Page 4 - etmol 61
P. 4
עצמי אומלל ,ולמרות כל אלה לא נתפסתי לה בכל מאודי״
)יומן(.
שקס שלילת הדונה מדרייפוס שתי אמיתות מתגלות לו להרצל באספקלריה זו :הנסיון
לפתרונה האישי ,ההפגנתי ,של שאלת־היהודים ,בין בדרך
טריטוריאלי לשאלת היהודים .וכשכתב ביקורת על אחד של דו־קרב עם שונאי־ישראל לשם האדרת ״הכבוד״ ובין
מספרי אלכסנדר דיומא הצעיר ,התנגד במפורש לרעיון בדרך של התאבדות )ולא כל שכן בדרך של המרה ,כאותו
שיבת ציון ,ואמר ,כי כל מה שמאחד את היהודים אינו אלא מומר ד״ר ביכלר ב״גיטו החדש״( ,אינו אלא נסיון־סרק.
הלחץ המופעל עליהם ,ובהיעלם הלחץ -ייטמעו היהודים אמת זו הולידה לבסוף את האמת הגדולה יותר :״החיים
האבודים ,שהיו שייכים לנו נגרעו בעצם מן הקבוצה ,מן
במקומות מגוריהם. הנסיון לפתרון הקבוצתי של הבעיה.״ הביקוש אחרי הפת
רון הקבוצתי מחייב כל פרט ,ואף את הרצל עצמו :״לא עת
ימים ספורים אחרי כתיבת השורות ההן העמיד אותו אחד
ממכריו ,הפסל היהודי בער בפרים ,על הטעות שבגירסה למות היא :כך נולד הרעיון״)יומן(.
זאת .האמן קונן על מר גורלו ,כי אף בשדה האמנות ,בו ומהו הרעיון? ביומנו ברישום מיום 7ביוני ,1895מוצאים
חופשי האדם מתלות ״במארת הממון״ ,אין היהודי מצליח אנו את המפתח :״בעולם חדש יש מקום לכולם ...שלוש־
״להשתחרר מן הגיטו״ והוא נתקל בחומות איתנות של עשרה שנה לפחות נקפו ,עד שבא לי הרעיון הפשוט הזה.
מוצאו ,שאינן מניחות לו להתערות התערות שלמה בחברה רק עכשיו אני רואה ,כמה פעמים כבר עברתי לידו מקרוב״.
הלא-יהודית .ואם הפרט כן ,הקבוצה כולה לא כל שכן. הרעיון החדש הזה הוא ,איפוא ,הגירה ,ארץ חדשה ,״הארץ
״אז״ ,כותב הרצל ביומנו ,״התלהטתי מאוד בשיחה״,
והלהט הוסיף ללוותו מכאן ואילך .מתוכו נוצר המחזה היעודה״ ,פתרון כולל לשאלת היהודים.
״הגיטו החדש״ ) 21אוקטובר 8-נובמבר ,(1894מאבקו אמנם ,לא בבת־אחת ,ולא מיד בשנת ,1891בא לו להרצל
האחרון של הרצל עם הפתרון האישי של שאלת היהודים: הרעיון היסודי הזה .כארבע שנים עברו בעבודה עתונאית
ד״ר ביכלר ,המומר ,״פתר״ את בעייתו כביכול על-ידי עד שהגיע ל״רעיון הפשוט״ :האנטישמיות אינה תופעה
הטבילה :ואסרשטיין ,איש הבורסה ,מוצא את ״פתרונו״ חולפת :אף סוציאליסטים משלבים בנאומי הבחירות שלהם
בצבירת כסף ,כי רק הכסף יענה את הכל :הרב המכובד התקפות אנטישמיות )פאליי בורבון ,״היד״ .(1893 ,הלקח
מטיף לביקור בבית-הכנסת ,מקבץ תרומות למימון ההגירה השני ,הנלמד על״ידי הרצל בשנים אלה ,חשוב עוד יותר מן
של נרדפים ושמח בחלקו ,ש״אנו לפחות יכולים להישאר הקודם :״אמנם ,עד אז בזתי למדיניות ותיעבתי אותה; אך
בארץ מולדתנו״ .לעומת כל "אלה ,מנסה יעקב ,גיבור בפריס ניתנה לי ההזדמנות להיוודע ,מה מתקפל בעיני
