Page 200 - מגילות קומראן א

‫ניצן בלהה‬

‫פירושים בשיטות שונות‪ ,‬המכוונים לדעתו ליצור מסר המתאים להשקפת עולמה של כת היחד‪.‬‬ ‫‪188‬‬
‫הסקירה פותחת בתיאור שנת המבול ומתארכת את אירועי המבול המצוינים במקרא לחודשים‬
‫ולימי השבוע לפי לוח שנה בן ‪ 364‬ימים‪ .‬לפי עיבוד זה אף אחד מאירועי המבול לא חל בשבת‪,‬‬
‫והעיבוד משקף אפוא את האידאולוגיה ההלכתית של כת היחד שתוארה לעיל‪ .‬יש בסקירה זו‬
‫פרשנות בסגנון של גלוסה המבארת את האמור בתורה בלשון מזהה 'הוא'‪ ,‬כגון‪[' :‬ויפ]תח נוח‬
‫את חלון התבה יום אחד בשבת הוא יום עשרה בעש[תי עשר] החודש' (‪ ,4Q252‬טור א‪ ,‬שורות‬
‫‪ ,14–13‬והשוו‪ :‬שם‪ ,‬שורות ‪ .)16 ,10‬בהמשך יש פירוש לסיבת הימנעותו של נוח מלקלל את חם‬
‫בנו‪ ,‬שפרסם את חרפת שכרותו ומערומיו‪ ,‬והדגשה של הברכה לבנו ֵׁשם – ברכה זו מתקיימת‬
‫במתן ארץ כנען לאברהם (‪ ,4Q252‬טור ב)‪ .‬מכאן עוברת הסקירה לסיפור סדום ומשולב בה‬
‫ביאור הלכתי לעונשה של העיר‪ ,‬שהדיחה לעבודה זרה והייתה ראויה להחרמה (‪ ,4Q252‬טור‬
‫ג‪ ,‬שורות ‪ ;6–2‬השוו‪ :‬דברים יג‪ ,‬טז־יז; מגילת המקדש‪ ,11QTa ,‬טור נה‪ ,‬שורות ‪ ,)864–7‬כאחת‬
‫מערי הכנעני (השוו‪ :‬דברים ז‪ ,‬ב‪ ,‬כו; מגילת המקדש‪ ,11QTa ,‬טור ב‪ ,‬שורות ‪ 65.)10–9‬הסקירה‬
‫ממשיכה בדברים על יראת ה' שהוכיח אברהם במעשה העקדה (‪ ,4Q252‬טור ג‪ ,‬שורות ‪,)9–6‬‬
‫ובברכת יצחק ליעקב המעבירה לו את ברכת אברהם (בראשית כח‪ ,‬ד)‪ ,‬היא הברכה לירושת‬
‫הארץ (‪ ,4Q252‬טור ג‪ ,‬שורות ‪ .)14–12‬הטקסט מקוטע‪ ,‬אך משמעות הדברים ברורה‪ .‬מכאן‬
‫עוברת הסקירה לציוויי התורה ולברכות שיוגשמו באחרית הימים‪ :‬לציווי של משה למחות את‬
‫זכר עמלק‪ ,‬מצאצאי תמנע פילגש אליפז בן עשו (בראשית לו‪ ,‬יב; דברים כה‪ ,‬יט)‪ ,‬בתוספת ביאור‬
‫בסגנון של גלוסה 'הוא אשר הכ[ה] שאול' (‪ ,4Q252‬טור ד‪ ,‬שורות ‪ ,)3–1‬ולברכת יעקב לבניו‬
‫לאחרית הימים (בראשית מט)‪ .‬כאן מובאים כאמור שני העניינים המתפרשים בשיטת הפשר‪:‬‬
‫הסיבה למניעת הברכה מראובן – בגלל חטא גילוי העריות עם בלהה פילגש אביו‪ ,‬והגשמת‬
‫הברכה ליהודה בקיום מלכות דוד על ידי 'משיח הצדק צמח דויד'; ואולי נזכר כאן גם 'דורש‬
‫התורה' (‪ 4Q252‬טור ה‪ ,‬שורה ‪ – )5‬זה המשיח מאהרן שלבואו‪ ,‬לצד המשיח מבית דוד‪ ,‬מצפה כת‬
‫היחד‪ 66.‬מאזכור 'אנשי היחד' (שם) עולה בבירור שפשר ברכות יעקב חובר בחוגי כת קומראן‪,‬‬
‫ולדעתי אף המפתח התמטי למגילה כולה‪ – 67‬החל בלוח ‪ 364‬הימים שבו החזיקה כת קומראן‬
‫וכלה בברכות השבטים – מצוי בתחום רעיונותיה של הכת ונראה שהיא התחברה בחוגיה‪.‬‬

