Page 201 - מגילות קומראן א

‫מגילות הפשרים מקומראן‬

‫בסקירת המעשים המביאים למניעת ברכה ניכרת הקפדתה ההלכתית של כת היחד בעניין‬
‫חטאים שיש בהם מדרכי התועבה של הגויים‪ ,‬ובהם גילוי עריות‪ .‬נראה שהסקירה כולה חותרת‬
‫ללמד שאנשי הכת הם הנוהגים לפי דרכיהם של האבות הראויות לברכה‪ ,‬והם העתידים לזכות‬
‫בברכות הצפויות לאחרית הימים‪ .‬מאחר שרק דברי הברכה של יעקב לבניו לאחרית הימים‬
‫נדרשו במגילה זו בשיטת הפשר‪ ,‬מסתבר שמחבר המגילה ראה בהם נבואות לאחרית הימים‪,‬‬
‫כלומר נבואות העתידות להתגשם במציאות מאוחרת‪ ,‬ולכן ביאר אותם בשיטת הפשר‪ .‬המגילה‬
‫מקוטעת‪ ,‬והטקסט המכיל את ברכות יעקב לשאר בניו נשתמר במקוטע‪ 68.‬לפיכך לא ברור אם‬

‫לשייך את הקטעים המבוארים בשיטת הפשר לסוג הפשר השיטתי או לסוג הפשר המבודד‪.‬‬
‫אם גם קטע הנבואה ממלאכי ג‪ ,‬טז–יח המצוטט בעותק ‪ ,4Q453a‬שהוא לדעת המהדיר‪ ,‬ג'ורג'‬
‫ברוק‪ ,‬חלק מהחיבור פשרים (או פירושים) לבראשית ולמלאכי (‪ ,)4Q252–254a‬הרי מגילה זו‬
‫חותרת להבדיל בין 'עובד אלוהים לאשר לוא עבדו'‪ ,‬או לשון אחר בין מי שראוי לזכות בברכות‬

‫הנבואיות לאחרית הימים למי שאינו ראוי לכך‪.‬‬
‫ברנשטיין בוחן את הביאורים לתורה המשולבים ב־‪ 4Q252‬בגישה פרשנית‪ ,‬וסבור שעיקר‬
‫מטרתו של חיבור זה לבאר קשיים בטקסט המקראי‪ .‬הוא סוקר את הסוגים השונים של דברי‬
‫הפרשנות המשולבים בחיבור ואת התייחסותם לקשיים פרשניים בטקסט המקראי‪ .‬הוא רואה‬
‫בסוגה של חיבור זה סוגת ביניים בין החיבורים של טקסט מקראי משוכתב (כגון ספר היובלים)‬
‫לחיבורי הפשרים‪ 69.‬אף שהגישה התמטית מבוססת היטב במחקרו של ברוק‪ ,‬הרי לגישתו של‬

‫ברנשטיין יש חשיבות בחקר דרכי הפרשנות למקרא בימי הבית השני‪.‬‬
‫בטקסט ‪ ,4Q464‬המכונה בידי מהדיריו‪ ,‬מיכאל סטון ואסתר אשל‪ ,‬פירוש על האבות‪ ,‬נשתמר‬
‫המונח 'פשר ע[ל]' רק פעם אחת (‪ ,4Q464‬קטע ‪ ,3‬טור ב‪ ,‬שורה ‪ ,)7‬ולא נשתמרו דברי הפשר‪.‬‬
‫לפיכך לא נוכל לדעת בעניינו דבר‪ .‬עם זאת ראוי לציין שבחיבור זה‪ ,‬כמו בחיבור ‪ ,4Q252‬יש‬
‫שילוב של דברים מן התורה עם דברים מן הנבואה‪ .‬בקטע ‪ ,3‬טור א‪ ,‬נזכרת מסורת המייחסת‬
‫לאברהם את הקריאה בלשון הקודש‪ ,‬ובסמוך לה מצוטטת נבואת צפניה לאחרית הימים '[אהפֹך]‬
‫אל עמים שפה ברורה' (צפניה ג‪ ,‬ט)‪ .‬מסורת המייחסת לאברהם ידיעה של לשון כתבי הקודש‪,‬‬
‫היא הלשון העברית‪ ,‬מופיעה בספר היובלים יב‪ ,‬כה–כז‪ .‬על פי המסופר בספר היובלים הייתה‬
‫העברית לשון הבריאה; היא שבתה מפי בני האדם לאחר שה' בלל את שפתם‪ ,‬וה' ביקש לתקן‬
‫את הדבר באמצעות הקניית הלשון העברית לאברהם‪ 70.‬אפשר שהלשון 'נבלת' (‪ ,4Q464‬קטע‬
‫‪ ,3‬טור א‪ ,‬שורה ‪ ,)5‬המתייחסת לכתוב 'ונבלה שם שפתם' (בראשית יא‪ ,‬ז)‪ ,‬רומזת שמסורת זו‬
‫אכן מונחת ביסוד הטקסט שלפנינו; והשוו המליצה 'בלת לשון' במגילת המלחמה (‪ ,1QM‬טור‬
‫י‪ ,‬שורה ‪ .)14‬בנבואת צפניה‪ ,‬וכיוצא בזה בדברי החיבור ‪ ,4Q464‬מדובר על המהפך המתקן‬
‫באחרית הימים‪ ,‬כאשר ישובו כל העמים לדבר 'שפה ברורה'‪ ,‬היא 'לשון הקודש'‪ .‬אך צפניה לא‬
‫הזכיר את עברה של שפה זו‪ ,‬ואילו מחבר הטקסט ‪ 4Q464‬הזכיר את עברה ברמזו לראשיתה לפני‬
‫המפולת של מגדל בבל ולראשית חידושה בעבר על ידי אברהם‪ ,‬ובאמצעות ציטוט נבואת צפניה‬

‫‪ 6 8‬נשתמרו עוד בחלקן הברכות לאשר ולנפתלי (‪ ,4Q252‬טור ו‪ ,‬לפי בראשית מט‪ ,‬כ–כא) והברכות ליששכר‪,‬‬
‫לדן וליוסף (‪ ,4Q254‬קטעים ‪.)7 ,6–5‬‬

‫‪M.J. Bernstein, ‘4Q252: Method and Context, Genre and Sources’, JQR, 85 (1994), pp. 61–79; Idem, 6 9‬‬

‫‪‘4Q252: From Re-Written Bible to Biblical Commentary’, JJS 45/1 (1994), pp. 1–27‬‬

‫‪ 70‬על הלשון העברית כלשון הבריאה ראו‪ :‬בראשית רבה יח‪ ,‬ד (מהדורת תיאודור–אלבק‪ ,‬עמ' ‪;)165–164‬‬

‫ועל היותו של אברהם דובר עברית ראו‪ :‬שם מב‪ ,‬ח (מהדורת תיאודור–אלבק‪ ,‬עמ' ‪189 .)414‬‬