המחזה ,לפרוץ את חומות הגיטו על־ידי חיי-מופת .אך הוא העולם במושג מדיניות״ )אוטוביוגרפיה ,ג׳ואיש כרוניקל,
מוכרע בדרכו ונופל בדו-קרב על הכבוד היהודי ,כשצוואתו 14בינואר .(1898לימוד זה עורר בהרצל לאו דווקא
מוצאת את ביטויה המקוטע באימרתו האחרונה :״יהודים, יראת־כבוד מופרזת בפני המדיניות והמדינאים .אדרבה,
אחי ,לכם יניחו לחיות רק כשאתם ...רוצה אני לצאת מן לפרקים נדמה לו ,שרק שלושה סוגים של אנשים מבינים
את מהות המדיניות :משפטנים ,בעלי עסקים גדולים ,וגם -
הגיטו...״-וה מסך יורד. לפחות מבין היהודים -עתונאים )יומן 12 ,ביוני .(1895
והרצל עדיין לא שם בפיו של יעקב ב״גיטו החדש״ את לשון אחר :להרצל מתגלית האפשרות ,שהוא ,המשפטן
המלים המכריעות -מה חייבים היהודים לעשות כדי לזכות והעתונאי ,מסוגל וראוי לפעילות פוליטית לקראת פתרון
לחיים אנושיים. השאלה היהודית.
היה זה סמוך למשפט דרייפוס ,וכאשר קריאתו של לקח זה אינו מתגבש בן־לילה ואינו הופך מיד למעשה
הנידון :״אני חף מפשע!״ הגיעה לאוזני הרצל ,אחזה בו, מדיני .בשנת 1893מגשש הרצל עדיין באפלה ותועה בין
כאמור ,״התרגשות מוזרה״ .עתה יובן אולי ,שלא היתה זו תכניות ספרותיות ובין צעדים הפגנתיים דמיוניים .ידועים
התרגשות-פתע ,אלא תולדה של הירהורים ממושכים ,שכן הרהוריו בדבר הפנייה לאפיפיור ,כדי להילחם בסיועו
התחוללה ,והפעם לנגד עיניו ,מהדורה מיוחדת במינה של באנטישמיות וכדי לפתור את שאלת היהודים ,לפחות
מקרה היינריך קאנא :שוב שילם יהודי את התמורה המלאה באוסטריה ,פתרון קולקטיבי ,ולוא אף בדרך של ״תנועה
חלף רצונו לפרוץ מן הגיטו .ושוב ,כמקודם ,נמלט הרצל חופשית והוגנת של מעבר היהודים לנצרות -חופשית
בשבועות הראשונים שלאחר המשפט )ינואר עד מארס והוגנת בזה ,שמנהיגי התנועה הזאת ,ואני בראשם ,נישאר
(1895אל תכניותיו הספרותיות והתלבט לבטים צורניים -
יהודים״)יומן ,אביב .(1895
בשיחה עם אחד מחבריו לעבודה בספטמבר ,1894חודש
יים לפני משפט דרייפום ,מעלה שוב הרצל אפשרות של
טמיעתם המוחלטת של היהודים ,בדומה ״לכלבי הים ,שמק
רה קוסמי הטילם לתוך המים ,והם סיגלו לעצמם את דמותם
ואת תכונותיהם של דגים מבלי להיות כאלה״ .אבל ,אם
היהודים ,דמויי כלבי-הים ,יצאו שוב ליבשה ויוכלו לשהות
שם דורות אחדים ,״אזי יעלה בידם להפוך את סנפיריהם
שוב לרגלים״ .הרצל לא פירש ,מה היתה כוונתו במשל ומה
היתה ״היבשה״ ,בה ימצאו כלבי-הים שוב את רגליהם.
אבל אולי התכוון הרצל בשיבת כלבי-הים -היהודים -אל
״היבשה״ ,לפתרון כולל של חידוש חיי היהודים בארץ
משלהם? יכול להיות ,שהרצל בשיחה ההיא התקרב בפעם
הראשונה לניסוח פתרונו לשאלת היהודים.
בין כה וכה לא הסיק הרצל מיד מסקנה מכרעת מראשית
התגלותו של הרעיון הפשוט ,של הפתרון הקולקטיבי-
