Page 173 - הכנרת וכל נתיבותיה / אייל מירון
P. 173

‫מחוזות זיכרון וגעגוע ≥∂‪±‬‬

                             ‫חיים ממש‪ Æ‬לא פעם הסתיימה הארוחה ב‪ß‬רכבת‪ ß‬משפילה של צלחות רועשות שחזרו‬
                                                             ‫כלעומת שבאו אל המטבח ואל המבשלות הנכלמות‪Æ‬‬

                                                                                            ‫מספר אחד החלוצים∫‬
                             ‫המנה העיקרית הייתה מרק גריסים או עדשים¨ אשר פעם הוא תפל ופעם הוא‬
                             ‫מלוח יתר על המידה‪ Æ‬צורתו מים דלוחים צהובים כחולים אשר גריסים אחדים‬
                             ‫שוחים בהם בהרחבה‪ ÆÆÆ‬לאחר המרק הדייסה שהייתה עשויה אף היא אותם מים‬
                             ‫וגריסים ושמן ומלח¨ אולם לרוב הייתה נלווית אליה שמינית שבשמינית של עשן‬

                                                               ‫©מ‪ ß‬צור ואחרים¨ כאן על פני האדמה¨ עמ‪Æ®π≤ ß‬‬

                             ‫למרות המחסור החמור במזון לא ירדו¨ כפי הידוע לנו¨ אנשי החצר לדוג בירדן או‬
                             ‫בכנרת¨ החלוצים ראו בעבודת האדמה חזות הכול וזמן ומיומנות הנדרשים לדייג לא‬
                             ‫היו בנמצא‪ Æ‬גם העובדה שהזיכיון לדיג בכנרת היה בידי דייגי טבריה תרמה בוודאי‬
                             ‫להימנעות מהעיסוק בתחום‪ Æ‬גם בשר כמעט שלא עלה על שולחנם למרות שאווזים‬
                             ‫גודלו והתהלכו בחצר‪ Æ‬ייתכן שהייתה זו סגפנות והסתפקות במועט ייתכן שחברו לכך‬

                                 ‫גם שיקולים של צמחונות¨ שלפחות חלק מהצעירים אימצו לעצמם כאורח חיים‪Æ‬‬

                             ‫נוסף לחדר התרבות ©ראו להלן® שימש גם חדר האוכל מוקד לפעילות תרבותית לריקודי‬
                             ‫ההורה¨ שאותם רקדו בעת שמחה ואבלות¨ שירה בצוותא וקריאה‪ Æ‬כאן ארגן ברל כצנלסון‬
                             ‫את ארון הספרים שאליו זרמו ספרים ממקומות שונים ומשונים‪ Æ‬חלק מהחברים קראו‬
                             ‫תוך כדי אכילה ואף ויתרו על שעות שינה יקרות כדי ‪ß‬לבלוע‪ ß‬משהו מן הכתוב‪ Æ‬אחרים‬

                                                  ‫הכריזו על התנזרות מקריאה עד שיהפכו לאנשי עמל של ממש‪Æ‬‬

                             ‫מבנה הח‪ß‬אן שימש חדר תרבות‪ Æ‬כאן היו ספרים וגרמופון¨ וכאן הייתה גם ‪ß‬פינת המצב‬
                             ‫רוח‪© ß‬כלומר הדיכאון והייאוש‪ Æ®ÆÆÆ‬היו אלה אנשים צעירים רחוקים מאב ואם¨ החיים‬
                             ‫בחברה שבה שוררים אידאליזם קיצוני ופה ושם גם רשעות של בני נעורים‪ Æ‬לעתים‬
                             ‫מתוך הייאוש העמוק והבדידות הקשה בחרו גם לשלוח יד בנפשם‪ Æ‬מחקר שערך בנושא‬
                             ‫ההיסטוריון גור אלרואי הראה שאחוז לא מבוטל ממקרי המוות בעלייה השנייה היה‬

                                                                                           ‫תוצאה של התאבדות‪Æ‬‬

                             ‫צמוד אל החא‪ß‬ן¨ ממערב¨ נמצא מבנה האסם¨ כאן מוקרן סרט המספר את סיפורה של‬
                                                                                                  ‫רחל המשוררת‪Æ‬‬

                             ‫לאחר שנצפה בסרט נחצה את החצר ונפנה אל המבנה בחלקה הצפון מערבי של החצר‪Æ‬‬
                             ‫בשטח הריק שבין האסם ומרכז ההדרכה ©כיום® לבין המבנה שאליו פנינו מועדות ניצבו‬
                             ‫בעבר מחסנים ובתי מגורים¨ מעבר להם השתרעה חצר ‪ß‬חוות העלמות‪ Æß‬המבנה שאליו הגענו‬
                             ‫שימש החל משנת ‪ ±π±±‬אכסניה ‪ß‬לחוות העלמות‪ ¨ß‬שיזמה וניהלה האגרונומית חנה מייזל‪Æ‬‬

‫העלמות בחצר כנרת¨ ≥‪Ʊπ±‬‬
 ‫משמאל עומדות∫ שושנה‬
  ‫בלובשטיין¨ עטרה קרול¨‬
 ‫שרה קרוגסר¨ חנה צ‪ß‬יזיק‪Æ‬‬

     ‫שורה שנייה משמאל‬
      ‫יושבות∫ שרה לייקין¨‬
      ‫חנה מייזל¨ לאה מרון‬
 ‫©כצנלסון®¨ צפורה דרוקר‪Æ‬‬
   ‫שורה שלישית יושבות∫‬
 ‫יהודית קריצבסקי¨ צפורה‬
  ‫אברמסון ורחל רוזנפלד‪Æ‬‬
   168   169   170   171   172   173   174   175   176   177   178