Page 4 - etmol 21
P. 4
״שוק הפועלים״ בפתח־תקוה שפורסם בכתב״העת ״העומר״ שיצא לאור ביפו בשנו!
מאיר וילקנסקי עלה לארץ ב־ 1904והיה בין הראשונים . 1907
שתיארו בסיפוריהם את הווי הפועלים באותן שנים .סיפוריו רקעו של הסיפור -המתיחות ששררה בין הפועלים ובין
עשו רושם בארץ ובחוץ לארץ .בכתיבתו ניסה וילקנסקי איכרי פתח־תקוה .למתיחות זו היו גורמים אחדים :הפועלים
לאזן בין תיאור המציאות המרה והקשה לבין מגמתו היו ברובם עולים מרוסיה ,בעלי השקפות מהפכניות ,חסרי
יחס למסורת -בעוד שהאיכרים היו אנשים דתיים ושומרי
להראות שחיי עבודה אפשריים בארץ־ישראל. מסורת .והיו הבדלים נוספים של גיל ,מעמד ועוד .המתח
הסיפור ״באר חפרנו״ פורסם ב״העומר״ ב־. 1906 הגיעו לשיאו בשעה שועד פתח־תקוה הכריז איסור לתת
במרכזו עומדת קבוצת פועלים שנשכרה לעבודה בחלקתו עבודה לפועלים שערכו כינוס כתגובה על הפרעות ברוסיה,
של אחד האיכרים כדי לחפור בה באר .קיימים בסיפור כיוון שכינוס זה נערך בניגוד לדעתם של אנשי פתח־תקוה.
מתחים שונים בין הפועלים הוותיקים והחדשים ,בין בעלי היתה זו הכרזת ״חרם״ ,לפיו מותר היה לקבל לעבודה רק
דעות שונות בקרב הפועלים ,בין הפועלים לבין האיכר נותן פועלים שחתמו על הצהרה שהם נכנעים לוועד המושבה.
העבודה ובין הפועלים העברים והערבים .המציאות בת הפועלים ברובם סירבו לחתום על ההצהרה ,והיה צפוי להם
הימים האחדים בסיפור היא שמחה ועליזה ,אולם ברור לכל גירוש מהמושבה .חלק עזב ,חלק נשאר .בסופו של דבר
כי לאחר שתסתיים העבודה ישארו הפועלים מובטלים ,כיוון נרגעו הרוחות ,החרם נחלש ולבסוף בוטל .היה זה בחנוכה
של שנת תרס״ו .וכך מתאר אז״ר את אחד מאיכרי המושבה
שאת הפרדס יטעו אחרים ,ערבים.
מקץ שנים ב־ ,1930הגיב יהודה ראב ,שבאדמתו נחפרה לאחר גירוש הפועלים העברים:
הבאר ,על הסיפור ועל המאורע המסופר בו באזני בנו בנימין ״המושבה טהרה מהפועלים העברים ,ולר׳ קלמן היתה
בן־עזר :״כאשר חפתי את מכנסי וירדתי יחף לחפור את רווחה .שנואי נפשו אינם עוד לנגד עיניו .בבוקר הוא יוצא
״ביר שוע״ ]שם המקום[ ,לא עלה על דעתי כי מאורע זה והנה מחכים לו אחמד ומוחמד ,חולקים לו כבוד גדול
ראוי לשמש חומר לסיפור בשביל בני־הגולה .מה שידעתי וקוראים לו חוג׳ה ,והוא נהנה הנאה משונה ,ממש כהנאת
אותה שעה היה ,שעלינו למצוא בהקדם מים חיים לשתייה״.
ואהוד בן־עזר ,נכדו של יהודה ראב ,כותב ב־: 1971 פריץ בשעה שעבדיו עומדים לפניו כפופי ראש.
״בתקופה שבה נתפרסם הסיפור נראו הדברים באור אחר: ״אך על המושבה בכלל שכנה רוח עצבה ,ופעמים כמו
מכאן פרולטרים ,כיבוש עבודה ,מלחמת מעמדות ופעילות דממת קבר נסוכה עליה ורק צריחת עורבים מפריעה לפעמים
ספרותית ופובליציסטית ענפה ,ומכאן -איכרים שזה להם
את הדממה ,צריחה שיש בה משום אזהרה״,
פועלי פרדס בראעוית המאה אחד הפחדים של האיכרים היה שבנותיהם יתאהבו
בפועלים .הם עשו הכל כדי למנוע מבנותיהם להתחבר
לפועלים ,אולם לשווא -שהרי הללו היו צעירים ,נלהבים,
חיו חיים חופשיים שקסמו לבנות ,וחלקם היו בעלי עבר
מהפכני שהוסיף להם חשיבות ,והם ידעו להתווכח בלהט,
לשיר ולרקוד.
ב״הפועל הצעיר״ בשנת תרס״ח ) (1908התפרסמו שני
שירים בשם ״מזמירות הנוטר״ בחתימת בן עמרי ,שעניינם
בנוטר השומר את הכרם של האיכר וכובש את ליבה של בת
האיכר .השירים עצמם תמימים ואינם יוצאים מגדר של
חרזנות ,אולם הם עוררו התרגשות רבה בקרב האיכרים,
ונהפכו לשערוריה בנוסח :״היחפים הרוסים מפתים את
בנותינו״ ,״הם מעזים לאיים על ההורים בנבוט״ וכר.
האירוניה שבדבר היתה -שהשיר לא נכתב כלל על־ידי
פועל ,אלא על־ידי סופר מפורסם ,בעל־בית הגון ,שבעצמו
היה בעל משפחה ואב לבנים וקרוב יותר לחוגי האיכרים
מאשר לפועלים -היה זה הסופר ש .בן־ציון...
אפשר לומר ,שאם תל־אביב החדשה היא ניגודה של
ירושלים השמרנית ,בספרות של אותם ימים ,הרי פתח־תקוה
מאחדת בתוכה את שני היסודות כאחד :ראשוניה היו אמנם
מחדשים בשעתם ,אולם עד מהרה נעשו דווקא סמל לישן,
לשמרני ,לקפוא -בלי שזכרו את מהפכנותם ותרומתם!
ואילו הפועלים הם שבאו לשנות את הישן ולהילחם בו.
מזווית ראייה אחת
יש לזכור ,כי מרבית התיאורים נכתבו מזווית הראייה של
הפועלים אנשי העלייה־השנייה ,ולכן אינם אובייקטיביים,
שהרי היו צד במאבקם ,זווית הראייה שלהם היא המכתיבה
את הגישה ,ואילו קולם של האיכרים אנשי העלייה הראשונה
כמעט שלא נשמע באותן שנים ,ורק לאחר דור או שניים באו
בניהם ונכדיהם לתבוע את עלבונם ולמסור את גרסתם
למאורעות שהתרחשו.
דוגמה לסיפור מסוג זה הוא ״באר חפרנו״ של מאיר
וילקנסקי ,תגובתו המאוחרת של יהודה ראב שאצלו נחפרה
הבאר ,ותגובתו המאוחרת עוד יותר של נכדו -אהוד
בן־עזר,
