לרמתו של חתול ,ו'אזור הספר' שקול
קורא יצא להגנתו ב 1920-מוצג כיעד לתיירות ולבילויים.
מאמר זה מצביע על כך שהדיון במיתוס תל חי ובמשמעותו של טרומפלדור
כסמל לאומי בתרבות הזיכרון הישראלית חייב לכלול גם את התופעה של
יצירת טקסטים הומוריסטיים שמתכתבים עם המיתוס ,ושחשוב להבין תופעה
זו במורכבותה ובהקשרה הרחב .העלייה של זיכרון חתרני בתרבות הפופולרית
נוצרת מתוך דיאלוג עם הזיכרון הרשמי .כפי שהמושג 'אנטי-מיתוס' כולל בתוכו
את מושג המיתוס ,כך גם הבניית הטקסטים ההומוריסטיים החתרניים מבוססת
על הידע של מיתוס תל חי ועל היכרות עם הנצחתו הקנונית של טרומפלדור
כגיבור .ההומור בטקסטים אלה נובע מהניגודים שבין המיתוס לטקסט החתרני
ומההיפוכים הסמליים של ההנצחה הקנונית שהם מציגים .הבחינה של טקסטים
אלה מעידה כי מי שמחבר או מצטט טקסט הומוריסטי מסוג זה מניח שקהל היעד
שלו מסוגל לפענח את משמעותו של הטקסט על בסיס היכרותו את ההנצחה
הקנונית שאיתה הוא מתכתב .בלי יישום מסגרת דיאלוגית זו ,הטקסט ההומוריסטי
מאבד את משמעותו .מסגרת זו גם מסבירה את השניות שבתפקידו של ההומור:
בד בבד עם העמדה הביקורתית שטקסטים אלה מביעים ,שנועדה לערער על
חשיבותו של המיתוס ,הם גם מצביעים על כך שלאירועי תל חי ולדמותו של
טרומפלדור יש מספיק הון תרבותי כדי לשמש בסיס ליצירה תרבותית חדשה .כך,
למרות העמדה החתרנית שהם מציגים מול המיתוס ,הם גם חוזרים ומנכיחים אותו
במרחב הזיכרון הישראלי.
יתר על כן ,הפנייה להומור מקברי על מיתוס תל חי חייבת להיבחן בהקשר
הרחב של הופעת סוג זה של הומור בתרבות הישראלית או בהקשרים תרבותיים
אחרים .הומור מקברי אופייני כאחת התגובות בהתמודדות עם מצב שמציב אתגר
קיומי .מצד אחד ,בהומור זה יש יסוד פרובוקטיבי מובהק ומשולבים בו ביטויי
חרדה קיומית של כעס ,ביקורת או מחאה על הצורך להתמודד עם מצב זה .מצד
שני ,התיעול של תסכול ,כעס וביקורת לאפיק הומוריסטי תורם לתחושה של
שחרור מרגשות שליליים ,ובדרך זו הוא גם מאפשר את הכלתם או ריכוכם .עדות
להומור מקברי מופיעה לא רק בהקשר לפרשת תל חי ולגיבורה ,אלא גם בביטויי