Page 22 - etmol 96
P. 22
לוקסמבורג בפריס עם רנואר ,מענקי התנ״ך הציור משך את הילד אבל פפרמן
האימפרסיוניזם ,ועם מאטיס .הקולורי- משחר ילדותו ,אולי עוד כשלמד אל״ף־
זם הרנוארי ליווה את פן שנים רבות של בי״ת ב״חדר״ והיה נוטל עפרון ומעלה
דמויות בשולי הספרים אשר לפניו
ובייחוד בפאסטלים התנ״כיים שלו. ,מאת דוד גלעדי ומשום כך ננזף לא אחת .במרוצת הזמן
שנה אחת אחרי תערוכתו בארמון התייאש אביו ,שהיה רב וכיהן כראש
לוקסמבורג פגש פן את בוריס שץ ,וזה ישיבה בדווינסק שברוסיה ,מן המחש
סיפר לו על בית-הספר לאמנות ״בצל בה שהבן ילך בעקבותיו וילמד תורה
אל״ בירושלים .פגישה זו הפנתה את
מסלול חייו של פן לכיוון שונה לגמרי ויתעטף באיצטלתו.
מזה שפריס עמדה לתת לו .השנה 1912 עוד בגיל בר־מצוה עזב את בית
והוא שוכנע לבוא לירושלים ולתת כמה הוריו ונדד מדווינסק למרחקים ,כדי
שיעורים בבית-הספר ,אך נשאר כאן ללמוד ציור .לפי גירסה אחת בתולדו
לשנתיים .בשנת 1914נסע שוב תיו ,שהוא עצמו כתבה ,עזב אבל את
לפריס כדי לאסוף את מטלטליו ולחזור הבית ובכיסו חמישה רובלים כדי להגיע
לתמיד לירושלים .אך באותה שנה לווילנה ,שבה היתה אקדמיה לציור.
פרצה מלחמת העולם הראשונה שרית בווילנה עברו עליו שלוש שנים קשות,
קה אותו לפריס ,והוא לא יכול לחזור שכן הוא היה רך בשנים מכדי להתקבל
לארץ .אך לבו של אבל פן נשאר מכאן לאקדמיה ,ולכן השכיר את עצמו לבית-
ואילך במזרח ,גם אם קנה לו זכות- מלאכה לליתוגרפיה וטעם את הטעם
אזרח בפריס באמצעות תמונתו ״אשת
האיכר״ ,שהממשלה הצרפתית רכשה המר של שוליה.
ממנו בשביל מוזיאון לוקסמבורג ,ועוד בווילנה לא השיג אבל את מטרתו,
רכישות למוזיאונים אחרים שפתחו ואולם לדבריו דווקא המקרה העיוור
לפניו את אולמי התערוכות ברחבי סייע לו להגיע לתחנה הבאה .קרקס בא
לווילנה והמונים נהרו אליו ,ובהם גם
אירופה. מושל העיר הרוסי ,שירד ממרכבתו
תוך כדי המלחמה הגיעו לפריס בפתח הקרקס והוא בגילופין .מכיסו
ידיעות על סבלות היהודים ברוסיה, נפלה על הארץ מעטפה והנער הרימה
שנמצאו באזורי הקרבות והיו נתונים ומצא בה בולים בשווי של חמישה
לגירושים בהמוניהם פעם מצד הרוסים רובלים ,סכום שהיה אוצר בעיניו של
ופעם מצד הגרמנים ,להתנפלויות חסר־כל .בעזרת הכסף הזה עזב הנער
ולפרעות מצד קוזאקים פראיים ,שהרסו את וילנה וחזר לבית הוריו .וכעבור זמן
קם לו פטרון בדמות אחד מעשירי העיר
את עיירותיהם. שמימן את נסיעתו לאודיסה כדי ללמוד
פן השמיע קול זעקה בציורים .הוא
צייר את מחאתו על דפים גדולים ציור.
בשחור-לבן ולסידרה קרא ״בפקודתו
של הצאר״ וגם ״בעמק הבכא״ .הציו בעזרת הברון גינצבורג
רים לא זכו אז לתערוכה בפריס בגלל
התערבות שגריר רוסיה במשרד החוץ משם בא לפטרבורג הבירה וזכה
הצרפתי .כעבור שנים יצאה לאור בניו- לעזרתו של הברון הנדיב גינצבורג
יורק דפדפת של 24ציורים מסידרה זו, ויצא מרוסיה .פן נסע תחילה לוינה,
גורש משם חזרה לרוסיה ,אך כעבור
ועוררה רושם רב. זמן קצר אנו מוצאים אותו בפריס .הוא
עוד בימי המלחמה עזב פן את צרפת למד באקדמיה כמה חודשים ,פרש
ועבר לארצות-הברית .כאשר בא פן לסדנה שלו והשתבץ יפה בפריס ,גם
לארצות-הברית כבר היו באמתחתו אם חי חיי דחקות .הוא צייר תמונות
כמה מציורי התנ״ך שלו ,מספר ברא שמן ,שמורגשת בהן השפעת ה״פובי-
שית .פן ראה את עצמו מעתה מגויס זם״ הצבעוני .בולט בהן גם הנסיון
לנימה עצמאית ,לנטיה לפולקלוריזם
לשליחות יהודית -לאייר את התנ״ך. רוסי או צרפתי .עבודותיו הגיעו לתע
רוכות השנתיות הגדולות של ה״סאלו-
התנ״ך מאויר בידי יהודי נים״ ,והוא צייר גם קריקטורות שהצ
ליחו מאוד ונדפסו בעמודי השער של
בראשית 1918ערך תערוכה ראשונה
בניו-יורק ובה כמה מציורי תנ״ך, שבועונים הומוריסטיים.
דמויות מזרחיות מתושבי העיר היהו שמו שעדיין היה פפרמן ,כלומר בעל
דים ,ואחדים מדפיו מסידרת ״בפקודתו צליל גרמני ,לא התקבל על דעתו של
של הצאר״ .התערוכה עוררה הדים עורך אחד השבועונים האלה .ולכן הוא
חזקים .עתונים הדפיסו בעמודיהם נתבקש למצוא שם בעל צליל ״בין-
הראשונים את דיוקנו העצמי כשכינוהו לאומי״ יותר ,וכך נטל את ראש המלה
״רב-אמן יהודי״ ,וכתבו ביקורות פפרמן ואת סופה ויצר לעצמו שם
נלהבות על עבודותיו .תערוכה זו עברה משפחה חדש -פן .הוא הצליח מאוד
בכמה מערי ארצות-הברית הגדולות. והציג בתערוכה משותפת בארמון
בתשובה לשאלת עתונאי אמר :״כל מה
22