‫‪ 64‬י' ידין‪ ,‬מגילת המקדש‪ ,‬ב‪ :‬הנוסח ופירושו‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪.174‬‬
‫‪ 6 5‬לפי בראשית י‪ ,‬יט–כ סדום נמנית עם ערי כנען‪ ,‬וכנען נמנה עם צאצאיו של חם‪.‬‬
‫‪ 66‬ההשלמה 'דורש' מסופקת‪ .‬לתפיסת שני המשיחים השוו‪ :‬פלורילגיום‪ ,4Q174 ,‬קטעים ‪ ,2–1‬שורות ‪;12–10‬‬
‫פשר ישעיה א‪ ,4Q161 ,‬קטעים ‪ ,10–8‬שורות ‪ ;24–22‬ברית דמשק (גניזה)‪ ,‬עמ' ו‪ ,‬שורה ‪ ;7‬עמ' ז‪ ,‬שורות‬
‫‪ ;20–18‬ספר המלחמה‪ ,4Q285 ,‬קטע ‪ ,7‬ראו‪P.S. Alexander & G. Vermes, ‘4QSefer ha-Milhamah’, :‬‬

‫‪S.J. Pfann et al., Qumran Cave 4, XXVI: Cryptic Texts and Miscellanea, Part 1 (DJD, 36), Oxford‬‬

‫‪ .2000, p. 238‬הציפייה לשני משיחים נלמדה בבירור מן ההיגד 'עד בוא נביא ומשיחי אהרון וישראל' בסרך‬
‫היחד‪ ,1QS ,‬טור ט‪ ,‬שורה ‪ ,11‬וכיוצא בזה בברית דמשק (גניזה)‪ ,‬עמ' כ‪ ,‬שורה ‪ ,1‬וכן מתיאור הישיבה‬
‫לפני שני משיחים‪ ,‬משיח ישראל והכוהן‪ ,‬בסרך העדה לאחרית הימים‪ ,1QSa ,‬טור ב‪ ,‬שורות ‪ .21–11‬אלא‬
‫שבחיבורים אלו לא כתוב במפורש שמשיח ישראל צפוי להיות מבית דוד‪ .‬הציפייה לשני משיחים מעוגנת‬
‫במסורת ההבטחות הנבואיות לחידוש מלכות בית דוד ובמציאות של סמכות ההנהגה של הכהונה הגדולה‬
‫שהתפתחה בימי הבית השני‪ .‬ראו‪ :‬י' ליוור‪' ,‬תורת שני המשיחים בספרות הכיתות בימי בית שני'‪ ,‬הנ"ל‪,‬‬

‫חקרי מקרא ומגילות מדבר יהודה‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪.185–155‬‬
‫‪ 67‬הצעות בכיוון זה ראו‪M. Kister, ‘Notes on Some New Texts from Qumran’, JJS, 44 (1993), :‬‬

‫‪ ;pp. 287–289‬ברוק‪ ,‬ההקשר התמטי (לעיל‪ ,‬הערה ‪.)63‬‬