Page 134 - peamim 46-7
P. 134

‫‪I131‬עני ועשיר בחברה היהודית בספרד‬

‫ובנדיבותו‪ .‬גם בחינוך לא עשתה הקהילה דבר‪ ,‬והנושא היה בדרך כלל תלוי בפרט‪:‬‬
‫העשירים שכרו מורים פרטיים לילדיהם‪ .‬היו הורים וקרובים ששכרו יחד מורה‬
‫לילדיהם‪ 78.‬בידינו חוזים מהמאה ה־‪ 13‬שנחתמו בין הורים למורים‪ ,‬ומהם עולה‬
‫בבירור שהחינוך היה בדרך כלל נחלתם של בעלי אמצעים‪ 79.‬הספרים היו יקרי ערך‬
‫ולא נמצאו בידי עניים‪ .‬לא בכל קהילה החזיקו ספרים בבית הכנסת למען העניים; גם‬
‫מרשימות הספרים שהיו ברשות האמידים בולט הפער בין העניים לעשירים‪80.‬‬
‫תלמידים בני עניים זכו לחינוך באותן קהילות‪ ,‬שנדיביהן תרמו כסף ושכרו מורה‬
‫מיוחד ללמדם‪ .‬במקרים אלה שילם התורם את כל משכורתו של המורה‪ ,‬והמפעל לא‬

                                                               ‫היה קשור לקהילה כלל‪81.‬‬
‫הקהילה ככלל נשארה סבילה בנושא העזרה לנזקקים‪ ,‬וניתן לומר שיחידים רודפי‬
‫צדקה וחסד כפו עליה בעל כורחה פעילות זו‪ .‬עד סוף המאה ה־‪ 13‬לא ידוע על שום‬
‫קהילה בספרד שטיפלה ציבורית בעניים‪ ,‬בפרנסתם‪ ,‬בחינוכם ובבריאותם‪ ,‬אך ידוע‬
‫על ניסיונות להפוך את פעילות הסעד לפעילות ממוסדת של הקהילה‪ .‬באחת‬
‫הקהילות בספרד נתעוררה מחלוקת בין העשירים לבינוניים לגבי שיטת הצדקה‪:‬‬
‫הבינוניים דרשו שהעניים ישבו בבתיהם ׳כי אחינו בשרנו הם ותהיה פרנסתם מוטלת‬
‫על הציבור ונפרע כולנו לפי העושר׳‪ ,‬ואילו ׳העשירים הגדולים׳ ביקשו שימשיכו‬
‫׳לחזר על הפתחים ונתן להם כלנו פת בכל יום׳‪ .‬היתה זו התנגשות בין שתי תפיסות‬
‫סותרות‪ ,‬האחת שטענה כי הציבור כולו חייב ליטול את האחריות לרווחת העניים‬

                                  ‫האחרת שגרסה כי הצדקה היא עניינו של הפרט‪82.‬‬
‫סילוקם של חצרנים רבים משירות הכתר באראגוניה בשנת ‪ ,1283‬בלחצם של‬
‫האצילים‪ ,‬הפנה לפוליטיקה של הקהילה מדינאים יהודים רבים בעלי שאיפות‪.‬‬
‫הגברת מספרם של בני המעמד העליון בפוליטיקה הפנימית החריפה את המאבק‬
‫בתוך הקהילה על מספר המשרות המצומצם‪ ,‬ותרמה אף היא לתמורות שפקדו את‬
‫הקהילות בספרד‪ 8,.‬התפתחות זו שיבשה במידה מסוימת את השתלבותם של‬
‫המעמדות הנמוכים בניהול הקהילה‪ ,‬וחיזקה את מעמד המשפחות המיוחסות‪.‬‬
‫במהלך המאה ה־‪ 14‬נתבדו תקוותיהם של הבינוניים והעניים שייצוגם בהנהגת‬
‫הקהילה יבטיח את התיקונים החברתיים‪ .‬במהלך המאה ה־‪ 14‬נסוגו בקהילות שונות‬
‫מהתיקונים החוקתיים שהחלו בהם כדי לספק את דרישות העניים‪ .‬היה ברור‬
‫שהקהילה‪ ,‬אשר עדיין היתה נתונה בהשפעת האמידים‪ ,‬לא תאמץ את המדיניות‬

                                                                   ‫ראה למשל‪ :‬שו״ת הרשב״א‪ ,‬ה‪ ,‬רכט‪.‬‬         ‫‪78‬‬
                                                      ‫על כך — ראה‪ :‬עסיס‪ ,‬סנטה קולומה‪ ,‬עמי ‪.32‬‬             ‫‪79‬‬
‫על ספרים לעניים — ראה‪ :‬שו״ת הרא״ש‪ ,‬כלל ו‪ ,‬סימן כה! על רשימות ספרים בידי יהודים —‬                          ‫‪80‬‬
                                                    ‫ראה‪ :‬סקאל וגואל עמי ‪ ;187-173‬הילגרת ונרקיס‪.‬‬
                                                                                                          ‫‪81‬‬
                                                                              ‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬א‪ ,‬אלף קנז‪.‬‬    ‫‪82‬‬
                                                                                     ‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬ג‪ ,‬שפ‪.‬‬  ‫‪83‬‬

‫על פיטוריהם של היהודים משירות הכתר באראגוניה — ראה‪ :‬רומאנו‪ ,‬יהודים‪ ,‬עמי ‪.177-175‬‬
   129   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139